סערת הסופר ליג: הזעזוע, המחאה וההתקפלות

תנו לכסף לנצח: מדוע הסופר ליג תעשה שירות טוב לכדורגל

גם ליגת האלופות נולדה מתאוות בצע, אבל אוהדי הכדורגל זכו במפעל קבוצות מרהיב. קל מאוד להציג את בעלי הקבוצות כחמדנים, אבל זה רק חלק מהסיפור ורוב העסקנים האפורים שעומדים מנגד, הם לא לוחמי צדק כפי שהם מנסים להצטייר

  • הסופר ליג
הודעת 12 קבוצות הפאר על הקמת הסופר ליג (רויטרס)

אחת הסיבות המרכזיות לאהבה הגדולה שלנו לכדורגל היא החלוקה לטובים ורעים, כמו בשנות הילדות: אם להתבגר פירושו שהחיים הופכים לשטח אפור אחד גדול, מואר או חשוך בשוליו, הרי שהכדורגל מחזיר אותך באחת לעולם של בני אור נגד בני חושך, שחור ולבן (או אדום וצהוב, למשל), טובים מול רעים, כמו בגיל הגן, לפני שהכל הפך לטוב או רע יחסית. כמעט מפתה להסתובב עוד קצת סביב הנקודה הזאת, שאולי מסבירה למה בלי קשר למצב החשבון בבנק, הזוגיות, המשפחה והחברים, ניצחון של הקבוצה שלך בדרבי יגרום לך לקום בבוקר עם חיוך (ולהיפך כמובן, בעסקת חבילה עסקינן). לא באה כל ההקדמה הארוכה הזאת אלא כדי לומר שבסיפור הזה, בניגוד לרוח הכדורגל, אין טובים ורעים, אלא רק באופן יחסי.

קל מאוד להציג את בעלי הקבוצות כחמדנים וכאוסף של אנשים עשירים שלא די להם בעושרם המופלג, מופלג עד כדי כך שאפשר להם לקנות קבוצת כדורגל ולשלם מאות מיליוני אירו כשכר לאנשים צעירים שייעברו לקבוצה מתחרה ברגע שיקבלו ממנה הצעה גבוהה יותר. אתם יודעים מה - אני זורם: בחלק מהמקרים מדובר אפילו באמת. רק שהאמת הזאת, נכונה ככל שתהיה, מספרת רק חלק מהסיפור.
בואו ננסה לבחון לרגע את מי שמגינים על הכדורגל, לכאורה בשמנו. אלה שחשובה להם רוח הספורט, החיבור המקומי לקהילה, הדוגמא לבני נוער ועוד - אם אתם אוהדי כדורגל אתם מכירים כבר את אוסף הקלישאות שמשמיעים תמיד מי שמייצגים, לכאורה, את האינטרס הציבורי. ובכן חברים, צר לי לבאס, אבל המילה המרכזית במשפט הקודם, הייתה "לכאורה". למה לכאורה? כי לרוב מדובר בערימה של מי שעסקנותם אומנותם, שחיים על חשבון הציבור - ובשנים האחרונות גם על הפרוטקשן שמשלמים להם אנשים שאפשר להגיד עליהם המון דברים, אבל לפחות משקיעים בכדורגל מהונם הפרטי, כסף שהיה יכול להפוך אותם לעשירים אפילו יותר מכפי שהנם או לדאוג לכך שגם ניני-ניניהם (ולא רק הנינים עצמם), יוכלו לחיות חיים שיהיו נטולי דאגה כלכלית.

ברור שאפשר לפטור אותם בקלות כ"שייחים" או "אוליגרכים", אבל צריך לזכור שמי שעומד מולם אינו לוחם צדק אלא עסקן אפור, שדחוף לו לבחוש באיגוד השופטים או לחלק הזמנות למשפחה למשחקי הנבחרת. אם לא הייתי מספיק ברור עד עכשיו, הרי שבכל פעם כשאתם נדהמים נוכח החמדנות של בעלי ההון, לכאורה, תזכרו שהאנשים שעומדים מולם מתייחסים לכדורגל העולמי והאירופי כעסק פרטי שלהם, למרות שחלקם מעולם לא התנסו בניהול עסק: מיליארדים שמחליפים ידיים תמורת זכויות שידור, מפילות מדי פעם גם משהו לכיסים שלהם, מדינות שמתמודדות על אירוח המונדיאל דואגות, כך על פי החשד, לרפד את כיסיהם ואלה רק המעללים שנחשפו, שכן בכל פעם שמדינה מסוימת מנסה לחקור חשד לאי-סדרים בהתאחדות לכדורגל שלה, היא מקבלת מסר מאיים מפיפ"א ומאופ"א שרואה בחומרה כל ניסיון להתערב במוסדות שאותם מאיישים נציגה במדינות השונות, לפיו היא תושעה לאלתר מכל תחרות בינלאומית (נזק תדמיתי ששום גורם לא ירצה שיידבק בו). בתמורה לכך זוכים הפקידים הבכירים באופ"א ובפיפ"א לאצבעות של נציגי ההתאחדויות השונות בכל פעם שצריך לקבל החלטה (או להטות מכרז, לכאורה כמובן) וכך הם שומרים אחד על השני.

עוד בוואלה!

הגרמניות נגד הסופר ליג, בוריס ג'ונסון: "אעשה הכל כדי למנוע את המהלך"

לכתבה המלאה
בסיפור הזה אין טובים ורעים (צילום: רויטרס)

ליגת החמדנים

קל מאוד להציג את הסופר-ליג (שלא תקום להערכתי) כליגת החמדנים: גם כך לאוהדי חלק מהקבוצות יש בטן מלאה על הבעלים ובכל זאת, כולנו זוכרים את הגוף שענה לשם 14-G, שאיגד בתוכו את המועדונים הגדולים באירופה והציב בפני אופ"א אולטימטום ברור - צ'מפיונס ליג במקום המפעל שכונה עד אז "גביע אירופה לאלופות" - או שנקים ליגה משלנו ונפרוש לאלתר מהליגות השונות.

גם הכוונה ההיא, שהתממשה לבסוף, הייתה נגועה בחמדנות. מי זוכר בכלל שהגרלת גביע אירופה לאלופות הייתה עיוורת, סיפקה מפגשים בין נמושות אירופה למועדוני ענק והביאה לזכייה של קבוצות כמו סטיאווה בוקרשט (למשל) במפעל היוקרתי?

תחשבו על זה בכל פעם כשאתם שומעים את ההמנון של ליגת האלופות ומרגישים איך כל השערות בגוף סומרות. גם מפעל הכדורגל המרהיב הזה נולד מתאוות בצע, גם הוא פגע בתהילת המפעלים המקומיים (מפעל הגביע המקומי למשל הפך לזניח עבור רוב הקבוצות הגדולות. לכל היותר הוא משמש נחמת עניים בעונה רעה, ע"ע הזכייה של ברצלונה שלשום בגביע המלך), שלא לדבר על מה שהוא עולל ליורו ולמונדיאל: מי צריך לחכות ארבע שנים למשחקי נבחרות כשכל השחקנים הכי גדולים בעולם נכנסים לסלון ביתך בכל יום שלישי ורביעי.

על דבר אחד אסור להתפשר - ואני בטוח שכאנשי עסקים בעלי הקבוצות יודעים זאת היטב: כדי שגם בישראל (למשל) ייצמדו למסכים שישדרו את משחקי הסופר ליג, חייב להישמר פתח לקבוצות הקטנות להעפיל למפעל היוקרתי, להיות אורחות לרגע במועדון שלרוב לא מקבל קבוצות כמותן, ממש כמו שקיים היום בליגת האלופות.

אז נכון, זה לא ויכוח על אידיאלים, אלא על כסף, המון כסף - ובכל זאת, אם יש לכם ילד שמשחק כדורגל בקבוצת ילדים, מי הייתם רוצים שיהיה אחראי על פיתוח הענף שבו הוא מצטיין? איש עסקים - חמדן ככל שיהיה, או לבלר שעסקנותו-אומנותו? התשובה שלי היא לפחות ברורה: תנו לכסף לנצח.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully