"עד גיל 13 הייתי בדרך ללא מוצא. גדלתי בשכונה קשה, מוקף בפשיעה ואלימות. ילד שעושה שטויות כמו ונדליזם ומכות. ילד שחושב שאלכוהול זה מגניב שסמים זה מצחיק. ילד שגדל להיות נער בסיכון, רגע לפני שהופך לגבר אבוד.ואז גיליתי את הגלישה ואת הים. עמותת 'הגל שלי' הזמינה אותי ללמוד גלישה ובלי ששמתי לב לימדו אותי התמדה ומסירות. לימדו אותי להילחם כשצריך ולזרום כשאפשר ומעל הכול להאמין בעצמי שאני יכול, אם רק אמשיך לנסות".
את הדברים האלה מספר רוסלן, פעם נער בסיכון והיום לוחם מסלול בכפיר בצה"ל. רוסלן הוא אחד מתוך כ-5,000 נערים ונערות בסיכון אשר הגיעו לעמותת 'הגל שלי', וגלשו את דרכם חזרה למסלול החיים הנורמטיבי והחיובי. "הגל שלי הוקמה ב-2012 במטרה להעניק הזדמנות אמיתית לנערות ולנערים במצבי סיכון לעלות על הגל, ובאמצעות גלישת גלים להתגבר על מכשולים ואתגרים בחייהם האישיים", מספר ירון וקסמן, מי שייסד את העמותה ביחד עם חברו לגלים עומר טולצ'ינסקי. "גלישת גלים היא ספורט אתגרי מרתק, שמשלב למידה והתנסות. התמודדות עם גלים וזרמים, תנאי מזג אוויר משתנים, מציאת איזון, אינספור נפילות והרבה אי וודאות. באמצעות הגלישה, מגלים החניכים את העוצמות הטמונות בהם להתמודדות עם האתגרים הניצבים בפניהם, כשכל הזמן אנחנו מחדדים להם 'כמו בים - כך גם בחיים'. וזה מצליח. אין מאושר ממני להגיד, זה באמת מצליח". וקסמן גם מציג קבלות. עבודת מחקר איכותי שערכה שיר קרמזי באוניברסיטת בר אילן, אשר בחנה את השפעת העמותה על בני הנוער המגיעים אליה מצאה כי אכן ישנו קשר ישיר בין גלישת הגלים לשיקום והשתלבות תקינה חזרה בחברה.
כאמור, את העמותה הקימו טולצ'ינסקי ו-וקסמן אשר התחברו בלימודים האקדמיים והפכו לחברים הכי טובים. בין הגלים והלימודים, עלה להם הרעיון לשלב בין שתי התשוקות שלהם - חינוך נוער בסיכון וגלישת גלים. מה שהחל עם 10 נערים שהשניים הדריכו בהתנדבות במשך שנה, המשיך בהתגייסות מלאה, לקיחת הלוואות, רכישת ציוד גלישה והבנייה פיזית של המרכז הראשון שלהם בבת ים ועד היום, כשלעמותה למעלה מ- 4,400 בוגרים, כ- 1,000 מצטרפים חדשים מדי שנה, ו-250 אנשי צוות הפועלים ב- 3 מרכזי גלישה חינוכיים הפזורים בבת- ים, תל אביב-יפו וכפר גלים.
"הרעיון החינוכי בבסיס 'הגל שלי' הוא שימוש בגלישת גלים ככלי להתפתחות אישית", מסביר טולצ'ינסקי, המוביל את נושא החינוך הפדגוגי בעמותה. "בנינו תכנית חינוכית רב שנתית ורב שלבית המלווה את הנערים מגיל חטיבת ביניים ועד גיוסם לצה"ל או לשירות משמעותי אחר ואף לאחר מכן".
לפי חזון העמותה, תחילה מגיעים הנערים והנערות לתכנית "מגדלור" דרך המסגרות השונות המלוות אותן, כמו כיתות מב"ר אתגר, פנימיות, כפרי נוער, קידומי נוער, שירות מבחן, אל-סם, אלם, רווחה ועוד. "בהמשך הנערים מצטרפים לתכנית "מקום בעולם" שם הם פוגשים את כל קשת החברה הישראלית ולאחר מכן מצטרפים לתכנית המקצועית "מעגלים", בה אנחנו מאפשרים לבוגרים לקחת חלק פעיל בפעילות העמותה, כשכל הזמן את כל הקבוצות השונות מלווים 'אחים בוגרים' (חניכים צעירים שעברו קורס הדרכה), המהווים עבור משתתפי התכנית מודל לחיקוי ודוגמה אישית".
"כשרק הגעתי לגל שלי לא האמנתי שאגיע למפגש שני. בקושי העזתי ללבוש את חליפת הגלישה בגלל הבושה", מספרת אודל בת ה-17, היום מדריכה בתכנית מגדלור. "הגעתי ממסלול חיים מאוד קשה עם אבא שהשתחרר מהכלא ואמא שאושפזה בבית חולים פסיכיאטרי ולא היה לי כיוון. הייתי אבודה לגמרי. אבל מרגע שבכל זאת הסכמתי ללבוש את חליפת הגלישה משהו השתנה. בפעם הראשונה בחיים שלי למדתי מה זו התמדה. איך קמים אחרי כישלון ומנסים שוב ושוב ושוב עד שמצליחים. אם לא המדריכים שליוו אותי ונלחמו עלי אני לא יודעת איפה הייתי היום. תחושת המסוגלות העצמית שקיבלתי בין הגלים שווה יותר מכל דבר שיכולתי לבקש עבור אודל של לפני 5 שנים".
"הגל שלי" זכתה בפרס יושב ראש הכנסת ונבחרה לעמותת השנה בחברת Salesforce. "היום אנו עובדים על ייצוא המודל החינוכי לאוסטרליה, דרום אפריקה וארצות הברית", מספר וקסמן. עמותת הגל שלי מפעילה פעילויות מגוונות, לבנות ובני נוער בגילאים 13-18 מכל קשת החברה הישראלית: יהודים, ערבים, חילוניים, דתיים, חרדים, עולים, ותיקים, בני מיעוטים, מוסלמים, נוצרים, בנות ובנים.