חיים שכאלה: גל הביוגרפיות של קבוצות הכדורגל בישראל

בשנות ה-80 נראה היה כי נופל דבר בישראל: אורי מלמיליאן, בסיועו של אלי עזור, הוציא את הספר "הנער ממילא", אוטוביוגרפיה על חייו של גדול סמלי בית"ר ירושלים בכל הזמנים. הספר נחל הצלחה מסחרית ונראה היה שיסלול את הדרך בז'אנר הביוגרפיות. בשנות ה-90 ראה אור גם "הקוסם" של אייל ברקוביץ' שכתב אלי קמיר ובתחילת המילניום הנוכחי יצא גם "רביבו" שכתב אורי שרצקי. ספרים קבוצתיים כמו "מכבי תל אביב - מאה שנים ראשונות" של אשר גולדברג ודני דבורין ו"אני אוהב אותך בית"ר" של רון עמיקם, מאיר גבאי ורוני דיאון עוררו בהמשך הד מקומי, אבל תרבות ביוגרפיות הספורט המקומיות מעולם לא פרצה את הדרך לה קיווינו.

בשנים האחרונות חל שינוי, בין היתר בזכות תופעת מימון ההמונים והמרחב האינטרנטי שיצר יותר מודעות והגדיל את אפשרויות הפרסום. וכן - הייתה גם הקורונה, שאפשרה ליוצרים רבים להתמקד במה שהם אוהבים - כתיבה על כדורגל. יותר ויותר ביוגרפיות קבוצתיות או אישיות יצאו לשוק. ב-2017 הפך "זהבי" של אורן יוסיפוביץ לרב מכר, לאחר שתיאר את קורות חייו של כוכב הכדורגל הגדול ביותר שצמח בישראל בשני העשורים האחרונים. יום העצמאות הוא הזדמנות מצוינת להיזכר בספרים החדשים יותר, שראו אור מעט לפני הקורונה ובמהלכה.

בדצמבר 2020 מלא עשור למותו של אבי כהן, האיש שהפך עוד בחייו לקונצנזוס כגדול הבלמים הישראלים בכל הזמנים. העיתונאי מוטי אקסמיט קיבץ רגעים וקיים ראיונות נדירים עם אנשי מקצוע ובני משפחתו של השחקן המנוח, כולל וידויים מרגשים. מהעלייה ממצרים, דרך המעבר ההיסטורי לליברפול ועד הפרישה ושנות חייו האחרונות, הספר סוקר את חייו של השחקן הנערץ, שבלעדיו לא היה קיים היום ארגון שחקני הכדורגל בישראל.

"אני מודה על כך שזכיתי להכיר אישית את הליברו, את אבי כהן האדם, השחקן ופורץ הדרך", כתב אקסמיט, "ההיכרות איתו והעלאת סיפורו על הכתב הם תכלית עבודתי. כל שנותיי כאיש תקשורת התמקדו בסיקור שוטף, איתור סיפורים ייחודיים, סיפורים אישיים המספרים את סיפורו של הספורט הישראלי דרך עיניו של הספורטאי, בדגש על הכדורגל המקומי. כדורגל הוא ענף הספורט המוביל בעולם, ענף ספורט כל כך מיוחד זה מחבר בין כלל אוהדיו, ללא הבדל דת, גזע, מין, דעות פוליטיות ומעמד חברתי וכלכלי. ביציעי אצטדיון הכדורגל שווים כולם לטובת מטרה אחת - הצלחת המועדון אותו הם אוהדים ואחריו הם הולכים, בטוב וברע, בניצחונות ובהפסדים".

הספר אינטראקטיבי ומאפשר דרך סריקה לצפות ב-87 קטעי יוטיוב להמחשה.

2020, הוצאת מילים מדברות. לרכישת הספר.

העיתונאי שאול אדר חי ונושם את הפועל באר שבע, בין אם זה קורה מבירת הנגב או ממקום מושבו בלונדון. ב-2019 כתב את "הפועל באר שבע: ביוגרפיה", ספר השוטח את כל שנות קיומה של הקבוצה, מ-1954, אז נדחה רישומה על ידי ההתאחדות לכדורגל בשל ריחוקה ממרכז הארץ, ועד 2018, השנה שבה השלימה השושלת שלוש אליפויות רצופות.

בלשון מושחזת ולא מתנצלת גולל אדר את הדרך זרועת המהמורות שעשתה הפועל באר שבע מהפריפריה אל מרכז עולם הכדורגל הישראלי, ומראה כיצד השפיע יחסה המתנכר של המדינה אל העיר גם על דימוי הקבוצה, עוקב מקרוב אחר סיפור המהפך של המועדון ופוגש את גיבורי חמש האליפויות ואת האוהדים הנאמנים לדורותיהם.

כך הוא כתב בהקדמה לספר: "בשלוש האליפויות האחרונות צפיתי בעיקר מביתי שבלונדון. אני גר במרחק נסיעה קצרה מכמה מהקבוצות הטובות בעולם, רואה במו־עיני את גדולי השחקנים בדורנו באופן קבוע, נהנה ממשחקי הליגה האנגלית וליגת האלופות בעודי יושב במקומות הכי טובים באצטדיון, אבל האליפות של הפועל באר שבע ב-2016 ריגשה אותי יותר מכל זה גם יחד. אני כותב על כדורגל כמעט שלושים שנה, ועדיין, דבר לא ישווה לכתיבת ספר על הפועל באר שבע ועלינו, האוהדים, החל בהתגבשותה של הקבוצה אי אז בשנות החמישים הרחוקות ועל אדמת הלס המדברית, ועד לזכייתה בשלוש אליפויות ברציפות.

"זהו סיפורה של באר שבע, הפועל באר שבע".

2019, הוצאת ידיעות ספרים, בבל, 310 עמודים. לרכישת הספר

כל מי שמאזין לרדיו חיפה מכיר את הטירוף סביב מכבי חיפה, קבוצת הכדורגל היחידה בישראל שעליה נשענת תחנה שלמה. ב-2020 כתב ברק רום, עיתונאי בעבר ואיש יחסי ציבור בהווה, את "חיפה נגד שאר העולם". הוא עשה זאת בהשראת הקורונה, או כמו שהגדיר בהקדמה - "בימי המגיפה, כשהעסק שלי נעצר והזמן הפנוי התרבה, ביקשתי לשמח את עצמי".

רום, בנו של כדורגלן הנבחרת לשעבר דני "שמילו" רום שהלך לעולמו בינואר השנה, מספר ברגש רב על הרגעים הקטנים והגדולים של כוכבי המועדון - מהנעורים שבהם גדל בשכנות לאבי רן והטלפון הנורא שבישר על מותו, דרך ההיכרות עם משפחת רוזנטל והבנים רוני וליאור ועד ברקוביץ', עטר, בנין וספורטאים מחוץ לעולם הכדורגל כמו שחר פרקיס וקורן אמישה.

"כבנו של אגדת כדורגל, גדלתי ממש בתוך המגרש", אומר רום, "את החוויות של מגרשים, ערים קטנות, קבוצות שכונתיות אספתי לספר שעבורי הוא הטעם, הריח והכדורגל של הסיקסטיז, סבנטיז, אייטיז וניינטיז. השתדלתי להביא את הסיפורים המרגשים של קבוצות שלא הרבו לכתוב עליהן, לחשוף את הדמויות שעשו עבור עשרות אלפים את הילדות הישראלית הרבה יותר מאושרת".

באותה שנה, שבה רום היה, כאמור, מושבת מפעילות עסקית, הוא כתב גם את "הסיפורים הגדולים של הקבוצות הקטנות", מסע נוסטלגי אל הפריפריה וקבוצות השוליים של הכדורגל הישראלי.

2020, יחיאל הוצאה לאור, 240 עמודים. לרכישת הספר:

הספר הזה עדיין לא יצא, אבל אם אתם אוהדי הפועל תל אביב, ובעצם גם אם לא, שווה בהחלט לחכות לו.

ספר ציורי הכדורגל של הבמאי ירון שילון הוא מסע בזמן אחרי רגעי כדורגל שהתרחשו באמת בהיסטוריה המפוארת של הפועל תל אביב. שמות כמו חודורוב, טיש, שייע פייגנבוים, סיני, אקהויז, שביט אלימלך ושלום תקוה זוכים לציורים מלאי חיים של רגעים גדולים וקטנים מתוך המשחקים הבלתי נשכחים של הקבוצה האדומה.

שילון, ביומיום במאי ותיק בעולם הטלויזיה והפרסומות, חוזר לילדות האישית שלו כתלמיד במגמת האמנות בבית הספר לאומנויות, כשהוא מצייר בעט בקו אחד פשוט וצובע את הציורים בטושים צבעוניים על נייר פשוט. ללא מחשב וללא תיקונים דיגיטליים. התוצאה מרגשת ומלאת חיים.

בין הרגעים שזכו לציור: חגיגות האליפות של 1969, השער של גילי לנדאו מנבדל פאסיבי במשחק האליפות ב-1986, השער שלו ביד בגמר הגביע 1983, גמר הגביע של דאבל 2000 ורגעים קטנים מתוך משחקים גדולים. הספר יראה אור בחודש ספטמבר הקרוב.

ב-1 בנובמבר 2020 הלך לעולמו "מספר 8 הראשון" של מכבי תל אביב יוסף גולדשטיין בגיל הסמלי 88. מיד לאחר מכן הוציאה בתו אורלי גולדשטיין את הביוגרפיה של אביה, שהפך לאחד הסמלים ולאחד הגורמים שעיצבו את מכבי תל אביב בשנות ה-50, זו ששינתה את מדיה לצבע הצהוב כחלק משימור הזיכרון הקולקטיבי של השואה. עבודת האיסוף נעשתה במשך שנים, אך אורלי לא הספיקה להוציא את הספר עד פטירתו של אביה.

הספר מגולל את קורותיו של גולדשטיין, שגדל בבית דתי, שיחק כדורגל נגד רצון הוריו והפך לאחד השחקנים הבולטים בקבוצה בשנות ה-50 וה-60. אורלי גולדשטיין אספה את זכרונותיו של אביה, ומנקודת מבטו היא מספרת את סיפורה של תל אביב הישנה של פעם, זו שבה כל אחד, גם כדורגלנים, חש שליחות ואחריות כלפי המדינה.

יו"ר ההתאחדות לכדורגל אורן חסון כתב בהקדמה לספר: "זהו סיפור על אח צעיר שהולך בעקבות אחיו הבוגר, מתאהב בקבוצה בה שיחק האח הנערץ וממשיך לעשות כמיטב יכולתו לטובת המדינה והחברה למענה נתן חיים את חייו כאשר נהרג כלוחם במהלך מלחמת העצמאות. עוצמת הרוח של יוסק'ה, היכולת שלו להמשיך הלאה למרות טרגדיה אישית נוראה, הנאמנות לקבוצת מכבי תל אביב והתרומה ארוכת השנים לנבחרת ישראל, ראוי שיזכו להערכה יוצאת דופן ובעיקר יועברו כמורשה לדורות של שחקנים".

2020, הוצאת טפר, 246 עמודים. לרכישת הספר

ספר רלוונטי ביותר לרוח התקופה, לאחר שמכבי קביליו יפו העפילה לפלייאוף העלייה לליגה הלאומית. הספר "היידה בי, היידה בו - עלייתה, נפילתה והקמתה מחדש של מכבי יפו" עוסק בתולדותיה של מכבי יפו מיום הקמתה בשנת 1949 ועד ימינו. בנוסף, עוסק הספר בנושאים אחרים כגון שורשיה של הקבוצה בבולגריה, העלייה הבולגרית ומאפייניה, הקשר בין קהל האוהדים לקבוצה, הסיבות לקריסתה של הקבוצה בשנת 2000 וייסודה מחדש על ידי אוהדיה תחת השם מכבי קביליו יפו.

מכבי יפו הייתה הקבוצה הראשונה מבין הקבוצות שנוסדו על ידי עולים חדשים, שהצליחה לנפץ את תקרת הזכוכית, להשתלב בליגה א' (הליגה הלאומית) כבר בשנת 1955, ולהישאר בה כמעט ברציפות במשך עשרות שנים. נקודה נוספת שאפיינה את קבוצת מכבי יפו היה הקשר ההדוק שנוצר בינה לבין אוהדיה, ובין השחקנים לאוהדים נוצרו קשרים, חברויות ואפילו קשרי משפחה. מכבי יפו שייצגה למעשה את "א"י השנייה" מהווה דוגמה להשתלבותם של בני העדה הבולגרית בארץ ולתוצאות יצירתו המוצלחת של כור ההיתוך האמיתי.

ד"ר ברוך פורמן (1948), בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, מוסמך אוניברסיטת תל-אביב ובעל תואר דוקטור מהמחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר -אילן (2005). מחקריו עוסקים בעיקר במעורבותם של ארגוני הספורט הפועל, מכבי ובית"ר בקרב עולים חדשים ובקרב אלה שהתעתדו לעלות לארץ, החל מסיומה של מלחמת העולם השנייה ועד ימינו.