הם היו צעירים ובתחילת דרכם המקצועית במכבי תל אביב. דני לאופר היה יושב ראש הקבוצה. בכולם הוא נגע. אי אפשר היה שלא לחוש אותו כשהוא היה בסביבה. ניר קלינגר, איציק זוהר ואבי נמני היו שם חלק מרכזי בקבוצה שזכתה באליפות של עונת 1991/1992 אחרי 13 שנים של הליכה במדבר.
את קלינגר הביא לאופר ממכבי חיפה אחרי שהוא כבר היה חתום על תארים במדים הירוקים. "יום אחד הוא הגיע אלי לחיפה עם אשתו דבי. והעניין עם מכבי תל אביב יצא לדרך. ברור שמי שעשה את העבודה מאחורי הקלעים היה דייויד פדרמן, אבל מי שעשה את מירב העבודה והמלחמה היה דני. הוא הלך איתי יד ביד וזה יצר בינינו קשר של שנים. אף פעם לא נותק הקשר בינינו".
מתי שוחחתם לאחרונה?
"לפני שבועיים או שלושה דיברנו בפעם האחרונה. נפגשנו לפני שנת הקורונה לא מעט, אבל כשהיא פרצה שמרנו על קשר טלפוני. הוא נכנס לניתוח והיה צריך לצאת מהבעיה שהיתה לו. זו בשורה קשה מאוד שקיבלנו לפני החג ואני עצוב מאוד מאז היוודע דבר פטירתו".
מאיפה היו היכולות שלו לשלוף אותך ממכבי חיפה או להביא את אורי מלמיליאן בגיל 32 מבית"ר ירושלים?
"זה נבע מהרבה כריזמה. יכולת שכנוע אדירה. היה לו את הקסם המיוחד שלו ולא יעזור כלום. אני קורא לזה חספוס נעים".
למדת ממנו משהו לחיים?
"בעיקר איך להתנהל במשא ומתן".
מאיפה היה הבסיס שלו?
"הוא היה אוהד מכבי תל אביב שמאוד מחובר לאנשים והצליח להגשים את החלום שלו. בהמשך זה כבר לא היה כל כך פשוט".
אפשר לומר שבזכות דני לאופר הצלחת לעשות מעבר כל כך קשה נפשית למכבי תל אביב?
"אך ורק בגלל דני לאופר. בזכותו ובעזרתו עשיתי את המעבר הזה בגיל צעיר יחסית ממכבי חיפה למכבי תל אביב. בזכותו ובזכות דבי רעייתו. הם נתנו לי את הכוח. ליווי מלא. זו היתה נחישות בלתי רגילה של דני שהדביקה אותי. לא במקרה הוא עמד בראש הקבוצה שעשתה סוף ל-13 שנים ללא אליפות במכבי תל אביב. הוא היה מאוד חד".
את איציק זוהר קנה דני לאופר ממכבי יפו. "הוא זה שהביא אותי למכבי תל אביב", נזכר איציק זוהר אמש. "בזכותו עשיתי קריירה מפוארת ולדני יש חלק גדול בה. הוא נתן לי את הבמה ואת המקום. הוא תמיד היה אומר לי משפט אחד כל פעם שהיה מגיע למתקן האימונים או לפני משחק. הוא היה אומר לי: 'פה, אני האבא שלך'. זה תמיד יושב לי בראש ולנצח אזכור את זה. היה לנו פעם משחק באילת. משחק הוקרה והייתי הכוכב הצעיר של מכבי תל אביב. הוא בא על הדשא להתפאר בי והוא אמר לי: 'איציק, תגיד להם מי האבא שלך'. ואני בתמימותי אמרתי: 'אבא שלי זה שמואל שיהיה בריא עד 120'. אז הוא אמר ליד כולם: 'לא. במכבי תל אביב אני האבא שלך'".
מאוד משפחתי.
"בהחלט. אני זוכר שבטירונות שעשיתי בכרמיאל הוא בא עם המרצדס המפוארת שלו. כולם חשבו שהגיעה חללית. דני הגיע עד הבסיס כדי לוודא שאני אצא לאימונים ושאשחק בשבת. הייתי מאוד חשוב לו. אהבתי אותו מאוד ודרך הדברים כאן אני רוצה להגיד לו תודה על הזכות שהוא נתן לי לעשות קריירה כזו כפי שעשיתי".
באישיות שלו הוא התאים להיות זה שיעמוד בראש הקבוצה שלוקחת אליפות ראשונה אחרי 13 שנות יובש?
"הוא היה בן אדם חזק. הוא היה בטירוף. הוא היה חולה מכבי תל אביב. הטירוף שלו הטריף אותנו. הוא היה מגיע לאסיפות ומדבר והיינו לוקחים אותו בשיא הרצינות. אין היום בכדורגל אנשים כמוהו. הוא היה חכם, מבריק, מצחיק. היינו נוסעים אחרי ניצחונות למסעדות והוא היה עושה לנו מופע סטנדאפ. היינו מתעלפים מצחוק".
קראת על מותו דרך הידיעות באתרים?
"זה פתאום קפץ וזו צביטה בלב. ראיתי אותו לפני לא מעט שנים. התחבקנו והוא העמיד אותי לידו כדי לספר עלי סיפורים. איזה שחקן הייתי ואיך הוא גידל אותי. היה כיף להיות בסביבתו. כשהיה לו מצב רוח, הוא היה האדם שהכי כיף להיות לידו".
בניגוד לקלינגר ולזוהר אותם הביא לאופר למכבי תל אביב, אבי נמני גדל במחלקת הנוער של המועדון ועלה לבוגרים באמצע הקדנציה של לאופר. "דני היה דמות מאוד צבעונית. יושב ראש שמרגישים אותו", נזכר נמני. "הוא היה אדם מיוחד שעשה מהלכים חשובים כמו הבאת אורי מלמיליאן למועדון בצומת מאוד מכריע. היתה לו השפעה על כולנו ולזכותו יירשם שהוא היה שם כשמכבי תל אביב לקחה את האליפות הראשונה אחרי כל כך הרבה שנים ללא אליפות. המהלך שהוא עשה להביא את אברם גרנט למכבי תל אביב היה מהלך שהשפיע על מכבי תל אביב לעשר שנים".