וויקסייד: מדור שבועי של אהרל'ה ויסברג

כשמנחם בגין וארל וויליאמס התחבקו: 40 שנים לגמר בשטרסבורג

מגרש הגומי המאולתר בביתן התערוכות. ההברזה של מיקי ברקוביץ' מהחגיגות בכיכר. הפציעה המוזרה של שמוליק זיסמן. והזיכרון של עוזר המאמן הצעיר צביקה שרף, שמודה: "זו הייתה חוויה שלעולם לא אשכח, אבל היא לא מנחמת". מכבי תל אביב אלופת אירופה, היום לפני ארבעה עשורים

100 אלף אנשים, ללא ברקוביץ' ודאמיקו. החגיגות בכיכר ב-1981 (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, סער יעקב)

היום לפני 40 שנים זה קרה. 14 שניות לסיום גמר גביע אירופה לאלופות, על מגרש הגומי הירוק והמאולתר בשטרסבורג, הוליכה מכבי תל אביב 77:78 על סינודינה בולוניה. האיטלקים חזרו מפסק זמן ויצאו להתקפה החשובה בתולדותיהם עד אז, אבל ג'ים בוטרייט סחט עבירת תוקף ממרקו בונאמיקו. מיקי ברקוביץ' נשלח ללייאפ קליל, והתואר חזר לישראל. 79:80 לצהובים. "לפני ארבע שנים טל ברודי אמר שאנחנו על המפה, אז עכשיו אני יכול להגיד שאנחנו נשארים על המפה", הכריז הקפטן בוטרייט, שנאלץ להמתין 48 שעות לפני שזכה להניף בעצמו את הגביע.

40 שנים לגביע השני של מכבי; הגביע שבו זכתה עם כמה מגיבורי התואר ההיסטורי ב-1977 (ברקוביץ', בוטרייט, מוטי ארואסטי, לו סילבר, אולסי פרי ושוקי שוורץ), אבל ללא ברודי ורלף קליין; הגביע שסימל את העונה המושלמת בתולדות המועדון - שבה גרפו הצהובים גם את הדאבל הישראלי ואת הגביע הביניבשתי - אבל בסיומה נפרדו מהמאמן רודי דאמיקו; והגביע שסימן את תחילתן של 20 שנות המתנה עד לתואר הבא, שהושג רק ב-2001 בפריז.

צביקה שרף היה אז מאמן צעיר ומבטיח בן 29. בגמר הראשון בבלגרד הוא ישב ביציע, לאחר שצורף למשלחת כצ'ופר למאמן קבוצת הבת, מכבי דרום. ספק אם יכול היה לשער שבהנפה הבאה הוא כבר יישב על הספסל, כעוזרו של דאמיקו; לצערו, היה זה התואר האחרון שלו במפעל האירופי הבכיר. "זו הייתה העונה המלאה היחידה בקריירה שלי כעוזר", נזכר שרף, "ואין ספק שזו הייתה עונה גדולה ומדהימה, שלא אשכח לעולם. לא לכל אחד יש את המזל והזכות להגיע לחוויות כאלה. אתה צובר ידע וניסיון, וגם זיכרונות. להגיד לך שזה מנחם אותי? לא לגמרי. תרמתי מה שיכולתי, אבל תמיד שאפתי לזכות בגביע גם כמאמן ראשי".

עוד בוואלה! NEWS

לא מצליחים לקרוא את הכותרת הזו? יש דרך לפתור את הבעיה

אסנת עופר
לכתבה המלאה
"אהב להירגע בקונצרטים". שרף (במרכז) ודאמיקו עם משה דיין ב-1981 (צילום: אתר רשמי, ארכיון מכבי ת"א)

כמו בסיפורי האגדה הקלאסיים, גם הדרך של מכבי תל אביב מודל 1981 לגביע הייתה מלאת חתחתים. סל דרמטי של ארל וויליאמס, שהוביל לניצחון ביתי 85:87 על אספו טור הצרפתית, הציל אותה מהדחה עוד לפני בית הגמר; על פי העיתונות באותם ימים, היה זה סל ששווה 2.5 מיליון שקלים, ומנע מהמועדון משבר כלכלי. עוד קודם לכן, בדרך חזרה מהקמפיין הביניבשתי, ארל וויליאמס תקף אוהדים של פנאתינייקוס במהלך משחק באתונה, במה שהתברר כקדימון לאירוע הבלתי נשכח במדריד כעבור שנתיים.

הצהובים סיימו במקום השני מבין שש קבוצות בבית הגמר (מאזן 4:6), מתחת לבולוניה (3:7) ומעל דן בוש (5:5), כשאת הטבלה נועלות צסק"א מוסקבה וריאל מדריד. שנה אחרי ההפסד המאכזב לבלאנקוס בגמר בברלין, הם נשבעו להפיק לקחים. הקרב על התואר נקבע ליום חמישי, 26 במרץ 1981, והמשלחת הישראלית יצאה לבלגיה ביום שני, קיימה משחק אימון מול רויאל אנדרלכט ולמחרת בבוקר כבר נחתה בצרפת - יממה וחצי לפני יריבתה.

הגמר התקיים באולם דניס בשטרסבורג, שבכלל היה ביתן לתערוכות. שלושה ימים לפני הגעת הצהובים ננעלה בו תערוכה לציוד עבורי קטועי גפיים, והעבודות להסבתו נמשכו ממש עד הרגע האחרון, כשבזמן האימון המסכם של מכבי נשמעו הלימות פטיש וקדיחות מסביב.

שתי הקבוצות זעמו על הוועדה המארגנת בשל התנאים שהוצבו בפניהן. משטח הגומי היה רחוק מלהזכיר פרקט כדורסל, והשחקנים התלוננו על קשיים בכדרור ועל כאבי שרירים ברגליים, שנגרמו להם באימונים המסכמים. וזה לא היה הסוף: שמוליק זיסמן נפגע בידו מסגירת דלת הזזה, יומיים לפני המשחק, וסבל משטף דם בידו. מי יכול היה לדמיין שאותה יד של שחקן הספסל היא זו שתניף את הגביע, בחסות הכאוס של הקהל הישראלי על המגרש בסיום הגמר.

עומדים (מימין): רודי דאמיקו, אורי בהרב, ארל וויליאמס, ג'ים בוטרייט, לו סילבר, אולסי פרי, שוקי שוורץ, משה הרשקוביץ, שמעון מזרחי, צביקה שרף. כורעים: מוטי ארואסטי, מיקי ברקוביץ', שמוליק זיסמן, חנן דובריש, חנן קרן, שמלוק מחרובסקי (צילום: אתר רשמי, ארכיון מכבי ת"א)

כ-4,000 ישראלים עמדו מאחורי מכבי. בבוקר הגמר יצאו שתי טיסות מיוחדות של אל על: האחת נחתה באופן נדיר בשטרסבורג וחזרה ארצה עוד באותו הלילה; האחרת נחתה בשטוטגרט, וממנה המשיכו האוהדים בנסיעה של כ-150 ק"מ למגרש. את סוף השבוע הם בילו בלונדון.

כלקח מההמולה ששררה סביב הקבוצה בדרך להפסד לריאל ב-1980, החליטה הנהלת המועדון לשכן את השחקנים במלון בוטיק בשם דיאנה, המרוחק כ-25 ק"מ משטרסבורג. 11 מדינות העבירו בשידור ישיר את הגמר, ודווקא צרפת המארחת לא הייתה ביניהן.

רבים מהישראלים הגיעו לצרפת מבלי שיהיה להם כרטיס למשחק, וחלקם הצליח להסתנן פנימה לאולם על חשבון אלו שכבר הבטיחו את מקומם ונותרו לבסוף בחוץ. בלוחות המודעות של האוניברסיטה המקומית הוכרז על מכירה בספסרות - כשהסטודנטים הצרפתים דורשים 250 פרנק, פי שלושה מהמחיר הנקוב. דווח כי הקהל הישראלי הוצב במרחק רב מהמגרש, החל מהשורה ה-21 ביציע, בעוד אוהדי בולוניה קיבלו את השורות הראשונות.

האיטלקים הופיעו ללא ג'ים מקמילאן, שנפצע בברכו ונותח ביום הגמר. "לא אצפה במשחק בטלוויזיה, כי זה יגרום לי סבל רב מדי". גם בלעדיו, הם ברחו ל-25:34. "אבל היה משהו מיוחד בקבוצה שלנו", מעיד שרף. "גם כשפיגרנו ב-15 הפרש, וגם כששיחקנו כדורסל לא יפה או לא משביע רצון, האמנו תמיד שננצח". מכבי ברחה ל-43:53, לפני שספגה ריצת 18:2 ומצאה את עצמה שוב בעמדת הפסד; מעין תמונת מראה לעונה ההפכפכה, שאחרי כל החריקות הסתיימו עם ניצחון בכל גזרה וגזרה.

רגעי הסיום בגמר המותח ב-1981 (מתוך הערוץ הראשון)

"הייתה לנו חבורה של ווינרים, אמנם עם אגו, שעברה משברים במהלך הדרך וסבלה מהרבה עליות וירידות, אבל ברגעי האמת כולם תמיד התאחדו והתגבשו", מוסיף עוזר המאמן דאז.

- מי היה המנהיג האמיתי של הקבוצה?

"כל שחקן חיזוק, טוב ככל שיהיה, ידע שהוא בא לקבוצה של מיקי. כך זה היה למשל עם ניקי גאליס באריס. צריך לציין בהקשר הזה את לו סילבר. היה לו חיבור מיוחד עם ברקוביץ', והוא היה החוט המקשר בין האמריקאים לישראלים, ומשם הלאה גם עם המאמנים וההנהלה. גם אולסי היה מנהיג בדרכו. הוא היחיד שהצליח להשתלט על ארל, שהיה חתיכת טיפוס, והוא גם היה חסר אגו. אולסי היה יכול לרוץ שמונה פעמים להתקפה בלי לגעת בכדור, ועדיין לרוץ ראשון להגנה. ארל, אם היו עוברות שתי התקפות מבלי שיקבל מסירה, היה מתחיל להתרגז".

בתום הגמר פרצה מהומה על המגרש, שבגללה הוענק הגביע לזיסמן ולא נערך טקס הנפה מסודר. עשרות אלפי ישראלים מיהרו לכיכר מלכי ישראל, כמו ב-1977. ובשטרסבורג? "הלכנו לאכול ארוחת ערב. שתינו, חגגנו, נהנינו, וב-5:30 כבר נסענו לשדה התעופה", מספר שרף.

במוצאי שבת התקיימה החגיגה הרשמית עם הקבוצה, בהשתתפות 100 אלף אוהדים. נעדרו ממנה ברקוביץ' ודאמיקו, שהעדיפו לנפוש עוד מספר ימים באירופה ולא לחזור מיד לארץ. ראש העיר שלמה להט (צ'יץ') הכריז בכיכר כי בתוך חודשיים תחל בניית מגרש ביתי למכבי בצפון העיר, ליד גני התערוכה. אחר כך הוזמנה הקבוצה לקבלת פנים במשרד ראש הממשלה, ומנחם בגין התחבק עם וויליאמס.

קבלת פנים במשרד רה"מ. מנחם בגין וארל וויליאמס מתחבקים (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, הרמן חנניה)

- אז איך המאמן שהביא למכבי את כל התארים, אפילו לא נשאר לעונה נוספת?

"רודי לא היה מאמן טוטאלי. אם לא היה אימון או משחק, הוא היה מתנתק מהעולם. הוא אהב ללכת לקונצרטים, או לשבת לשתות יין, וזו הייתה הדרך שלו לצאת מהלחץ. כאן לא הבינו איך למאמן מכבי תל אביב יש זמן לדברים האלה. הוא לא חי את הקבוצה 24 שעות ביממה. במהלך העונה חווינו משברים, ואפילו היו שני שלבים שבהם לא היה ברור אם הוא בכלל ימשיך בתפקידו. קבעו ישיבות, אבל בסופו של דבר לא מיהרו לפטר אותו. ההנהלה הייתה אז חזקה מאוד, וידעה מה היא עושה".

בסיומה של אותה עונה חזר קליין לתפקידו. שרף עבר להפועל רמת גן, לפני שחזר למכבי תל אביב מהדלת הקדמית ואימן אותה למשך 11 עונות בחמש קדנציות שונות. עבור ברקוביץ', ארואסטי, פרי, סילבר, בוטרייט ושוורץ הייתה זו הזכייה השנייה וגם האחרונה בגביע אירופה; שרף הפסיד בשלושה גמרים, זכה בגביע אירופה למחזיקות גביע עם אריס סלוניקי, והמועדון חזר לפודיום רק כעבור שני עשורים, שוב על אדמת צרפת.

סוף סוף. הקפטן בוטרייט מניף את הגביע, 48 שעות לאחר הזכייה (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, סער יעקב)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully