רן בן שמעון: "אימון זה החמצן שלי. המניות שלי מעולם לא היו בירידה"

בכל פעם שחשבת שהנה זה נגמר, בא עוד משחק טוב. בכל פעם שהרגשת שמ.ס. אשדוד זו אפיזודה חולפת והיא תחזור בקרוב לגודלה הטבעי, הגיע עוד ניצחון. הנה, רק בשבוע שעבר נערך משחק הגביע בטדי מול בית"ר ירושלים כשרבים מעריכים שבית"ר קבוצה של גביע שתעלה לרבע הגמר. אבל לא. ואז בטח אמרו שבליגה בשבת בית"ר צריכה את הנקודות יותר מאשדוד כדי להיכנס לפלייאוף העליון. אז זהו, שלא. אשדוד השלימה סוויפ עם שלושה ניצחונות על בית"ר בעונה אחת בדרך לסיום ליגה סדירה בצורה מעוררת השתאות. על הקונצרט מנצח רן בן שמעון, האיש שנחשב בעיני רבים למאמן העונה.

רן, מתי ידעת שיצרת כזו קבוצה או שעד עכשיו אתה לא מעכל מה שעשיתם העונה?

"אני חושב שזה התחיל כבר בעונה שעברה כשהגעתי במהלכה והבנתי שבזמן קצר אני יכול לעשות שינוי גדול. התחיל תהליך עם שחקנים שהיו כל חייהם מוכשרים, אבל אף פעם לא מיצו את הפוטנציאל בגלל כל מיני בעיות. מיפינו את הבעיות של כל אחד ואז היה קל יותר להניע תהליכים אישיים. ואז ראית שבכל משחק יש שיפור. לשחקנים הייתה כל החיים בעיה של גישה ושל מקצוענות. לא הקפידו איתם על דברים כל החיים ואת זה שינינו".

ערב תחילת העונה הזו מה היית מעריך בסיום המחזור ה-26?

"לא ידעתי אם זה ייתפס כך, אבל כבר בסוף העונה שעברה ראו איך אנחנו משחקים והתחילו לשים עלינו ציפיות. אני הרגשתי שאשדוד באה לעונה הזו עם ציפיות ולכן זה מגדיל את ההישג בעיניי. במשחק הראשון הפסדנו בבית לקרית שמונה וזה יכול היה ללכת למקומות אחרים, אבל לא נתנו לדברים להשפיע עלינו. לא היו כאן אסיפות של האשמות ולא צעקות על שחקנים בניתוח וידאו. כל הזמן ניתחנו וביקרנו ובנינו קבוצה משבוע לשבוע. אתה עצמך היית מופתע לאורך כל העונה. היית סקפטי ועובדה שהתקדמנו משבוע לשבוע".

יש משהו אחד באשדוד יותר קסום ממה שעברת בקרית שמונה?

"למה כל הזמן משווים לקרית שמונה?".

כי זה היה קסם אז ומעניין אם באשדוד מצאת דבר אחד אחר או שונה או אפילו יותר טוב?

"גם בקרית שמונה התחלנו עם תהליך. אני לא משווה בין הקבוצות. אני אדם שונה. זה כמו להשוות בין אוטובוס לאופנוע. במרחק הזמן אני לא רוצה להמעיט מהרגשות שהיו לי באותה תקופה. אנחנו בעידן אחר. השוני הגדול זה בי, בבנק הידע שרכשתי מאז קרית שמונה. מה הדברים הטובים שרכשתי ומה ההצלפות שספגתי עשו לי".

בשבוע ההוא כשכל המדינה דיברה על זה שרן בן שמעון עובר עם שגיב יחזקאל להפועל באר שבע, זה יכול היה ללכת למקום של התרסקות באשדוד. עד כמה חששת שכל מה שהיה ישפיע לרעה על הקבוצה?

"העניין הזה עבר בראש, אבל לא פחדתי. חששתי קצת כי אני יכול להיות יציב ברגשות שלי, אבל אני לא יכול לדרוש את זה מכולם. מעבר לשמועות אז, לא היה שום דבר מוחשי עם באר שבע ואז ג'קי בא אליי עם הצעה להמשיך וניגשתי לאשתי ולאחותי, שקרובות אליי מאוד, ושתיהן אמרו לי דבר פשוט: 'טוב לך ליד ג'קי ואחיו נוני. תמשיך'. ההצעה של ג'קי לחוזה חדש לעוד שנתיים מעבר לעונה וחצי הביעה סוג של הערכה. הרגשתי מחובר מאוד לאשדוד ולכן חתמתי על חוזה חדש ללא דילמות. התשובה הספונטנית והמהירה הייתה עדות גדולה לזה שרציתי להישאר באשדוד".

יש משהו שאתה אוהב יותר בחיים מלאמן קבוצת כדורגל עם 25 שחקנים שאתה חי את עולמם 24 שעות?

"אני אוהב מאוד לאמן. בדם הזורם בגופי מרכיב החמצן הוא האימון. יש עוד הרבה דברים שאני אוהב לעשות בחיי, אבל התהליכים שקורים בקבוצת כדורגל הם משהו מיוחד. לעמוד מול קבוצה ולנהל ולראות תוצאות, אין ספק שזה גורם אצלי לסיפוק רב ולאדרנלין בחיים".

איך פיצית את עצמך בקפריסין? הרי כמאמן נבחרת אין לך אימון יומיומי.

"אני לא יודע מה אומרים לכם על מאמני נבחרת. מי שרואה מאמן נבחרת כמישהו שמאמן פעם בחודש וביתר הזמן יושב במרפסת שמש ורואה סדרות בנטפליקס, אז שיבושם לו. אני לא אעיר אותו מהחלום. הייתי מאמן נבחרת במשרה מלאה ועבדתי 25 שעות ביום. הגיע מצב שהממונים שלי בנבחרת קפריסין רצו ממני חופש. נסעתי לכל הערים באי על בסיס שבועי. ישבתי עם השחקנים בקפריסין על בסיס יומי. הייתי בקשר עם שחקנים ששיחקו מחוץ לקפריסין. אימנתי את הנבחרות הצעירות שם. בשיחת טלפון קטנה לאשתי תיווכח שגם שם לא הייתי זמין רוב היום. וכשחזרתי לארץ לא היה לי קשה לחזור לאינטנסיביות של העבודה כמאמן קבוצה. אני רואה את עצמי מאמן כדורגל 24/7".

העונה הזו הקפיצה גם את המניות שלך באופן אישי? לפני שנה לא דיברו עליך כמו עכשיו.

"כל הדיבורים על שוק מניות ועל תודעה ציבורית ועל תדמיות לא מדברים אליי. ערך עצמי לא משתנה. גם אם מישהו חשב שבנקודת זמן מסוימת אני פחות מצליח, אני לא נתתי לסביבה לנהל אותי. המניות שלי בעיני עצמי אף פעם לא היו במדד שונה. אני לא מאמן יותר טוב היום בגלל ההצלחה באשדוד ולא הייתי מאמן פחות טוב כשפחות הצלחתי במקומות אחרים. אני לא קופץ היום מביקורת טובה ולא יורד בביקורת רעה. ברור שיותר כיף כשמצליחים, אבל קלישאת חיי היא שהלחץ הכי גדול שחוויתי בחיי הוא הלחץ ששמתי על עצמי".

תיקח אליפות עם מועדון גדול?

"אני כל הזמן חוזר לריאיונות של קובי בריאנט. הוא אמר שההצלחה שלך בחיים לא נמדדת ביכולת שלך לקחת תארים או בכסף שהרווחת, אלא ההצלחה שלך תלויה בזה שהמשכת הלאה ולא עצרת. כישלון לא תמיד קיים כל עוד אתה לא עוצר. אני צריך לדעת שאני עושה את המקסימום שלי בכל רגע. אם אני אקח אליפות עם מועדון גדול, סבבה ואם לא, גם סבבה. כל יום שאני חי אני צריך להיות מאושר יותר ואדם טוב יותר. גם אם מה שאני אומר עכשיו לא נכון הוא עדיין גורם לי להתמודד עם החיים יותר טוב".

כשרמזי ספורי אמר השבוע: 'אנחנו משחקים בשביל רן', מה זה עשה לך?

"זו מחמאה יפה וכיפית. ברור שזה עושה טוב בלב. גם אני כל הזמן מנסה להחמיא להם ולחזק אותם. אבל המחמאה הגדולה ביותר שאוכל לתת לעצמי זה אם אני אראה את רמזי מושפע לטובה ממני. נחמד וכיף לי שהוא אומר את זה, אבל הרבה יותר יספק אותי אם הוא יעזוב אותי שחקן יותר טוב. אני רוצה לקבל טלפון מאיתן טיבי שיגיד לי כמה עזרתי לשפר אותו בעבר מנקודה א' לנקודה ב'. זו המחמאה הכי גדולה שיכולה להיות מבחינתי".

שיחקת פעם בשביל מאמן?

"ברור שהיו מאמנים שיותר התחברתי אליהם ונתתי בשבילם יותר, אבל אגיד לך דבר אחר. פעם היו אומרים שצריך לשחק בשביל הסמל. היום אני אומר לשחקנים: 'שחקו בשביל הקבוצה כי קבוצה טובה תבליט גם אתכם באופן אישי'".

אפשר לומר שאשדוד תקבע מי תהיה האלופה, שלא לדבר על זה שיש לכם את מכבי תל אביב בגביע בקרוב אז אולי בכלל תקבעו מי תהיה הדאבליסטית.

"אני מאחל לשני המועדונים בהצלחה כי יש לי הרבה חברים שאוהדים את מכבי חיפה ומכבי תל אביב, אבל הדאגה היחידה שלי בפלייאוף הזה היא שמ.ס. אשדוד תגיע למטרות שלה. כל הדברים האחרים לא מעסיקים אותי. אותי מעניינת רק מ.ס. אשדוד".

אם לא תסיים עם כרטיס לאירופה, תזכור את 26 המחזורים שעברו או את הפלייאוף בו איבדת את הכרטיס?

"אני לא עונה בחיים על שאלות שליליות עתידיות. לאירופה אגיע בכל מקרה. או עם הקבוצה או עם אשתי לטיול".

מי בעיניך הסיפור של העונה הזו עד עכשיו באשדוד?

"הסממן הכי גדול של ההתקדמות של מ.ס. אשדוד זה פיראס אבו עקל. עזוב את רועי (גורדנה) שהוא מפלצת, את שלומי (אזולאי) שהתקדם כל כך, עזוב את טום (בן זקן) שעשה קפיצת מדרגה, את יואב ג'רפי שהיה מדהים, ננאד צבטקוביץ' שהוא בלם מעולם אחר או את דין דוד שהיה אדיר, גם לא חמודי (כנעאן) שהגיע לנבחרת. הסמל של ההתקדמות זה לקחת את פיראס אבו עקל מליגה א' ולהפוך אותו לשחקן מוביל בליגת העל. זה הסיפור מבחינתי".