ב-4 בדצמבר, לפני חודשיים, פרסם דרור פקץ' פוסט ובו הודיע: "שמח ונרגש להצטרף לקבוצת הוורלד טור הישראלית שלנו Israel Start - Up Nation כספורט דירקטור ולעבוד עם הרוכבים והצוות מהטובים בעולם".
מבחינתו, זה היה טבעי. פקץ', רוכב לשעבר שבעוד חודשיים ימלאו לו 40, הקים יחד עם רן מרגליות ורון בראון את סייקלינג אקדמי, עכשיו יזראל סטארט אפ ניישן. כעת הוא חוזר לשם, בתור המנהל הספורטיבי הישראלי הראשון בוורלד טור.
"מה שעשינו לפני שש שנים היה ברמה של קונטיננטל, שזה דרג שלישי", מסביר פקץ', "שמות יותר קטנים כנציגים ובפורמט הרבה יותר קטן. זה דבר נפלא. ברמה הפרקטית, אין קשר בין המיזם ההוא לבין מה שקורה היום, לא עם השם ולא עם החלום. אין בקבוצה שום שהתחיל אז. מה זה עושה לי? אני איש אופניים שאוהב לעבוד. לאחר שפרשתי לקחתי שנה הפסקה מאופניים וכשחזרתי החלטתי שאני מצטרף לעולם הזה. ברמה האישית אני שואף להגיע הכי גבוה שאפשר ואני מאוד מאמין ביכולות שלי".
כשמלמדים בקורס מדריכי אופניים את "נתיב הרוכב", למעשה עברת את כל המסלול. אתה חושב שהיום רוכב שמתחיל להתאמן יכול להסתכל עליך ולהגיד 'כזה אני רוצה להיות'?
"בכנות, אני מקווה שהוא מסתכל ואומר 'אני רוצה להיות יותר טוב מזה'. כבר היו כאלו שהצליחו לשבור את הדברים שהשגתי. אני כן גאה בתפקיד שלי. כשהתחלתי בגיל 10 ב"גלגלי העץ" אצל אלי סמוכה, לא חשבתי בשום שלב שאהיה דיירקטור ספורטיף בקבוצת וורלד טור. כשאתה פורש, כל מה שעשית שווה רק עד היום שעשית אותו. אם אתה ממשיך, אתה מביא את כל מה שעשית איתך".
אתה אומר בעצם שזוכרים אותך על פי התוצאה האחרונה שלך?
"זה בסדר שזוכרים אותי לפי התוצאה האחרונה שלי, זה טבעי וגם ישראלי אבל צריך לראות מעבר. באירופה, כשאתה מדבר על רוכב כמו אנדראה גרייפל ואתה יושב איתו בתדריך, גם אם הוא לא ניצח כבר בשבועיים-שלושה חודשים האחרונים, הוא יושב בחדר עם כל הניסיון, הידע וקריאת המרוץ שלו. גם הפלוטון רואה את זה. אני מקווה כשרוכב ישראלי צעיר רואה אותי, הוא מבין שאפשר להתקדם וזה המסר הכי חשוב. אגב, גם רוכבות. אנחנו צריכים לעשות הכול לשוויון מגדרי מוחלט בין גברים לנשים. התפקיד שלי הוא להראות שזה אפשרי ולהיות חלק בשרשרת הזו, כך שכולם, גברים ונשים, יגיעו יותר גבוה".
אתה איש מקצוע מהשורה הראשונה, אבל וורלד טור זו אופרה אחרת. זרקו אותך למים העמוקים. איך הרוכבים הוותיקים, חבר'ה שיש להם המון ניסיון והשתתפו בהמון תחרויות, קיבלו אותך?
"לשמחתי אני מרגיש נוח, אפילו יותר משדמיינתי. אתה ודאי מתאר לעצמך כמה עבודה נעשית מאחורי הקלעים. בדצמבר נסענו לספרד למחנה דיירקטורים. לא היה שם אף רוכב אחד, ישב רק הצוות המקצועי. היינו שמונה-עשרה איש סביב שולחן עגול בחדר חשוך מ-8:30 בבוקר עד שמונה בערב ובימים מסוימים אכלנו את ארוחת הצהריים על השולחן של החדר ישיבות. כל זה נועד לתכנן את העונה 20/21 ולהיות מוכנים לכל האפשרויות. לשבת בשולחן אחד עם דירק דמול ואריק ון לאנקר - אלה אנשים שהערצתי. ניסיתי להביא את עצמי ופתחו לי את הדלת. בקרב הרוכבים, כל אחד בוחן אותך. גם אם הייתי דיירקטור שמגיע מקבוצת וורלד טור 8 שנים, אנשים כל הזמן בודקים אחד את השני, זה מאוד טבעי, אבל כל מפגש הוא הזדמנות. לשמחתי, בינתיים זה הולך טוב ואני מקווה שזה ימשיך ככה. ברור שיהיו טעיות בדרך זה חלק מהעניין".
איך הרגשת בטור של האמירויות, כשאלכס דאוסט מקבל ממך הנחיות וכל הפלוטון רודף אחרי עומר גולדשטיין?
"אתה ודאי מתאר לעצמך שלא אלכס ולא עומר היו במקרה בבריחה באותו היום. אלכס הוא רוכב ענק, מקצוען. הוא עבר במהלך הקריירה שלו קבוצות גדולות. הוא מענטש, יש לי איתו לא מעט שעות ובשום שלב לא הרגשתי נשגבות מצידו. הוא היה מלא עיגולי מלח ועיגולי דם. הוא נתן את עצמו במקרה הזה לרוכב ישראלי, אבל זה יכול היה להיות רוכב אחר. באותו הרגע הרגשתי שהייתי צריך ולהגיד לו 'כל הכבוד על מה שעשית', כי מדובר באנשים. עומר השתפר בכל יום ונהיה רוכב יותר חזק. לדעתי עומר הראה גם בוואלטה וגם באמירויות שהוא רוכב וורלדטור לגיטימי".
איך תסכם את טור האמירויות?
"באנו במטרה לעשות ניצחון עם גרייפל. כשאתה מגיע למרוץ ראשון בעונה, אחרי תקופת קורונה, אחרי שחלק מהרוכבים הללו לא התחרו מעולם ביחד, אתה צריך לבנות את הכול. זו רכבת שעובדת עבור גרייפל ואתה צריך להיות הקטר. היום הראשון היה לא מוצלח עבורנו. הייתה לנו הרגשה שהמרוץ יירגע, עומר נשאר מקדימה. זו הייתה הטעות שלנו ומשם כל התוכנית של הטור השתנתה. היינו צריכים לחשוב על אפשרויות חדשות. בן הרמנס הבלגי ב"קווין סטייג'" סיים שמיני כשלפניו רוכבים בטופ העולמי, ביניהם פוג'קאר שניצח את הטור דה פראנס. רכבת הספרינט הלכה והשתפרה מדי יום עד שגרייפל סיים ביום האחרון במקום השישי. משם, החבר'ה האלה ממשיכים למרוץ פריז-ניס, ואם תשאל אותי, יהיו לך הפתעות שם".
הציבור הישראלי התרגל לגיא ניב, גיא שגיב וגולדשטיין שסיימו גרנד טורים. אתה חושב שלגולדשטיין יש סיכוי לעמוד על הפודיום יום אחד במרוץ ברמה של וורלדטור?
"אגיד משהו שחובה על כל איש מקצוע לומר במערכת שהוא עובד בה - אני מאמין בכל אחד מ-32 הרוכבים שלנו, ובטח שבישראלים שהם הלב, הדם והנפש של הקבוצה הזו. אני מאמין בעומר כי אני רואה את ההתקדמות שלו, אבל כאיש מקצוע אומר לך שאיני אחראי על הפודיום שלו, אני אחראי על השלב הבא שלו. כשאני נמצא איתו במרוץ אני צריך לתמוך בו בצורה הכי טובה שאפשר, ולהראות לו איפה נמצאת ההזדמנות הבאה. לא רחוק היום שבו רוכב ישראלי יעמוד על פודיום - לא בגרנד טור, בוא לא נחייה בסרט, אבל בשלב מסוים צריך שדברים יבשילו".
יש תחושה שהקבוצה הישראלית הופכת למכבי תל אביב של ענף האופניים. יש שמות מאוד גדולים בוורלדטור, אבל הם לא ישראלים. גם כשאלכס דאוסט ניצח קטע בג'ירו, השמחה לא הייתה מושלמת. התחושה היא שקונים רוכבים זרים, משלמים כסף ובסופו של דבר אומרים שזו קבוצה ישראלית.
"ראשית, אין לך מושג כמה הקבוצה הזו ישראלית. שני הבעלים שלה, רון בראון וסילבן אדמס, הם ישראלים. סילבן הוא ציוני מסור ואני חושב שהוא מוכיח את זה כל הזמן. רון בראון דואג ומפקח על קבוצת הקונטיננטל. זה הבייבי של שניהם. אביעד יזרעאל, הטים מנג'ר ואחראי על קבוצת הקונטיננטל, הוא הכי ישראלי שיש. עידו שביט הוא מנכ"ל ונציג הבעלים בוורלדטור. אני דירקטור ספורטיף. יש 4 רוכבים ישראלים בקבוצת הוורלדטור. איש המדיה שלנו, צלמת, ועידית שוב שעובדת כרופאה - והנה כבר נתתי לך 10 אנשים ישראלים שעובדים במערכת. יש יותר ישראלים מכל לאום אחר.
"שנית, יש את השם. השם הוא ישראל, הקבוצה רשומה בישראל. הרוכבים הישראלים לא נמצאים באותה רמת כושר של הבכירים, אבל ארבעתם נותנים מטרה, כיוון ודרך לכל הענף. הרוכבים הישראלים משובצים לכל המרוצים החשובים בקלנדר. אז מה עדיף, שרון וסילבן יסגרו, ואנחנו יודעים איפה היינו לפני 6 שנים, כשהקבוצה לא הייתה קיימת? מאוד קל לבקר. בעולם, רוב הקבוצות בוורלדטור מורכבות מרוכבים מאומות שונות ואף אחד לא מבקר אותן על כך. אף רוכב ישראלי לא זקוק לכרטיס כניסה חופשי כדי להיכנס לסגל. אם הבעלים וההנהלה יחליטו שצריך להביא רוכב ישראלי נוסף אני אהיה מאושר. אני כרוכב לא הייתי רוצה שיעשו לי טובה, לא הייתי רוצה שיכניסו אותי בגלל הפספורט שלי. את זה אמרתי גם בראיונות העבודה שלי - שישאירו אותי כי אני ישראלי. אני רוצה שבסוף השנה הראשונה שלי יבדקו אותי. אם אני לא מספיק טוב, לא אהיה שם".