1. בהפועל תל אביב סימנו וי על השלב הראשון בגביע המדינה עם הניצחון 0:4 אמש (שני) על הפועל אשקלון ולמרות שמדובר ביריבה חלשה מליגה א', ידעו לקחת דברים טובים מהמשחק. העובדה שבכל ארבעת השערים היו מעורבים שחקנים שהגיעו בינואר- דן איינבינדר, בן ביטון, שלומי אזולאי, לידור כהן ואופק ביטון (כל הארבעה האחרונים כבשו) היא הביטוי הגדול ביותר לשינוי שערכה הקבוצה בחלון ההעברות.
במועדון אמרו: "עם חבורה של ילדים אולי היינו מסתבכים במשחק כזה. יש לנו קבוצה טובה שאחרי שתשלים את המשימה ותישאר בליגה, נוכל ליהנות ממנה בעונה הבאה במקומות אחרים".
2. שלומי אזולאי כבש את השער השני אחרי בישול של בן ביטון ובחגיגות אפשר היה לראות כמה הכיבוש הזה היה חשוב לו ולקבוצה. אזולאי עבר תקופה לא פשוטה בבית"ר ירושלים בתחילת העונה, לאחר מכן עבר לרומניה, לא קיבל שכר וחזר לארץ. "חיכיתי לגול הזה", אמר החלוץ בסיום. עומרי אלטמן נראה קצת מאוכזב שלא לקח חלק בחגיגת השערים, אך במועדון מקווים שאצלו זה יבוא לידי ביטוי כבר במשחק הליגה החשוב אצל מכבי נתניה ביום שבת.
3. בן ביטון היה בבחינת הבן האובד של האדומים (לפחות אחד מהם). תוצר מחלקת הנוער שפוספס ויצא לטייל בליגה הלאומית עד שנקלט על ידי הפועל באר שבע ונסק. אחרי שלוש אליפויות, הישגים במסגרת האירופית והופעות בנבחרת ישראל, בשנה וחצי האחרונות ביטון חווה ירידה מסוימת. בבירת הנגב הוא היה חלק מהירידה הכללית ואחרי שהגיע למכבי תל אביב, הוא וגאורגיוס דוניס לא שידרו על אותו גל, כשהתחושה הייתה שבין כה וכה הוא הגיע לתקופה קצרה.
ביטון היה יכול להישאר בקרית שלום ואולי לזכות בעוד תואר, אבל העדיף לשחק באופן קבוע, גם במחיר של השתתפות במאבקי ההישרדות. התשוקה שלו הדביקה את כל השחקנים בהפועל תל אביב וכמעט מהרגע הראשון הוא הפך לשחקן חשוב על המגרש ויתרה מכך - בחדר ההלבשה. הפועל תל אביב הייתה זקוקה לבגרות מהסוג הזה, לנחישות שמאפיינת אותו ושבעזרתה הוא כבש אתמול את השער הראשון שפתח את הסכר.