לפני שלוש שנים וחצי בסך הכול, הופיעה נבחרת ישראל בפעם האחרונה ביורובאסקט. במשחק הפרידה שלה היא הובסה ביד אליהו בידי אוקראינה, והקלע המוביל שלה באותו ערב, ליאור אליהו, הספיק כבר לפרוש מכדורסל; את מספר הדקות הגבוה ביותר קיבל אלישי כדיר, שירד מאז לליגה הלאומית וחזר ממנה עם בני הרצליה; הטופ סקורר של הנבחרת בטורניר, עומרי כספי, חזר מה-NBA, אבל לא למדים הלאומיים; יותם הלפרין פרש, יוגב אוחיון התבגר והתמודד עם פציעות, וגם שון דאוסון העביר את רוב זמנו מאז בשיקום.
אמש (ראשון) השלימה ישראל את המסע לעבר ההשתתפות ה-14 ברציפות שלה באליפות אירופה. אבל השחקנים שיצעידו אותה בקיץ 2022 לא יהיו אלה שירדו מהפרקט ב-2017. אחרי שנים ארוכות, שבהן התקשתה להשתחרר מהדור הוותיק שסחב אותה במשך כעשור, הנבחרת שינתה את פניה כמעט לחלוטין. אותם שחקנים, שקלעו 73 אחוזים מנקודותיה בטורניר הקודם, לא יהיו בטורניר הבא.
לא רק המסע ליורובאסקט הושלם עם סיום בועת המשחקים בפולין, אלא גם המונח השחוק "תהליך ההצערה". אם לא תחול התפתחות מרעישה בקיץ הקרוב בפנאתינייקוס, עודד קטש סיים ככל הנראה את דרכו כמאמן הלאומי אחרי שני קמפיינים של מוקדמות - האחד לגביע העולם והאחר לאליפות אירופה - ועם שינוי זהות דרסטי.
* 18 משחקים רשמיים קיימה הנבחרת תחת הדרכתו של קטש: למוקדמות המונדובאסקט, תחת השפעת ההצערה, היא הגיעה ללא ציפיות מוגדרות - ובדיעבד הייתה רחוקה ניצחון אחד בלבד מהשגת הכרטיס לטורניר; ליורובאסקט היא כבר עלתה ללא תקלות או חריקות, והמאמן מסכם את הקדנציה שלו עם מאזן 8:10 במשחקים רשמיים.
* לא פחות מ-31 שחקנים שונים לבשו את המדים הכחולים-לבנים במהלך תקופתו של קטש, והכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת היה ג'ייק כהן. הוא הופיע בהכי הרבה משחקים (לצד תמיר בלאט), קיבל הכי הרבה דקות (28.8 לערב) והיה מלך הסלים הישראלי - עם 15.8 נקודות; כהן הוא היחיד ששותף לפחות במחצית מהמשחקים ושהצליח לשמור על ממוצע של דאבל פיגרס.
* מלבד תהליך ההצערה והחיפוש אחר ההרכבים הנכונים, המעבר לחלונות תוך כדי העונה גרם לשינויים ולתזוזות בסגל. פציעה קלה הביאה באופן אוטומטי להיעדרות משני משחקים לפחות; ההתנגשות בין לוחות הזמנים של פיב"א לאלו של היורוליג וה-NBA הדירה את רגליהם של רבים מהכדורסלנים הבכירים מהמוקדמות, לפחות באופן חלקי. בשורה התחתונה, כל שחקן החמיץ לפחות שלושה משחקים בשני הטורנירים, ורק תשעה מה-31 הגיעו למחצית מהמפגשים. היחיד, אגב, ששיחק בנבחרת ולא קלע סל הוא עוז בלייזר, ששותף לעשר דקות במשחק אחד בלבד.
* ומה בנוגע לגיבורי הזכיות של נבחרת העתודה באליפות אירופה ב-2018 וב-2019? יובל זוסמן ודני אבדיה לא השתתפו ברוב משחקי המוקדמות, לאור בעיית הלו"ז שהוזכרה לעיל, אבל לא מן הנמנע שיהפכו לכוכבים הראשיים בהצגה בטורניר הגמר. נוסף עליהם, שני שחקנים עלו כיתה מהנבחרת הצעירה לנבחרת הבוגרת: גיל בני הופיע במשחק אחד בלבד, וים מדר החל לקבל העונה מקום של קבע בסגל.
* לארבעה הללו צריך לצרף שם מעניין נוסף, נועם דוברת, שבגלל מגיפת הקורונה עוד לא זכה להופיע בעתודה, ובחלון האחרון כבר הפך לחלק מהנבחרת הלאומית. הגארד ממכבי ראשון לציון, יליד 2002, הוא השחקן הצעיר ביותר שלבש כחול-לבן בתקופת קטש, ואתמול התכבד גם בנקודות בינלאומיות רשמיות ראשונות.
* השחקן המבוגר בסגל היה גיא פניני, שבתחילת דרכו של המאמן מצא עצמו מחוץ לנבחרת, אבל הוחזר אליה והפך לשחקן חמישייה: בגיל 37 הוא עדיין מדורג חמישי בדקות ורביעי בנקודות. אם ישחק במוקדמות גביע העולם בעונה הבאה, צפוי הפורוורד להתברג בין חמשת שיאני ההופעות של ישראל בכל הזמנים.
* השחקן שביצע את ההתקדמות המשמעותית ביותר תוך כדי תנועה הוא תומר גינת. עד לפני שנה היה לו חלק שולי ברוטציה (4.5 נקודות ו-2.7 ריבאונדים ב-12.4 דקות למשחק), אבל בשני החלונות של העונה הזו הוא הפך לפאוור פורוורד המוביל בנבחרת וקפץ ל-10.2 נקודות ושישה ריבאונדים ב-25 דקות.
* תהליך מעניין נוסף עברה הנבחרת בכל הקשור לבחירת המתאזרח. בתחילת תקופתו של קטש, ריצ'רד האוול המשיך לתפוס את המשבצת כמו בימי ארז אדלשטיין, אבל מאז חל שינוי: לראשונה זה שנים רבות, העמדה הזו לא נשמרה באופן אוטומטי לשחקן פנים, ובחלק מהמשחקים הופיעה ישראל ללא מתאזרח. בסופו של דבר היו לה ארבעה כאלה בשלוש השנים האחרונות: האוול וטי ג'יי קליין הגבוהים, והגארדים ג'ון דיברתולומאו וספנסר וייס.