6:44 דקות לסיום משחק הפרידה של עודד קטש מהפועל ירושלים, לפני 29 ימים. כריס קרמר ירה שלשה שעצרה מיני מומנטום של טורק טלקום אנקרה, וקבוצתו ברחה מחדש ליתרון דו ספרתי של 61:72. הכרטיס לטופ 16 כבר הונח בכיסה, ואז הכול קרס. בזמן שנותר היא קלעו רק עוד סל שדה אחד, הטורקים טסו ל-5:17, ניצחו 77:78 ומאז כדור השלג הירושלמי לא עצר ולא חדל להתגלגל.
דאיניוס אדומייטיס, ביומו הראשון בישראל, ישב ביציע וחזה בקריסה המפוארת הראשונה, אך לא האחרונה. ההספק מאז: הדחה מהליגה הבלקנית, הפסד מיותר גם ללימוז' שהוביל להדחה מהקמפיין האירופי, שני הפסדי ליגה וקיצורו המחודש של הסגל, עם פציעתו של קרמר. הליטאי בוודאי היסס אם לנסות ולהיכנס לנעליו של מי שעזב בנסיבות חיוביות, ולא שיער שכמו רוב המאמנים שמגיעים לקבוצה חדשה באמצע העונה - גם הוא ימצא את עצמו בלב ליבו של משבר.
עם המטען החורג הזה, האדומים יתייצבו הערב (חמישי, 18:30, שידור ישיר בספורט5 ובכאן רשת ב') לחצי גמר גביע המדינה מול היריבה שהפכה כבר למומחית בהדחתם; וגם אם נותיר את החוויה האחרונה מהבלקנית בצד, הרי שיש למכבי ראשון לציון במה להתהדר במשחקי הנוקאאוט מול ירושלים: היא ניצחה אותם בחצאי גמר הפיינל פור של ליגת העל בשנתיים האחרונות, וגם בגמר האליפות מ-2016. עם הבדל אחד קטן.
ההבדל נעוץ במומנטום הירושלמי שהתהפך לפתע פתאום. בקיץ החולף, האדומים הגיעו למפגש הזה אחרי שלושה ניצחונות רצופים, ומאזן 1:5 בשישה משחקים; ושנה קודם לכן, היה להם רצף של 0:3 ו-1:7. הפעם, הם רשאים לראות בעצמם אנדרדוג, לאור הסטריק השלילי שבו מצויה הקבוצה. הסיבה היחידה מבחינתם לאופטימיות היא שראשון לציון לא נמצאת במצב טוב יותר; מאז חזרת הליגה מפגרת סגר הקורונה, היא עצמה עומדת על שלושה הפסדים בארבעה משחקים.
ירושלים שוב תמצא עצמה תלויה באופן מוחלט בכושרו ובכשירותו של ג'ייקובן בראון, שהחמיץ את ההפסד לגלבוע/גליל אולם חזר להתאמן באופן מלא עם חבריו. הפציעה של קרמר הותירה את הקפטן ואת תמיר בלאט בתור שני הגארדים הבכירים היחידים, אך לא לאורך זמן. אף שההערכה הראשונית מדברת על היעדרות של שישה שבועות, במועדון עמלים על מציאת גארד זר נוסף לעיבוי הרוטציה.
במובן מסוים, הסיטואציה שאליה נקלעה ירושלים מזכירה את מה שקרה לפני שלוש שנים - בפעם האחרונה שסבלה מחוסר יציבות בעמדת המאמן. אז, בימים שבהם פוטיס קציקאריס הוחלף בידי מודי מאור, שבעצמו הוחלף אחר כך על ידי קטש, נוצרה כבר בפרק הזמן המקביל, בואכה חודש פברואר, אווירה של סיום עונה; נכון יותר יהיה לומר - אווירה של רצון להגיע כבר לסוף העונה.
מאז הגיע, מדבר אדומייטיס שוב ושוב על בעיה מנטלית בקבוצתו. בעיה מנטלית שמובילה לאובדן יתרונות משמעותיים, בעיה מנטלית שגורמת לשחקניו לוותר בהגנה ולאפשר ליריבות לקלוע ככל העולה על רוחן, בעיה מנטלית שמביאה לעליות ומורדות קיצוניות במהלך משחק. מערכת היחסים בינו לבין השחקנים שונה, באופן טבעי, מזו שהייתה להם עם קטש. הליטאי פחות סבלני כלפי טעויות שהם מבצעים, ומרבה לגעור בהם יותר מקודמו.
בירושלים מביעים סבלנות כלפי המאמן החדש, ולא מטילים עליו את האחריות לתהליך השלילי שהחל עוד בימיו של המאמן הקודם. הם מאמינים שהוא יכול לייצר את הכימיה הנדרשת עם שחקניו, ולהטמיע את שיטת המשחק שלו. על מנת לעשות זאת, הוא יזדקק לכמה שיותר זמן אימון - וכזה לא יחסר לו בקרוב. אחרי המפגש הערב תצא הקבוצה לפגרה תוך כדי העונה, ומשחקה הבא יהיה רק בעוד שבועיים וחצי בנהריה.
האדומים חשו השבוע ניצנים של התעוררות בתוך הקבוצה, אולי בגלל ההזדמנות לפצות עצמם ברגע נוסף של מאני טיים, מיד אחרי האכזבות האחרונות; ואולי בשל העובדה שהם עדיין מחזיקי הגביע המכהנים. אחרי ההפסד בגן נר התאספו השחקנים לשיחה, והטרמינולוגיה שבה נקטו נציגי הקבוצה במסיבת העיתונאים הרשמית לקראת האירוע לא הייתה מקרית. "אנחנו צריכים להילחם על כל כדור", אמר אדומייטיס. "זה משחק סופר קריטי שיכול לשנות לנו את העונה, ואתם תראו את זה על המגרש", הוסיף עידן זלמנסון.
בעת ההנפה הקודמת, לפני שנה בדיוק, התגאו אוהדי הקבוצה בכך שכל זכייה של הקבוצה בגביע הובילה לזכייה רצופה נוספת (ב-1996 וב-1997, ב-2007 וב-2008, ב-2019 וב-2020). הערב, הם יעדיפו לשכוח מהנתון הזה.