בפברואר 2012 דרך לואיס דאנק לראשונה על הדשא באנפילד. ברייטון, העולה החדשה לליגת המשנה, התארחה אצל ליברפול בשמינית גמר הגביע האנגלי, והבלם בן ה-19 נדרש לשמור על לואיס סוארס ולהתמודד בכדורי גובה מול אנדי קארול. זה נגמר רע, והרגע האומלל ביותר התרחש בדקה ה-75, כאשר שלח האורוגוואי כדור רוחב שגרתי למדי לרחבה.
"לימדו אותי לא להעיף כדורים ליציע", התגאה שחקן ההגנה הצעיר במספר ראיונות בתחילת הקריירה, והשתדל לשמור על התדמית גם כאשר דווקא היה צורך אמיתי להעיף את הכדור ליציע. לא הופעל עליו שום לחץ, אז דאנק החליט להפגין את כישוריו ממש בתיבת השוער. הוא עצר את הכדור על החזה בנגיעה הראשונה, ואז על הברך בנגיעה השניה שלא היתה רכה במיוחד. הנגיעה השלישית, כאשר ניסה להציל את המצב בגלישה נואשת, כבר היתה מעבר לקו. היה זה אחד השערים העצמיים המצחיקים של השנה, והוא הצטרף לשני שערים עצמיים קודם לכן עמיתו לעורף ליאם ברידקאט.
וכך, זכתה ברייטון לכותרות משעשעות במיוחד - היא כבשה ארבעה שערים באנפילד, אבל הובסה 6:1. היא היתה הקבוצה הראשונה בהיסטוריה שהבקיעה שלוש פעמים לרשת הלא נכונה במשחק גביע בודד. אפילו מנג'ר האדומים קני דלגליש ריחם על היריבה חסרת המזל, וטען כי את אחד הביצועים של ברידקאט היה צריך לרשום על שמו של סטיבן ג'רארד. דאנק עצמו לא רצה לדבר עם התקשורת אחרי שריקת הסיום. הוא הסתגר בחדר ההלבשה, מנסה לעכל את החוויה המשפילה. לו מישהו היה מספר לו אז כי בחלוף תשע שנים הוא ישמור על רשת נקיה באנפילד, יחגוג ניצחון אישי ראשון על ליברפול ויהיה אחד הבלמים הטובים בפרמיירליג על אף שעדיין ילבש את חולצת ברייטון, סביר להניח שהוא לא היה מאמין.
ביקש לכנות את עצמו "ג'ון טרי"
ואולם, זה בדיוק המצב. כיום, דאנק הוא הקפטן העוצמתי והסמל של השחפים, ובכל חלון העברות יש שמועות על האפשרות לעבור לאחד ממועדוני הפאר. ארסנל, טוטנהאם, מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי, ליברפול, צ'לסי - כולן הוזכרו כמועמדות להביאו בשלב זה או אחר בשנים האחרונות. מבחינתו, סטמפורד ברידג' היה ונשאר החלום הגדול, כי דאנק הוא אוהד שרוף של הכחולים שהעריץ את ג'ון טרי, ואפילו ביקש מחבריו לכנות אותו כך כך כאשר שיחק בקבוצות הנוער.
טרי הוא האליל האולטימטיבי עבורו, אבל גם בקיץ האחרון התבררו הדיווחים על מכירה אפשרית לצ'לסי תמורת 50 מיליון ליש"ט כלא נכונים. במקום זאת, הוא חתם על חוזה חדש ברייטון עד 2025, ועשה זאת ללא היסוס. כמעט בכל שנה מעניק לו המועדון חוזה לחמש שנים קדימה. ככה זה כשמדובר בשחקן הבית הכי טוב אי פעם.
באופן אירוני, דווקא הבחור שנולד בברייטון נזקק לאירוע יוצא דופן כדי להצטרף למועדון המקומי. בילדותו השתייך דאנק לאקדמיה של ווימבלדון, וליבו נשבר כאשר הוחלט ב-2002 לסגור את המועדון במתכונתו הקיימת ולהעבירו לעיר אחרת - מילטון קיינס. לפי חוקי ההתאחדות, אסור לשחקני נוער לנסוע יותר משעה וחצי בכל כיוון לאימונים, ולכן מבחינת התקנון לא התאפשר לדאנק להישאר בקבוצתו, כי מילטון קיינס רחוקה יותר מברייטון בהשוואה ללונדון.
אוסקר גרסיה לא ספר אותו
אז התקשר לאביו מאמן הנוער של ברייטון, והאושר של מארק דאנק לא ידע גבול. ראשית, הוא היה אוהד מושבע של ברייטון מאז שהוא זוכר את עצמו. שנית - והשיקול הזה היה חשוב עוד יותר - נמאס לו מהנסיעות הארוכות עם הבן מספר פעמים בשבוע. "סיימנו עם זה, מעכשיו תוכל לשחק במרחק 10 דקות מהבית", הוא הודיע ללואיס, והגישושים של קריסטל פאלאס נדחו על הסף. כך, לפני כמעט שני עשורים, התחיל הרומן המיוחד הזה, אשר ממשיך עד היום.
באותם ימים, היתה ברייטון מועדון צנוע מאוד בליגה השלישית, וההצטרפות אליה נתפסה כצעד אחורה בהשוואה לווימבלדון. הציפיות לא היו גבוהות במיוחד, וגם המתקנים היו ברמה ירודה. דאנק זוכר כיצד השתתף בהפגנות שאירגנו האוהדים כדי לשכנע את ראשי האיזור להקים איצטדיון חדש במקום וויטדין סטדיום המיושן. למעשה, הוא אפילו הספיק לשחק בו בתחילת העשור הקודם, ואת הבכורה ערך באופן משעשע דווקא נגד מילטון קיינס דונס. אלא שלקח לו זמן להוכיח את עצמו, ואחרי העונה בה כבש את השער העצמי ההוא באנפילד המועדון לא לגמרי האמין בו. הוא אפילו נשלח לתקופת השאלה כושלת בבריסטול סיטי, ולאחר מכן, בעונת 2013/14 בקושי, ראה דשא אצל המנג'ר אוסקר גרסיה שלא ספר אותו.
סמי הופיה טיפח אותו
האיש שאחראי על המפנה החד בקריירה שלו הוא סמי הופיה. הבלם האגדי של ליברפול חתם בברייטון בקיץ 2014, והקדנציה שלו היתה קצרה בעוד הקבוצה שקעה בתחתית ליגת המשנה, אבל את הפוטנציאל של דאנק הוא זיהה וטיפח היטב. לקראת גיל 23, הוא קיבל סוף סוף את הצ'אנס לשחק על בסיס קבוע ולקח אותו בשתי הידיים. "לא שמעתי עליו לפני שהגעתי, אבל ראיתי מיד שהוא בלם מצוין. הוא חזק, גבוה, בעל שליטה טובה בכדור, מקבל את ההחלטות הנכונות, מצטיין במצבים הנייחים, וגם תורם מאוד בהתקפה. לא אופתע אם קבוצות פרמיירליג ינסו להחתים אותו, אבל נעשה הכל כדי להשאירו", אמר הפיני המפורסם.
הופיה עצמו הועזב במהרה, אבל דאנק נשאר - ומאז אי אפשר היה להוציא אותו מההרכב. כריס יוטון, שבנה את העורף סביבו, סמך עליו בעיניים עצומות, וביחד הם נסקו לגבהים חדשים לגמרי. ב-2016, פיספסה ברייטון עליה בגלל הפרש שערים. ב-2017, היא כבר עלתה עם מאזן הגנתי מעולה, ומאז שרדה בטופ בעיקר בזכות העורף, בו שיתף פעולה דאנק עם שיין דאפי האירי.
4 שערים עצמיים בעונה
זה לא אומר שהכל היה חלק, ובעונת הבכורה בפרמיירליג שוב עשה דאנק את הכותרות בעיקר בגלל שערים עצמיים. בתבוסה 5:1 בידי ליברפול, הוא נרשם על הלוח כאשר כדור של פיליפה קוטיניו פגע בו בדרכו לרשת, ועד סוף העונה הוא הישווה את השיא של מרטין שקרטל (הנה לכם עוד קשר לליברפול) עם ארבעה שערים עצמיים בעונה אחת. ברשתות החברתיות התבדחו על חשבונו, כי הוא היה "השחקן הראשון שהבקיע לזכות מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד וליברפול באותה עונה".
טוב, זה יכול לקרות, ודאנק חזק מספיק מנטלית כדי לא להתעלם מרעשי הרקע. במבחינתו, היו חשובות הרבה יותר הביקורות החיוביות של הפרשנים, ולא רק העניין מצד קבוצות הצמרת הוכיח כי הוא בדרך הנכונה. גם המאמן הלאומי גארת סאותגייט זימן אותו בשלהי 2018 לסגל. "זה מדהים. רק לא מזמן ראיתי את המונדיאל בטלוויזיה, ועכשיו אני משחק עם החבר'ה האלה", אמר הבלם, שהפך לשחקן ברייטון הראשון שלובש את מדי אנגליה מאז 1982. הבכורה התקיימה במשחק ידידות מול ארצות הברית בוומבלי, ודאנק עזר לא לספוג בניצחון 0:3.
ב-2019 חל שינוי מהותי בסגנון המשחק של ברייטון בעקבות הגעתו של המנג'ר גרהאם פוטר, והוא התאים עוד יותר לדאנק, שעדיין לא אוהב להעיף כדורים ליציע. "ראיתי את לואיס בפעולה לפני שחתמתי, אבל אני חייב לומר שלא הערכתי אותו כראוי. רק כשאתה עובד איתו על בסיס יומיומי אפשר להבין עד כמה הוא מצוין. הוא לא רק בלם יציב ומנהיג, אלא גם בונה את המשחק מאחור, ויש לו מסירות ארוכות נהדרות. אני לא חושב שיש הרבה בלמים כמוהו בליגה", טוען פוטר.
בדרך ליורו 2020?
פפ גווארדיולה מסכים איתו. אחרי ניצחון 0:1 קשה באמצע ינואר, שיבח מאמן מנצ'סטר סיטי: "ברייטון קבוצה מעולה עם בלמים פנטסטיים. הייתי שמח להיות חלק ממנה לו הייתי שחקן". והשער שהבקיע אז פיל פודן נותר האחרון שספגו השחפים בפרמיירליג. מאז, שומרים דאנק וחבריו על רשת נקיה בארבעה משחקים רצופים כדי להתרחק מהקו האדום. הם שיתקו את ההתקפה היצירתית של לידס עם 0:1 בחוץ, דאנק הציל מהקו בדקת הסיום כדי לשמור על 0:0 מול פולהאם, לאחר מכן הגיע 0:1 על טוטנהאם של ז'וזה מוריניו אותו הוא מעריץ דאנק עוד מהקדנציה הראשונה בצ'לסי אהובתו, ואתמול הגיע הדובדבן שבקצפת - 0:1 בחוץ מול ליברפול. האלופה הוגבלה לבעיטה אחת בלבד למסגרת, וזה אומר הכל.
אז גם פפ יכול להיות מרוצה מכך שהמאזן של דאנק מול ליברפול משתנה. בעונה שעברה, הוא הבקיע מול האדומים לרשת הנכונה כאשר שיחרר כדור חופשי מהיר ומפתיע, אבל ברייטון הפסידה. העונה, הוא ליקט נקודה ראשונה בחייו נגד ליברפול ב-1:1 ביתי דרמטי בנובמבר, ועכשיו הגיע גם הניצחון הראשון. ואחריו, ביכולת הזו, הגיוני כי סאותגייט יחזיר אותו לסגל לקראת יורו 2020.
"אני מחכה שזה יקרה", אמר דאנק ששואף לרשום יותר מהופעה בינלאומית אחת. לו היה משחק בקבוצת פאר, יחסי הציבור שלו היו טובים יותר מאלה של הארי מגווייר, אבל לבלם ברייטון זה הולך קצת יותר קשה. לא נורא - ההתמדה משתלמת בסופו של דבר, וכך גם הנאמנות.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק