אפיק ניסים: "אני יודע שאוכל להיות מאמן טוב, אבל זה לא מה שמעניין אותי"

"כשירדתי מליגת העל, קיבלתי סטירה מצלצלת". "היה לי חלום לשחק בהפועל ירושלים". "עודד קטש לימד אותי כדורסל בגיל 31". "הדבר האמיתי לא נמצא בקצפת, אלא בנוער". הגארד הוותיק חוגג היום 40 ועדיין לא מצליח להיפרד מהפרקט

  • אפיק ניסים
חברים ותיקים. ניסים עם השותף מהימים בוורולי, קייל היינס (צילום: צילום מסך, האינסטגרם של אפיק ניסים)

לפני פחות מארבע שנים, כשקלע 9.8 נקודות למשחק בליגת העל והצעיד בגיל 36 את הפועל אילת לפיינל פור, הצהיר אפיק ניסים כי "השאיפה שלי היא לשחק עונה אחת יותר ממאיר טפירו". אלא שבעונה שבאה אחריה הוא איבד את מקומו ברוטציה של התכולים ולפתע מצא עצמו מחוץ ללופ של הליגה הבכירה. ממש היום (ראשון) ניסים חוגג את יום הולדתו ה-40, כשהוא משחק במכבי רחובות מהליגה הארצית.

"הרגשתי שאני יכול לשחק עוד הרבה שנים בליגת העל, אבל בעונה האחרונה שלי באילת היה בלאגן בקבוצה", נזכר חתן השמחה בריאיון לוואלה! ספורט. "למרות שעשיתי שיא קריירה נגד גלבוע, ומכל מיני סיבות, מאמן ועוד כל מיני דברים שלא היו רלוונטיים, התחלתי פחות לשחק. ואז, אחרי שש שנים במועדון, קיבלתי סטירה מצלצלת. ביום אחד אמרו לי שאני לא בקבוצה ושאפנה את הדירה. אני עושה הרבה דברים מרגש, ופתאום מצאתי את עצמי באוויר, בלי הצעה. לא רציתי לצאת להרפתקה רחוקה, אלא להישאר במרכז. רציתי לשחק עד גיל מאוחר, וזה פשוט לא הסתדר. העדפתי להמשיך לשחק ולא להפסיק או לחכות, אז ירדתי לליגה הלאומית. זה לא היה נעים, אבל אני שלם עם עצמי ואני שמח שזה קרה בצורה שזה קרה".

לרחובות הגיע ניסים אחרי שנתיים באליצור יבנה, והוא כבר בונה את היום שאחרי - מקורס מאמנים, דרך השלמת תואר ראשון ועד למיזם חדש באינסטגרם של ריאיונות קצרים עם דמויות מעולם הספורט. "חוויתי את הכדורסל מכל הבחינות. כולם רואים רק את הקצפת בליגת העל, אבל הכדורסל האמיתי זה מחלקות הנוער, אגודות בצפון ובדרום, הורים וספורטאים, מנהלי מחלקות, מאמנים. הם נושמים את הכדורסל באופן יומיומי, ואני רוצה לעזור לאנשים".

טוב לדעת (מקודם)

בי-קיור לייזר - האם זה באמת עוזר להעלים כאבים?

לכתבה המלאה
ניסים והפועל אילת בניצחון ההיסטורי על מכבי תל אביב ב-2015 (צילום: ברני ארדוב)

ניסים, למרות צעדי ההכנה לפרישה, עדיין לא החליט מה יעשה כשיתלה באופן סופי את נעליו. "כשהחלטתי לעשות מעבר ושינוי, לא ידעתי לאיזה כיוון אלך. יכולתי להמשיך לשחק ולחכות שמשהו יבוא, ויכולתי לקפוץ לבריכה ולהתחיל לשחות. חתירה, חזה, גב, לא משנה מה, העיקר לשחות. כשאתה בתוך הכדורסל אתה לא מודע למה שאתה עושה, אבל במבט לאחור אנשים פתחו לי את העיניים, והבנתי שיש כאן סיפור.

"הגעתי מלמטה, בלי גובה, עד לחו"ל ולנבחרת ישראל. התחלתי לחפור בצמתים שהיו לי בחיים, והבנתי שלקחתי עם עצמי ארגז כלים גדול, מצוינות, אורך חיים בריא, ואני גם מכיר הרבה אנשים. היום אני מרצה לספורטאים צעירים על הדרך וההתמודדויות שעברתי. ברגע שהתחלתי לקיים שיחה עם עוד שחקן ועוד שחקן, והייתה התעניינות, אמרתי שאעשה גם את הריאיונות.

"אני לא יודע לאן זה יוביל. ההחלטה שלי היא לקפוץ למים, ואני נהנה מהתהליך. ההבדל בין להיות שחקן לבין להיות אני עצמי הוא לצאת מהעולם הזה ומההילה הגדולה הזאת, ואתה פתאום צריך לתת מרפקים וזה שינוי די גדול. אני בטוח שהרבה ספורטאים עוברים אותו. אני בתהליך של התמודדות".

- עברת קורס מאמנים. אתה מכין את הקרקע לקריירה של מאמן?

"אני יודע שאני יכול להיות מאמן טוב, אבל זה לא משהו שמעניין אותי. יותר מעניין אותי לצאת לדרך של ניהול מקום, מקבוצת בוגרים ועד למטה, לתת איזושהי דרך. כשאתה מאמן, אתה יכול לשנות במעגל שלך, כשאתה מנהל ונותן דרך על משהו יותר רחב, אתה יכול להשפיע יותר. אני רוצה להיות במקום שבו אוכל להתוות איזושהי דרך".

- אתה יודע כבר אם העונה הנוכחית שלך תהיה האחרונה?

"אחרי מה שקרה לי עם אילת, הירידה ללאומית ועכשיו לארצית, ותקופת הקורונה, למדתי לא לתכנן יותר מדי קדימה. אני משחק, ויש לי מטרה לעלות ליגה עם רחובות. זאת העיר שאני גר בה, ואני רוצה לפתח את המקום ואת הכדורסל. יש כאן פוטנציאל גדול, אנשים טובים, והעדפתי לבוא לפה על פני להמשיך בלאומית. אני רוצה לעשות איתם משהו מיוחד, ויכול להיות שאהיה איתם גם בליגה הלאומית".

"לוקח איתי את התארים, וגם את החברים והזיכרונות שאספתי". במדי נבחרת ישראל (צילום: AP)

הקריירה של ניסים באירופה נמשכה תשע שנים. בגיל 22 יצא לשטרסבורג, ועבר גם בלוקומוטיב קובאן, קייב, פרימה ורולי, נימבורק, יניסיי ונובו מסטו, וחזר לישראל רק כשהיה בן 31, אחרי שצבר זכיות באליפות צרפת, דאבל בצ'כיה, אליפות בסלובניה עם זכייה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, עליית ליגה באיטליה (יחד עם קייל היינס) וגם ארבע עונות עם 11 נקודות למשחק ביורוקאפ.

- מה היה רגע השיא בקריירה שלך?

"קשה לי לבחור ברגע אחד. אני רוצה להגיד שהזכייה באליפות צרפת. בגיל 24 היה לי פלייאוף אדיר, הלכנו עד הסוף וזה היה מדהים. אבל היום, במבט לאחור, ההופעה עם נבחרת ישראל בארבע אליפויות אירופה והתארים האחרים שזכיתי בהם, אלה דברים שאני לוקח איתי. גם באילת עשינו דברים יפים: התחלנו מאפס, והיינו במשך שש שנים בצמרת, כולל ניצחון בסדרה של הטוב מחמישה על מכבי תל אביב. לכן קשה לי להצביע על נקודה אחת. בסוף, התארים שאתה זוכה בהם והזיכרונות והחברים שאוספים בדרך נשארים תמיד".

- יצאת לאירופה בידיעה שתישאר כל כך הרבה שנים?

"בגיל 22 קרתה לי סיטואציה עם השגחה פרטית. פנה אליי סוכן שהכיר את גיא הראל ולוקה קאפיקיוני, שראה אותי בקדטים וידע שיש לי אזרחות צרפתית. החלום הראשון שלי היה להיות בליגת העל, והגעתי לשם, ואז רציתי לעשות דברים שאחרים לא עשו. פחות עניין אותי להעביר עוד שנה בראשון לציון או בנהריה. לא ידעתי לכמה שנים זה הולך להיות. הייתי במקומות טובים, עם מאמנים טובים ועשיתי קריירה יפה, אבל בדרך אתה עובר הרבה מכשולים והתמודדויות, עליות וירידות.

"הגעתי לשטרסבורג כשחקן צעיר, הייתי ממש טוב ופתאום הפסדנו בעשרה משחקים ברציפות, והתחלתי לקבל טלפונים מאנשים בישראל שאמרו לי לחזור לארץ. מלבד הכדורסל, חוויתי הרבה דברים, שפות שונות ותרבויות שונות, ואני ממליץ לכל שחקן לנסות את מזלו בחו"ל".

"רצו אותי כשהייתי באילת, אבל אמסלם לא שיחרר". מול ליאור אליהו וירושלים (צילום: ברני ארדוב)

- מה הוביל אותך לחזור בסופו של דבר?

"אני לא מתחרט על שום דבר שעשיתי בקריירה. הייתה נקודה מסוימת בקריירה שבה אמרתי שאני נשאר בחו"ל בכל מקרה, ואפילו התחלתי עונות בלי קבוצה. זה קרה פעם או פעמיים, כששיחקתי ברוסיה וצ'כיה, והייתי נחוש ואמרתי שאני לא חוזר, ניסיתי ובסוף המשכתי עוד כמה שנים. קיבלתי הצעה ממכבי חיפה, חוזה לשלוש שנים, והכול היה סגור, אמרו לי לבוא למשחק אימון, הלכתי לישון וקמתי בבוקר והם הלכו צעד אחורה. אני אומר שהם הכינו אותי לאילת. היססתי לפני כן אם לחזור לארץ, אבל אחר כך מוטי אמסלם המנוח קפץ עליי ואמר לי שאני בקבוצה ולא משנה מה קורה. אני מדבר עם אנשים שהיו בחו"ל ולא רק בכדורסל. העניין המשפחתי משפיע, אבל אשתי תמיד אמרה שהיא איתי, אבל הרגשתי שזה הזמן לחזור לארץ. רציתי לחוות שוב את ישראל, להיות עם ההורים, לחזור למקורות ואני שמח שזה קרה".

- לא שיחקת מעולם במכבי תל אביב או בהפועל ירושלים.

"אני אתחיל עם מסר לשחקן הישראלי: המטרה שלי תמיד הייתה להשפיע בכל קבוצה שאני אהיה. לא משנה כמה אני אשחק, שהקבוצה תנצח ושיהיה לי חלק בזה. גם אם אני אשחק 15 דקות, שאני לא אהיה השחקן שעומד בצד ומחכה שהכדור יגיע אליו, ואם הוא נכנס מעולה, ואם לא אז זה סוף העולם. תמיד רציתי להיות יותר טוב ולשחק יותר, לא הסתפקתי בכלום.

"פעם, השחקנים הכי טובים היו מגיעים למכבי, והיום זה לא ככה. היום מעדיפים שחקנים עם גוף, שומרים, משלימים, מאשר שחקנים מרכזיים. הייתה לי סיטואציה להגיע לירושלים. בשנה השנייה באילת הם רצו שאעבור אליהם, וגם אני רציתי. היה לי מין חלום גדול לשחק שם, אבל אמסלם לא הסכים לשחרר אותי. חשבתי שבקיץ הדברים יסתדרו, ואז החליפו מאמנים ואני שמח שנשארתי באילת".

זכה באליפויות צרפת, סלובניה וצ'כיה. ניסים במדי שטרסבורג (צילום: אתר היורוליג)

ניסים עובד מגיל 15 עם המאמן הפרטי אילן סלע, וכבר בגיל 20 ערך את הבכורה שלו ביורובאסקט. כעבור ארבע שנים, ב-2005, חזר לטורניר, אבל במשך שנים ארוכות נעדר מהנבחרת. ההופעה הכי מרשימה של ניסים באליפות אירופה הייתה דווקא בגיל 32, כשרשם שתי הצגות גדולות, כולל שיא של 23 נקודות בניצחון על בלגיה. הוא השלים את הקריירה הבינלאומית שלו עם 75 הופעות, מספר שמעטים הגיעו אליו בלי לשחק במכבי או בירושלים.

"בליטא ב-2011 ובסלובניה ב-2013 הייתי שחקן מרכזי בנבחרת. אתה מגיע לנבחרת, ויש שחקנים ממכבי וירושלים, אבל אף אחד מהם כמעט לא מרכזי שם. אני ורביב לימונד, א.ש הובלנו קבוצות, ידענו מה זה לחץ והתמודדות, הגנות, לא להיות שחקן משלים. זה לא אותו משחק כשאתה משלים וכשאתה שחקן מוביל ויוזם, אתה מרגיש את זה מבחינת סגנון המשחק, המטרות שלך, זה שונה לגמרי".

- כיכבת בצרפת, ואפילו שיחקת נגד טפירו בגמר הפלייאוף. עכשיו, עם רפי מנקו, תומר גינת ואיתי שגב, הכדורסל הישראלי חוזר לפרוח שם?

"רפי שאל אותי לפני זה, ודיברתי גם עם תומר ואיתי. עד היום אני איתם בקשר, חשוב לי לדבר איתם ולנסות לעזור להם,. אנחנו בווטסאפ כל כמה ימים, אני מתעניין לשמוע מה קורה, איך הם מתמודדים עם הקור ודחיות המשחקים, ועם הנבחרת והטיסות. תומר פצוע, איתי חוזר מפציעה. נראה שהם בדרך לעשות כבוד לכדורסל הישראלי, אבל הכול נעצר. מקווה שייצא להם מזה דבר טוב".

- ברוב שנותיך באילת שיחקת אצל עודד קטש. מה דעתך על המעבר שלו לפנאתינייקוס?

"אני מאוד שמח על זה. עברתי איתו חוויות כל כך טובות, בכדורסל ומחוצה לו. בגיל 31 הגעתי לאילת ועודד לימד אותי כדורסל. יש לו אתגר לא פשוט, אבל אני בטוח שהוא יצליח. פנאתינייקוס מאמינה בו ועכשיו הוא מקבל את הבמה להוכיח את עצמו".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully