קוורטרבקים גדולים, סמלי ענק, כאלה שהתמסרו לקבוצה אחת כל חייהם, מסיימים לעתים את הקריירה בקבוצות אחרות. ג'ו ניימת' נזרק מניו יורק ג'טס וסגר את הסיפור עם ארבעה משחקים בעונה האחרונה בלוס אנג'לס ראמס. סן פרנסיסקו נתנה לג'ו מונטנה להבין שהוא לא רצוי, והוא הוביל את קנזס סיטי לשנתיים סבירות מאוד. וכמובן, ברט פארב, מספר 4 הגדול של גרין ביי, יצא לרעות בשדות זרים וכמעט הוביל את היריבה השנואה ממינסוטה לסופרבול.
כולם קוורטרבקים נערצים וגדולים, אף לא אחד מהם הוא טום בריידי. בנסיבות דומות לשלהם עזב בריידי את ניו אינגלנד - שני הצדדים חשו מיאוס והרגישו שהגיע הזמן להתקדם. ההגעה שלו לטמפה ביי, בגיל 43 ובעונה מאתגרת במיוחד, נראתה כמו סוג של קוריוז. מה לקבוצה הזאת, שלא הייתה בפלייאוף 13 שנה, וליומרות לתואר?
בריידי לא רצה להיות מונטנה או פארב - הוא רצה להיות יותר מזה, וכמו לכל אורך הקריירה גם הצליח.
בגיל 43 וכמעט חצי, טום בריידי שוב בסופרבול, הפעם עם טמפה ביי. זו קבוצה שהסופרבול הראשון והאחרון שבו לקחה חלק (וניצחה) נערך בעונת 2002, באופן סמלי העונה המלאה היחידה שלו בקריירה שבה הוא נעדר מהפלייאוף. מי היה מאמין, אחרי אותו משחק נרפה מול טנסי בפלייאוף בעונה שעברה ואחרי הדלק שנגמר מוקדם מדי במשחק פתיחת העונה הנוכחית בניו אורלינס, שהוא עדיין מסוגל. אבל זה בריידי. כמעט הכול אפשר להגיד עליו. אנושי הוא לא.
המזל הולך עם הטובים, אמרו חכמים, ואין יותר מזל מלהיחטף בשלושה דרייבים רצופים ולצאת מכל זה עם 6 נקודות חובה בלבד בלמבו פילד. אין יותר מזל מלראות את ארון רוג'רס זורק במקום לרוץ לאנדזון ואת מאט לפלור מחליט לבעוט במקום ללכת על טאצ'דאון (מה?). אין יותר מזל מלקבל את ג'ייסון פייר פול, אותו JPP שיחד עם ניו יורק ג'איינטס אמלל את בריידי בסופרבול 46, ביכולת השיא של פעם. אין יותר מזל מלהגיע לראשונה בהיסטוריה עם קבוצה לסופרבול במגרשה הביתי.
אבל האמת שפשוט אין יותר מזל מלהיות טום בריידי, האיש שהוא בית חרושת לניצחונות, שלא מפחד לזרוק גם במהלך שבו צריך לגלח שניות מהשעון או שיילך על ההומראן שש שניות להפסקה, במצב שבו כל קוורטרבק אחר, כנראה, היה כושל מלזרוק את הכדור לאנדזון. זהו בריידי - אחד שלא נעזר במזל אלא יוצר אותו. בכל שנה כמעט אומרים את זה ובכל שנה זה נכון - אם למישהו עוד היה ספק שהוא הטוב ביותר אי פעם, היום זו כבר עובדה שאינה ניתנת לערעור.
במדינת וויסקונסין עדיין משפשפים את העיניים. זה עתה אוהדי הפאקרס יצאו מסרט אימה. הם משחזרים את המשחק שלא התנהל כפי שהם ציפו שיתנהל, ועדיין - איכשהו הארכה נראתה כמו תסריט אפשרי. אלא שאז רוג'רס החליט למסור במקום לרוץ ולפלור הגיע עם החלטה שרבות עוד ידובר עליה - לבעוט לשער שדה בפיגור 8 נקודות כשעל השעון נותרו שתי דקות בלבד. יש משהו שאתה לא עושה מול בריידי, וזה לתת לו את הכדור ליד לדרייב אחרון, על אחת כמה כשאתה בפיגור עם כל כך מעט זמן על השעון.
השאלה, שאת התשובה לה נוכל רק לשער, היא מה היה קורה לו בריידי לבש את הירוק של גרין ביי במקום רוג'רס. האם הוא היה "מאפשר" ללפלור ללכת על החלטה כזאת. כן, תגידו, יש מאמן והוא קובע וקוורטרבק, גדול ככל שיהיה, צריך להקשיב לו, אבל זו הייתה הסיטואציה שבה רוג'רס היה צריך לעשות ללפלור את ה"הלו, מישהו בבית?" של ביף מ"בחזרה לעתיד", או, אם תרצו, של לברון לדיוויד בלאט. אתה פשוט לא יכול לזרוק את הסופרבול לפח עם החלטה שלא עולה בשום קנה של היגיון גם לצופי הקצה.
לרוג'רס, בקלות מהטופ 10 ששיחקו את המשחק (יש שיגידו אפילו טופ 5) יש זכייה אחת בהופעה אחת בסופרבול. לבריידי יש שישה גביעי לומברדי בתשעה ניסיונות בריקוד הגדול. אחד מההסברים, קטן אבל חשוב, לכך ראינו בשתי הדקות האחרונות אתמול בלמבו פילד.
לפעמים נדמה שקנזס סיטי מנסה לאתגר את עצמה. בכל שלושת משחקי הפלייאוף בשנה שעברה היא נקלעה לפיגור דו ספרתי, כולל ברבע הרביעי של הסופרבול. פטריק מהומס והצ'יפס הם כמו מנשה נוי שמנסה בחמישייה הקאמרית טו סמולר דה השפלה, רק הפוך - הם נותנים את הפור, לא מנסים לקבל אותו.
ברבע הראשון כשל מיקול הארדמן בתפיסת הכדור אחרי בעיטת הרחקה של בפאלו, הבילס השתלטו ופדו את הצ'ק מהר עם טאצ'דאון שהעלה אותם ל-0:9. את הדרייב הבא ניהל מהומס במשך 14 מהלכים שהתפרשו על פני 80 יארד והסתיימו בתפיסה של אותו הארדמן באנדזון. זו הייתה הנקודה שבה המשחק נגמר. הכול נראה קל מדי עבור הצ'יפס והרסני מדי עבור הבילס, קצב שונה לחלוטין שאיתו ג'וש אלן וההגנה שלו לא התמודדו העונה, סערה משולמת שבסיומה מצאה את עצמה בפאלו בפיגור 21:9. גיים אובר.
עכשיו מהומס והצ'יפס חוזרים למפגש מול בריידי, האיש שהנחיל להם את הפסד הפלייאוף האחרון שלהם, ב-2019. אז, אחרי משחק ענק, רקס ברקהד רץ בהארכה לתוך האנדזון כדי להעניק לפטריוטס ניצחון 31:37 ואת הכרטיס לסופרבול. אז גם היו לשני הקוורטרבקים טייט אנד מפוארים - רוב גרונקובסקי וטראוויס קלסי. יש סיכוי לא רע שעל הקרב הזה יוכרע גם המפגש הקרוב, בעיקר משום שהפעם הפער בעמדה עצום.
גרונקובסקי הוא היום שחקן של משימות. התפיסה היחידה שלו בגרין ביי הובילה למהלך של 29 יארד ושער שדה חשוב ביותר של ריאן סקאפ (שהחל את הקריירה בצ'יפס). קלסי הוא היעד הכי חשוב של מהומס. אמנם טייריק היל הנהדר סיים עם מספר היארדים הגבוה ביותר בתפיסה, 172, אבל קלסי היה, שוב, פצצת המצרר של הצ'יפס. הוא קטף 13 כדורים, 10 מהם במחצית הראשונה, והיה האחראי העיקרי לקאמבק המהיר כל כך מהפיגור המוקדם. ההגנה של טמפה ביי, שהייתה מעולה בהפעלת לחץ על רוג'רס, תצטרך להזיע קשות כדי למנוע ממנו לקבל את הכדור. אם קלסי ומהומס יצליחו להשתחרר מוקדם ולהכתיב את הנראטיב כפי שעשו ביום ראשון, לבאקנירס צפוי יום ארוך וקשוח מאוד.
בסופו של דבר, קיבלנו בסופרבול הזה קלאסיקה אמיתית. בריידי מול מהומס, הגדול אי פעם מול הגדול בהווה. הפעם האחרונה שבה קבוצה זכתה פעמיים ברציפות בסופרבול הייתה ב-2005, אז עשו את זה בריידי והפטריוטס. מצד שני, מעולם לא הניפה קבוצה את גביע לומברדי במגרשה הביתי ועוד עם קוורטרבק בן 43.5. היסטוריה בטוח תהיה פה. כנראה שגם משחק לא רע בכלל.