סטף קרי ממשיך במסע לעבר שיא כל הזמנים בשלשות, שיקבע אותו סופית כגדול הקלעים בהיסטוריה. הלילה (בין שבת לראשון) טיפס כוכב גולדן סטייט למקום השני ברשימה ועקף את רג'י מילר, כשצלף חמש שלשות בהפסד 127:108 של הווריירס ליוטה. קרי צלף את השלשה ה-2,561 שלו בקריירה בתחילת הרבע השלישי, עבר את מילר ובסופו של המשחק נותר במרחק של 411 שלשות מריי אלן, שמחזיק בשיא.
בהתחשב ברקורד שלו, אין כמעט ספק שקרי יכבוש את המקום הראשון במוקדם או במאוחר: בעונות קודמות נטולות פציעות משמעותיות הוא צלף 300 שלשות ומעלה בעונה, והעונה הוא כבר צלף 67 שלשות ב-12 משחקים בלבד. רק כדי לקבל פרופורציות, לקרי נדרשו 715 משחקים כדי להגיע למקום השני, בעוד מילר שיחק 1,388 משחקים בקריירה. אלן שיחק 1,074, וסביר להניח שקרי יעקוף אותו עוד לפני שיגיע ל-1,000 משחקים.
בסיום המשחק, כשקרי ערך מסיבת עיתונאים בזום, "התפרץ" רג'י מילר לשיחה כדי לברך את כוכב גולדן סטייט בהפתעה. "אתה מהווה השראה לכל כך הרבה ילדים, כמו לילד שלי", אמר מילר לקרי, בזמן שבנו הצעיר נראה לובש גופייה של קרי.
מילר הקדיש לקרי מילים חמות, והסביר מדוע הוא מעריך את ההשקעה הרבה שלו בדרך להישג. "אני מעריך את ההישג הזה, כי אני יודע מה נדרש כדי להגיע אליו. אני יודע שבדרך לשם יש השקעה של אינספור שעות, שעות שאפשר לעשות בהן דברים אחרים - לבלות עם הילדים והמשפחה, לבלות עם חברים, לישון ועוד ועוד - אבל אתה במגרש, עובד שעות על גבי שעות. אין ספק שזו הקרבה גדולה, גם מבחינת המשפחה. אתה יכול להיות אבא מדהים ואיש משפחה מדהים, אבל יש כאן הקרבה. אתה מצליח לשלב בין משפחה וכדורסל, ולכן אנחנו המילרים גאים בך מאוד. הילד שלי הוא המעריץ מספר 1 שלך, אז תודה על כל מה שעשית".
"זה אומר הכול בשבילי, רג'י", השיב לו קרי, שכילד העריץ את מילר. "אני מעריך את זה מאוד. אני יודע שנשאר לי עוד המון דלק במיכל, ומנסה לחיות את כל הדברים האלה - את התחרותיות, את העבודה הקשה, להעריך כל משחק שאני משחק וכל זריקה שאני קולע, הדברים הקטנים...במובן הזה, אני הולך בדרכך".
קרי אמר ש"זה רגע מיוחד מאוד. אני זוכר כמה הערצתי את רג'י בתור ילד. ציפית בו משחק, חיקיתי את המהלכים שלו, את האופן שבו הוא נע ללא כדור. תמיד אמרתי שאני מנסה לשלב בין הסגנון שלו לסגנון של סטיב נאש, ולייצר הכלאה של שניהם".
קרי אמר שהמסר שלו לדורות הבאים, הוא ההבנה שנדרשת השקעה עצומה כדי לכבוש את הפסגות שכבש. "זה משהו שאני תמיד מקווה שאנשים מבינים לגביי. אני רואה ילדים שמנסים לזרוק כמוני, שמנסים להרחיב את הטווח שלהם, שמנסים להיות יצירתיים עם הזריקה שלהם, ומרגיש בר מזל שגדלתי בבית של כדורסל, עם אבא ששיחק ב-NBA. דרכו, הבנתי מה קורה מאחורי הקלעים. אם אתה לא עובד קשה, זה פשוט לא יקרה. אם לא תשקיע שעות על גבי שעות על גבי שעות, לא תגיע למקומות שאתה שואף אליהם. אני מעולם לא הייתי השחקן הכי אתלטי. לא יכולתי לנתר יותר גבוה מכולם או לרוץ יותר מהר מכולם. אבל עבדתי יותר קשה, וזה השתלם".