מילאן הגיעה אופטימית מאוד למשחק נגד יובנטוס במחזור ה-17 של עונת 1974/75. שבוע לפני כן היא ניצחה את סמפדוריה 2:4 בחוץ בזמן שהגברת הזקנה הסתפקה ב-0:0 עם בולוניה בבית, והפער בפסגה עמד על ארבע נקודות בלבד (בעידן שתי נקודות לניצחון). אליפות ראשונה לרוסונרי מאז 1968? במועדון בהחלט חלמו.
הפתיחה הייתה של מילאן. אלברטו ביגון כבש את השער הרביעי שלו באותה עונה וקבע 0:1 בדקה ה-20, לפני שלוצ'אנו קארוג'י הכפיל. הרוסונרי חגגו ביציעים ועל כר הדשא, אבל השופט אנצו ברברסקו פסל את השער בטענה לעבירה מוקדמת של רומאו בנטי, מה שהביא לתסיסה בצד האדום-שחור של ההתמודדות.
במחצית השנייה יובנטוס הגבירה את הלחץ של השער של אנריקו אלברטוזי ובדקה ה-62 רוברטו בטגה השווה. האורחים המשיכו לדחוץ קדימה ושמונה דקות לאחר מכן, אוסקר דמיאני הוכשל על ידי ג'וזפה סבאדיני. העבירה הייתה ברורה, אבל בנוגע למיקום שלה הדעות חלוקות. אם תשאלו את אוהדי מילאן, ההכשלה התבצעה מילימטרים מחוץ לרחבה, אבל בצד הלבן-שחור יגידו "פנדל".
השופט ברברסקו הצביע על הנקודה הלבנה ושחקני מילאן התנפלו עליו. הוא התנער מכל המחאות ונותר בשלו, ודמיאני עצמו בעט את הפנדל פנימה. 1:2 ליובנטוס. את מה שקרה לאחר מכן, תיארו היטב ב"קוריירה דלה סרה" ביום המחרת:
"המחאות של שחקני מילאן על המגרש, הציתו גם חלקים מסוימים ביציעים", נכתב ב"קוריירה דלה סרה", "אחד מהחלקים האלו היה מאחורי השער של דינו זוף, שם איבדו כל רסן. זיקוקים, אבוקות, נפצים, פירות, בקבוקים - על כר הדשא ירד גשם זלעפות". נחזו לממטרים הללו בהמשך.
היריבות בין מילאן ליובנטוס נבנתה לאורך עשרות שנים ולשנות ה-70 המוקדמות יש חלק חשוב ביסודות שלה. הקבוצה מטורינו עמדה בראש ומילאן נשארה מאחור יותר מדי פעמים. בעונות 1971-72 ו-1972-73, הגברת הזקנה זכתה בסקודטו אחרי שהקדימה את הרוסונרי בכל פעם בנקודה אחת בלבד והמתח גאה.
באותן שנים ארגוני האולטראס באיטליה עדיין היו בחיתוליהם וחיפשו דרכים לעשות לעצמם שם. לאותו משחק בין מילאן ליובנטוס, אוהדים רבים הגיעו כמו לקרב. "בכניסה לאצטדיון המשטרה החרימה כ-200 שרשראות ברזל. היו שם גם אלות, מפתחות ברגים, כלים לשיגור אמל"ח", דיווחו יום לאחר מכן בתקשורת האיטלקית.
בתוך האצטדיון, המשחק סימן את הדרך להתפתחויות ואחרי הפנדל של יובנטוס התחיל אותו "גשם זלעפות". פיצוץ אדיר ליד השער של דינו זוף האורח, הפיל שדודים את קלאודיו ג'נטילה והחלוץ פייטרו אנסטסי. שחקנים משתי הקבוצות רצו לכל עבר, ג'נטילה התאושש לאיטו, אבל אנסטסי נשאר שכוב על כר הדשא, עד שהוצא מהמגרש על גבי אלונקה.
ב-30 השנים האחרונות קרה דבר או שניים במגרשי הכדורגל באיטליה, אבל באותן שנים אף אחד לא ציפה לכאוס מהסוג הזה. גם השופט ברברסקו הופתע ואולי בגלל זה, הוא החליט לחדש את המשחק. יובנטוס שמרה על התוצאה עד הסיום ואחרי השריקה האחרונה, השחקנים שלה דהרו לחדר ההלבשה תחת ממטר נוסף של חפצים
"זיקוקים של בושה" קראה הכותרת ב"גאזטה דלו ספורט" יום אחרי המשחק וכל העיתונים דיווחו באינספור כתבות וידיעות על האירועים בסן סירו. מימדי האלימות המשיכו להיחשף כשבתקשורת סיפרו כיצד אוהדים רבים ניסו להתפלח לאצטדיון ללא כרטיס עוד לפני המשחק, והתעמתו עם כוחות המשטרה. 25 פצועים טופלו בבתי החולים באותו יום ובארץ המגף שרר זעזוע ציבורי משמעותי.
במילאן ניסו למזער נזקים, התנערו מאחריות לפעולות ביציעים ועשו הכול כדי להציב את סילביו לונגובוקו תחת אור הזרקורים. אותו לונגובוקו היה שחקן הגנה קשוח שנכנס כמחליף במדי יובנטוס, כיסח ללא הבחנה את שחקני מילאן ולפני הסיום, חבט בדואינו גורין, שנזקק ל-12 תפרים בבית החולים כדי לעצור את הדימום בשפה.
השערים של עיתוני הספורט כוסו בתמונות של אנסטסי תוך שהוא מורד מהמגרש מחוסר הכרה אחרי פגיעת אותו חזיז, אבל נשיא מילאן, אלבינו בוטיקי, לא התרשם והזכיר את שחקן קבוצתו שנפצע מהאגרוף: "גורין היה מכוסה בדם, בעוד אנסטסי בסך הכול נבהל קצת".
ועדת המשמעת של התאחדות לכדורגל של איטליה פסקה על ניצחון טכני 0:2 ליובנטוס, מה שלא שינה יותר מדי מכיוון שהגברת הזקנה בין כה וכה ניצחה. מילאן גם נענשה ביומיים ללא פעילות, מה שהיום נראה כמו צעד פעוט. בסופו של יום הגברת הזקנה המשיכה עד לאליפות, בעוד הרוסונרי הסתפקו במקום החמישי.
היריבות בין מילאן ליובנטוס לא הכי חמה באיטליה, אבל היא כן הכי ותיקה. הערב (רביעי, 21:45, ערוץ 49) שתי הקבוצות ייפגשו בפעם ה-171 בליגה וה-292 בכל המסגרות. עד היום היו שם משחקים ענקיים, מהפכים, תבוסות והבסות, משחקים על תארים, שחקנים שפוגשים אקסיות וגם ניצחון טכני אחד. אולי גם ההתמודדות הערב תניב סיפור חדש.