אם יש סיטואציה אחת שממחישה טוב מכל את הגירסה הרזה והענייה של פנאתינייקוס - הרי שזוהי עמדת הרכז. אחרי 16 שנים רצופות, שבהן נשלטה המשבצת הזו בידי דימיטריס דיאמנטידיס וניק קלאתיס, נאלצו הירוקים לאתר ולאלתר העונה תחליפים זולים אך יעילים, ונקלעו לסחרור שאותותיו ניכרים עד היום.
לצידו של נמאניה נדוביץ', שהובא על תקן הגארד והסקורר המוביל, התקשתה פאו למצוא את הרכז המוביל שלה. בתחילה ניהלה משא ומתן עם לורנזו בראון, אך הפסידה לפנרבחצ'ה בקרב עליו; אחר כך הגיעה לסיכום עם ניקו לפרוביטולה, אולם ריאל מדריד סירבה לשחררו מרגע שהבינה כי תאבד במהלך העונה את פקונדו קמפאסו.
כעת, אחרי פלירטים קצרים ולא מוצלחים עם פייר ג'קסון וקיפר סייקס, הפוינט גארד הזר של אלופת יוון הוא אחד שאוהדי הכדורסל בישראל מכירים היטב: שלווין מאק, שסיים את העונה שעברה בהפועל ירושלים. רק אתמול התברר שהאמריקני הוא גם הרכז האחרון שיוחתם העונה בפאו, לאחר שהאריך את חוזהו הזמני עד לסיום העונה. הערב (שלישי, 21:15) הוא יפגוש שוב את היריבה האחרונה שנגדה שיחק בארץ, מכבי תל אביב.
מאק, שמעמיד ביורוליג ממוצעים של 9.1 נקודות ו-3.1 אסיסטים בפחות מ-19 דקות לערב, זוכר לטובה את ימיו בירושלים. "הייתה לנו קבוצה מדהימה", הוא אומר בריאיון לוואלה! ספורט. "כולנו הנחנו את האגו בצד, ופשוט שיחקנו יחד. היה בינינו חיבור מיוחד. זה באמת היה משהו נדיר, וחבל שהדברים לא הסתדרו בגלל מגיפת הקורונה. לא יכולנו להשלים את העבודה שבה התחלנו, ואני מנסה להימנע ממחשבות על 'מה היה קורה אילו'".
- כשליגת העל חודשה בקיץ, היית הזר היחיד בירושלים שמלכתחילה הבהיר שלא יחזור.
"לא רציתי לעזוב את אשתי והילדים, הרגשתי שזה לא הדבר הנכון לעשות, בעיקר אחרי שטרטרתי את המשפחה למילאנו, ומשם לירושלים, במהלך העונה. הבנתי שלאור המציאות החדשה, אנחנו צריכים להישאר יחד".
- במשחקך האחרון בישראל העמדת את שיאי העונה שלך, 20 נקודות ושבעה אסיסטים, וניצחת עם ירושלים את מכבי.
"זו יריבות כל כך מיוחדת. אתה משחק מול יציעים מלאים, האמוציות אדירות, וככה אתה מרגיש מה זה באמת הכדורסל הישראלי. הייתי רוצה לחוות את זה יותר, ןולוואי שהייתי יכול לשחק בעוד משחקים כאלה. לא שיחקתי כשהקבוצה זכתה בגביע המדינה בתל אביב, ועוד לא הגעתי כשהיא הדיחה את מכבי".
מאק (30, 1.91) שיחק במשך שמונה עונות ב-NBA, לפני שהונחת בקיץ שעבר כאחת ההחתמות הנוצצות בפרויקט של אטורה מסינה באולימפיה מילאנו. זה נגמר מהר, ורע; השילוב בינו לבין סרחיו רודריגס לא עבד, הוא נתקע על 4.9 נקודות למשחק ביורוליג, וכעבור פחות מחצי עונה עבר לירושלים, כשהאיטלקים מממנים חלק גדול מחוזהו.
בפאו התאחד הרכז עם שניים מחבריו דאז, נדוביץ' וארון ווייט, והשלושה התרגשו במיוחד כשהדהימו בתחילת החודש את המילאנזים במדיולנום פורום. זה קרה 48 שעות לאחר שהובסו בווילרבאן, במשחק השלמה שבו הרכז לא הורשה להשתתף מכיוון שלא היה חלק מהסגל במועד המקורי.
"כן, זה היה משחק גדול עבורנו", הוא מודה. "לפני שחתמתי בפנאתינייקוס, התייעצתי עם נדו וארון, עשיתי את התחקיר שלי וידעתי שאני בא לאחד המועדונים הגדולים באירופה. לשניהם היה חלק גדול בהגעה שלי. שלושתנו שחקנים טובים, ובסיטואציה שנוצרה במילאנו - לא היינו אנחנו, ולא הצלחנו להביא את עצמנו לידי ביטוי. רצינו להוכיח את עצמנו ולנצח שם. אתה תמיד בא מוטיבציה גבוהה נגד הקבוצה לשעבר, ואני כבר מצפה למשחק מול מילאנו באתונה".
צפו ב"פאסט ברייק", מתוך אפליקציית מכבי תל אביב
- למה מלכתחילה חתמת על חוזה זמני בפאו?
"בדומה למה שקרה לי בירושלים, בגלל חוסר הוודאות של הקורונה. רציתי לשמור לעצמי את הגמישות לחזור למשפחה שלי בארה"ב, אם אידרש. אבל החלטתי להישאר, כי אני מרגיש כאן טוב מאוד, וזו הזדמנות נהדרת עבורי לשחק ביורוליג, ברמה הגבוהה ביותר, ושיהיה לי חלק פעיל בכל משחק. אני נהנה מזה".
- מה הצליח עבורך אצל עודד קטש ויורגוס וובוראס בירושלים ובפאו, שלא עבד עם מסינה במילאנו?
"וובוראס וקטש מאמינים בסגנון דומה של כדורסל מהיר, שבו הרכז מקבל הרבה החלטות ויש עליו אחריות בניהול המשחק. אנחנו משחקים הרבה פיק אנד רול, מבצעים אותו ברמה גבוהה, ואני חושב שזו הסיבה העיקרית שאני מצליח יותר בשתי הקבוצות האלה. הכדורסל של מסינה הוא איטי הרבה יותר, ולא כל כך התאמתי לסגנון שלו. ציפיתי למשהו אחר, וזה פשוט לא הסתדר".