"אף אחד הוא לא מעל הקבוצה. צריך לחשוב על הקבוצה ועל הדרך בה היא תשתפר, זו הפילוסופיה שלי בכל הקבוצות בהן אימנתי. כולם יודעים את זה כי אני חוזר ואומר את זה מהיום הראשון שהגעתי לפה". כך אמר ולאדן איביץ' במה שהתברר כציטוט האחרון שלו כמאמן ווטפורד.
כשאלירן עטר עבר סדרת חינוך אצל איביץ', אף אחד לא פצה פה. כשהמאמן הסרבי שלח את יונתן כהן ליציע, היו שתהו מדוע, אבל בסופו של דבר איש לא ערער על ההחלטות של האיש על הקווים. אבל טרוי דיני הוא לא אלירן עטר ולא יונתן כהן, והדברים הנ"ל, שאמר איביץ' אחרי ההפסד להאדרספילד אמש (שבת) במחזור ה-20 בצ'מפיונשיפ, הם למעשה ההסבר המרכזי מדוע הוא פוטר מהצרעות. אם תרצו - תמצית הקדנציה הקצרה שלו בבירת אנגליה.
איביץ' התקבל בלונדון בחשדנות מהרגע הראשון. הרצינות המוגזמת והריחוק מהשחקנים הם לא דבר שכיח בכדורגל האנגלי ולא כולם ידעו איך לבלוע את ההתנהלות שלו, שהרבה יותר מתאימה ליוון, ישראל או סרביה. "השחקנים טוענים שהוא מרוחק מדי", נכתב באנגליה כבר בספטמבר, אבל כשהתוצאות היו מספיק טובות, הכול נשכח.
ווטפורד אכן רצה בצמרת מפתיחת העונה, אבל בתקופה האחרונה נוריץ' שירדה ביחד איתה מהפרמיירליג, תפסה פער בפסגה וגם בורנמות' - היורדת השלישית - התבססה במקום השני. במועדון הביטו לצדדים והתחילו לקנא. עם סגל איכותי מאוד ביחס למרבית הקבוצות האחרות בליגה, הציפייה הייתה שאחרי 20 מחזורים, לצרעות יהיו יותר מ-9 ניצחונות.
הבעיה של איביץ' וקבוצתו העונה הייתה במשחקי החוץ. למרות שעד לאחרונה כלל לא היה קהל במגרשים, ב-10 משחקים מחוץ לוויקרג' רואד, ווטפורד רשמה מאזן רע של 2 ניצחונות, 5 תוצאות תיקו ו-3 הפסדים. 11 נקודות מ-30 אפשריות - ככה אי אפשר לעלות ליגה מאחד משני המקומות הראשונים.
איביץ' אמנם ניצב כל העת תחת זכוכית מגדלת, אבל אי אפשר להגדיר את התקופה שלו בווטפורד ככישלון ויחסית למאמן שעומד על הקווים בפעם הראשונה בצ'מפיונשיפ, הוא עשה עבודה טובה. הוא הוכתר למאמן חודש נובמבר של הליגה ואחרי שפוטר אמש, מרבית האוהדים של הצרעות הביעו בו תמיכה ברשתות החברתיות והאשימו את השחקנים בכך שהקבוצה התרחקה ממקומות 1-2 בשבוע האחרון.
באנגליה יודעים כמה הצ'מפיונשיפ היא ליגה ארוכה ומתישה, עם 46 מחזורים ותקופות ארוכות של משחקים בכל 3-4 ימים. זו ליגה צפופה שבה שני ניצחונות יכולים להזניק אותך למעלה ושני הפסדים יכולים להנחית אותך כמה מקומות. בדרך כלל הסבלנות הרבה יותר גדולה שם, אפילו במועדון קפריזי ומפטר מאמנים סדרתי כמו ווטפורד של השנים האחרונות - בטח כשהקבוצה במקום החמישי.
אז איפה בכל זאת הגיעה נקודת השבר? אצל איביץ' כמו אצל איביץ', עם השחקנים.
טרוי דיני הוא האיש האחרון בווטפורד שמומלץ לערוך לו סדרות חינוך. הסמל הגדול של הקבוצה, האיש שמשחק במדיה מאז 2010, הקפטן המוערך ואליל האוהדים. החלוץ בן ה-32 רשם 408 הופעות בכל המסגרות במדי הצרעות והבקיע 137 שערים. הוא מדורג רביעי בטבלת כובשי כל הזמנים של המועדון, הוא היה גיבור העלייה ב-2015, הוא הפנים של ווטפורד בעשור האחרון.
בעוד לדיני יש 408 הופעות במדים הצהובים-שחורים בכל המסגרות, איביץ' עמד על הקווים ב-22 משחקים. אבל הפער הרבה יותר גדול מ-386 משחקים. זה פער תרבותי שהמאמן הסרבי לא הצליח לגשר עליו או להבין אותו, בין העולם שלו לכדורגל האנגלי שתובע כל כך הרבה מהשחקנים על כר הדשא, אבל גם מתיר להם הרבה מאוד חופש במגרש האימונים.
לאורך כל ארבעת החודשים של איביץ' בלונדון, נרמז שהיחסים בינו לבין השחקנים מתוחים. אבל כשזה הגיע לדיני, כבר אי אפשר היה לשקם אותם. השניים אמנם החליפו מחמאות פומביות בחודשים שקדמו לפיצוץ, אבל מההריסות שהגיעו אחריו, אי אפשר היה להשתקם.
הקפטן ישב אתמול 90 דקות על הספסל ואחרי המשחק חטף מקלחת של מים צוננים מהמאמן: "קודם כל, דיני לא פתח בגלל שהוא שיחק 90 דקות בכל אחד מארבעת המשחקים האחרונים והיה זקוק למנוחה. למה הוא לא עלה מהספסל - זו כבר שאלה אחרת והתשובה היא עניין משמעתי. זה בינינו ואני לא רוצה לדבר על זה עם התקשורת".
אם במכבי תל אביב איביץ' היה הרבה יותר גדול מהשחקנים - גם בזכות התוצאות - הרי שבווטפורד הוא פגש במציאות אחרת. הסיפור הוא לא התוצאות, אלא היחסים של הסרבי עם הסגל. עוד לפני שהעונה התחילה, באנגליה כתבו שהשחקנים לא מסתדרים איתו ו"תוהים כמה זמן הוא יישאר בתפקיד". אתמול הגיעה התשובה: ארבעה חודשים. רק ארבעה חודשים.