אני חוזר הביתה

מאת טל וולק

באחת מתוכניות הרדיו השבוע ניגנו את השיר של מאיר אריאל "שני מכסיקנים על רכס". לא בדיוק עקבתי, אבל השורה האחרונה קפצה לי לראש מאוחר יותר, כשהגיע מבזק הספורט ובו הודיעו ששמעון אמסלם חתם בהפועל ת"א, בגיל 34, בפעם השלישית בקריירה. השורה בשיר ששמעתי כמה דקות קודם לכן אמרה: "... מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה...".

עד לפני שש או שבע שנים, מי שהיה חוזר לאוסישקין היה מגיע למרכז הבמה של הכדורסל הישראלי. בתור ילד היית מנסה לעשות את כל האיגופים האפשריים כדי להגיע לצפון דיזנגוף ולעבור ליד אחד האולמות שידע כמה מהמשחקים הגדולים בהיסטוריית הכדורסל בארץ. גם מכבי ת"א ידעה שם כמה ערבים שחורים.

היום, אף אחד לא רוצה לעבור שם. השמועות מספרות שבשנים האחרונות לא בטוחים אם הסרחון שעולה מגדות הירקון מגיע מהנחל המצחין או מאוסישקין המתפורר. שחקנים ויתרו על חובות ענק וברחו. האוהדים הכי מושבעים נשברו. ובמילים אחרות, הפועל ת"א הפכה לעוד מועדון קיקיוני שהרדיפה אחרי מכבי חיסלה אותו. סופית.

בעונת 93/4 פספסה הפועל הזדמנות אדירה לקחת אליפות כשהפסידה בגמר הפלייאוף לגליל עליון. שנה אחר כך החלה ההתפוררות. השחקנים הטובים גילו את הפועל ירושלים וגליל עליון, הטובים יותר גילו את הארנק של שמעון מזרחי. שמעון אמסלם הרגיש שהוא נחנק ויצא לתקופת התאווררות מהקבוצה.

אחרי שנה בחיפה ושנתיים באילת הוא הרגיש שהוא לא מסוגל בלי הפועל וחזר לקבוצה. אבל הקבוצה נשרה ללאומית ב'. שנתיים רעות הזכירו לו את מה שהוא כבר ידע ואמסלם החזיר ציוד בפעם השנייה וחזר ללאומית א'.
אחרי שנת הישרדות עם בני הרצליה נמאס לו ממאבקי התחתית. אמסלם חתם בתחילת העונה בגבעת שמואל, אחת הקבוצות שאמורה היתה להסתער על הפלייאוף העליון. ניצחון אחד בשבעה משחקים ומגדל הקלפים קרס. ככל שהתקדמה הליגה והגבעה שקעה, הפכו דווקא אמסלם ותומר שטיינהאור לשחקנים המובילים בקבוצה.

אבל אז הגיע התרגיל המסריח של הגבעה. קני וויליאמס הגיע על חמור לבן להציל את העונה. בקבוצה ניסו להיפטר מתומר ולהחזיר אותו לרעננה. זה לא הלך, ובהנהלה עברו לאופציה ב' – שמעון אמסלם. במקרה של שמעון זה היה יותר פשוט. חזרתו של ראדנקו דובראש והעברת הקבוצה לידיים פרטיות ואמידות, הכשירו את הקרקע למהלך. אמסלם רצה לחזור, הפועל רצתה עוד יותר ושמעון שוחרר.

"תבין, שבשבילי לא היה צריך יותר מדי לקרות כדי שאחזור להפועל ת"א. זה המועדון שהכי מזוהה איתי וכיף לי לחזור אליו. הבעיה הייתה שאחרי ששוחררתי התברר שהסיפור עם קני לא נסגר וכבר הייתי בהפועל. על מה שהיה אחר כך עם הגבעה אני מעדיף שלא לדבר", הוא אומר ומוסיף "אם לא היה מדובר בהפועל לא הייתי מסכים לכל המהלך הזה שהגבעה עשתה".

הזיכרונות הכי גדולים שלו בכדורסל הם עם הפועל. שמעון היה נער צעיר, בן 18, משדרות, שהחזיק על הגב את הפועל שער הנגב מהליגה הארצית.
"ישראל לב היה המאמן שלי. בעונת 83/4 הוא מונה לעוזר המאמן של פיני גרשון בהפועל ת"א בלאומית ולקח אותי לאוסישקין ביחד איתו. אחר כך הגיעו שנים אדירות עם הפועל. שיחקתי בקבוצה עם שחקנים גדולים. אני לא יכול לסמן משחקים ספציפיים כי לא הייתי שחקן של 30 נקודות בערב, למרות שהיו גם כמה כאלה, אבל עונת הגביע, איפשהו בתחילת התשעים, הייתה משהו אדיר", נזכר שמעון.

אחד המאצ'-אפים הכי מעניינים באותה תקופה היה במשחקי הדרבי. במכבי שיחק אז קווין מגי, אחד משחקני ההתקפה הגדולים ששיחקו אי פעם בארץ. חמור עבודה שהיה חתום על 30-25 נקודות ו-15 ריבאונדים בכל משחק. שחקן שהיה עולה למגרש ולא מרפה עד ששורת המספרים האישית שלו הייתה מסתדרת.

אבל כשמגי היה פוגש את אמסלם הכל היה משתבש. אמסלם הביא לכדורסל מה שאף אחד לא חשב עליו – את אמנות הגליץ' מהכדורגל. זה היה עובד בערך ככה: מגי היה הולך לסל לעוד שתי נקודות בטוחות, אמסלם היה מושך אותו לפרקט ונשכב תחתיו. שריקה. אופנסיב. מגי היה רושם עבירה שלישית אחרי עשר דקות, מתיישב על ספסל עם מגבת על הראש וקודח מעצבים. לשאלה אם הוא חושב שמגי עדיין זוכר אותו, אמסלם עונה מיד: "אני חושב שהוא מעדיף לשכוח אותי".

דווקא השבוע הוא פספס את הניצחון של הגבעה על גליל עליון. אבל מבחינתו זו כבר היסטוריה. הערב יש לו את נהריה על הראש באוסישקין. אחרי שני אימונים עם הקבוצה הוא כבר מדבר כמו מנהיג לכל דבר: "למרות שבקושי הספקתי להתאמן עם הקבוצה אני מקווה שיהיה בסדר. יש לנו סגל ישראלי טוב, וביחד עם דובראש ושני זרים אני צריך לראות איך בדיוק אני מרים את כל העסק הזה קדימה".
מי שישמע את אמסלם מדבר על אוסישקין יחשוב שמדובר לפחות במדיסון סקוור גארדן: "אוסישקין זה מקדש הכדורסל בישראל. למרות שעד עכשיו לא הגיע הרבה קהל אני מאמין שאם נרוץ למעלה נצליח למלא את האולם כמה פעמים השנה".

את הטרנד החדש בכדורסל שלנו, של שחקנים החוזרים הביתה לשנת פרישה, הוא מבטל מיד. "יש לי חוזה לעונה נוספת. אני מתכוון להישאר בהפועל עד תום החוזה ואז להפוך למנג'ר של הקבוצה".
דיוויד ת'רדקיל, מייק לארגי ולאבן מרסר לא יהיו הערב בהרכב של הפועל. אבל דובראש, אמסלם ושאול אייזנברג (אולי סוף סוף בהקשר חיובי) יכולים להעביר ערב נחמד של נוסטלגיה על גדות הירקון. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא: איפה בארי לייבוביץ' שצריך אותו?