סיכום הג'ירו ד'איטליה: תום עידן הדינוזאורים

המילה היחידה שניתן למצוא לסיכום את שלושת השבועות של ג'ירו ד'איטליה 2020 שהסתיים אתמול היא "וואו". כזה גרנד טור ייכנס להיכל התהילה כאחד הגדולים, אולי הגדול שבהם. התחרות בת 3,500 הקילומטרים הסתיימה בפוטו פיניש מרתק ממש על קו הסיום בדואומו של מילאנו. אז מה היה לנו?

• המהפך - מי באמת דמיין לפני שלושה שבועות שכך תראה טבלת הסיום של הג'ירו? חוץ מווילקו קלדרמן, הרוכב ההולנדי מקבוצת סנווב שסיים שלישי על הפודיוםף שני הרוכבים האחרים שסיימו הם בבחינת נעלמים בוורלד טור, וזה ההישג הכי גבוה בקריירת הרכיבה שלהם. המון שמות של פייבוריטים נזרקו לחלל האוויר, כמו ג'ריין תומאס הוולשי שנפצע והלך הביתה ממש בהתחלה, יעקב פוגלסאנג הדני שסיים "רק" במקום השישי, "הכריש ממסינה" וינצ'נזו ניבלי שסיים שביעי, רפאל מייקה במקום ה-12, אינור זאקרין במקום ה-22. אם מישהו היה בא ואומר את זה לפני 23 ימים היו חושבים שהוא משוגע.
• עידן הצעירים - ממש על קו הסיום, אחרי שזכה בג'ירו, נשאל טאו גוגן הארט, הרוכב הבריטי מקבוצת אינאוס, מה יהיה מעתה והלאה - האם זו הולכת להיות תחילתה של שושלת? התשובה המפתיעה הייתה: "איני יודע. תן לי ליהנות מהרגע". זו למעשה התמצית של התקופה הזו. עידן הדינוזאורים של רוכבים ששלטו בכיפה ביד רמה במשך שנים עומד להיעלם מהמפה. העולם שייך לצעירים שמבינים את המהות של התקופה -הכול זמני וצריך ליהנות מהרגע הזה, גם אם מדובר ברגע קצר של תהילה.
• ראש בראש - בסופו של דבר, המרוץ הזה היה כל כך צמוד, שהוכרע בשלב האחרון על 15.7 קילומטרים במרכז מילאנו. שני רוכבים שהעולם ממש, אבל ממש, לא הכיר הפכו בן לילה לכוכבים שאנשים מכל העולם מתעניינים, שולחים הודעות במייל ובכל דרך אפשרית, סיפור של סינדרלה. טאו גוגן הארט, האנגלי בן ה-,25 וג'יי הינדלי בן ה-24 מאוסטרליה. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המרוץ ששני רוכבים בעלי זמן זהה מזנקים לשלב האחרון שיכריע מי ינצח. הסיכויים נטו לטובת הרוכב האנגלי, שניצח ב-7 מפגשים מתוך 9 שהיו ביניהם בעבר. ואכן, עם הסטטיסטיקה קשה להתווכח, ואף על פי שאומרים שמי שלובש את החולצה של המוביל מקבל ממנה כוחות על, הרוכב האוסטרלי יוצא לרכיבה אחרון כשהוא לובש את החולצה הוורודה, טאו גוגן הארט הבריטי נותן את רכיבת חייו וזוכה בג'ירו 2020. איזו דרמה.
• היסטוריה - הרבה מאוד בירה ושמפניה נשפכו באי הבריטי. מי שחשב שהניצחונות של רוכבים בריטים בגרנד טורים הם מקריים, טעה ובגדול. האימפריה הבריטית מכה שנית ושלישית ועוד ידה נטויה. מאז שהוקמה קבוצת סקאי שהפכה לאינאוס, היא זכתה בניצחונות בשלושת הגרנד טורים, הפכה לשליטת מרוצי הגרנד טור עם רוכבים שונים (ברדלי, וויגינס, כריס פרום, אגאן ברנל). השנה משחזרת הקבוצה את ניצחונה בג'ירו משנת 2018 על ידי פרום, והיא עושה את זה עם רוכב בריטי. מעניין לציין את ההיסטוריה של הנער מלונדון שראה את בראדלי וויגינס מנצח לראשונה בשנת 2012 את הטור דה פראנס וחולם להיות רוכב אופניים מקצוען מגשים את חלומו אחרי 8 שנים בדיוק. מדהים.

• שליטה מוחלטת - הגרנד טור האיטלקי נפתח בצורה ממש גרועה עבור הקבוצה הבריטית, כאשר המוביל שלה נפצע ממש בההתחלה. הכול היה נראה אבוד, אבל אז באו הניצחונות של פיליפו גאנה, אלוף העולם ברכיבה נגד שעון בקטע הראשון והחמישי (ניצח בארבעה קטעים ובכל קטעי הנג"ש בג'ירו), הניצחון של יונתן נאבראז בקטע ה-12 והניצחונות של גוגן הארט בקטעי העליות הקשים מספר 15 ו-20, ואז התברר שלמעשה קבוצת אינאוס ניצחה 7 מתוך 21 קטעי הג'ירו, הישג חסר תקדים. לחשוב מה הייתה נקודת הזינוק ואיך הקערה התהפכה. מסקנה - לעולם אל תספידו את הבריטים, הם אומה עם לב ענק וספורטאים מצוינים. בנוסף, הקבוצה הבריטית זכתה בתואר הקבוצתי. גוגן הארט זכה בנוסף לחולצה הוורודה של המוביל במרוץ גם בחולצה הלבנה של הרוכב הצעיר. חלום.
• סיפור סינדרלה - גוגן הארט נולד בלונדון, ומעניין לציין שבילדותו היה בכלל שחיין למרחקים ארוכים. בקיץ של 2008, כנער מתבגר, היה שותף לקבוצה של שישה שחיינים שחצו את התעלה האנגלית. זה אולי מסביר את היכולת המנטלית שלו להתרכז ברגעים הקשים לשחות בים קר ומול זרמים חזקים. בת זוגו של הרוכב גם היא רוכבת מקצוענית כך שקרוב לוודאי שיש ביניהם הבנה ואמפטיה מהבית. הנשיקות שקיבל על קו הסיום מחברתו אומרות את הכול. כאשר מסתכלים על הרזומה שלו אין איזה שהוא הישג יוצא דופן. הוא רוכב מטפס אבל אין איזו שהיא תוצאה מדהימה בעברו. הוא פשוט עשה את כל הדרך מלמטה. עבד בחנות של אופניים וחלם יום אחד להיות רוכב מקצוען ולהתחרות עם הטובים ביותר שנראו לו שנוגעים בשמים. גם ההתחלה כאן בג'ירו לא הבטיחה רבות. הוא הגיע כפועל שנועד לסייע לרוכב הבכיר ג'ריין תומס לזכות בגירו. אף אחד בכלל לא תיאר לעצמו שכך יהיה המצב אחרי 20 קטעים. והנה החלום התממש ומוכיח שבסופו של דבר הכול אפשרי.
• חולצת המאיצים ו"מלך ההרים" - אלוף צרפת ארנו דמרה בן ה-29 הטביע את חותמו על המרוץ, כאשר ניצח בארבעה קטעים ולקח הביתה גם את החולצה הוורדרדה של מלך המאיצים. הקרב בינו לבין פטר סאגאן היה מאוד קרוב, אבל בסופו של עניין מאיץ העל הצרפתי הוכיח שהוא בדרגה אחת מעל שאר המאיצים, ובכושרו הנוכחי הוא ליגה בפני עצמה. רובן גוריירו, הרוכב הפורטוגלי בן ה-26, לקח את החולצה של מלך העליות בג'ירו, תוך שהוא מנצח את הקטע ה-9. זהו ההישג הכי גבוה של רוכב מפורטוגל בגרנד טור.
• סיוט הקורונה - 3 שבועות שבכלל לא היה ברור אם הג'ירו יגיע מסיציליה למילנו. אחרי כל שלב ובימי המנוחה נערכו בדיקות קפדניות, שבסיומן הוחלט אם ממשיכים הלאה או לא. רוכבים וקבוצות שנדבקו בווירוס נשלחו הביתה, ביניהם סיימון ייטס אחד מהפייבוריטים שנדבק בנגיף אחרי הקטע ה-8 וקבוצת מיצ'לטון סקוט האוסטרלית. גם קבוצת יומבו ויסמה ההולנדית והרוכב הפייבוריט סטבן קרוצ'ויק, שגם הוא נדבק בווירוס, נשלחו הביתה. בזמן שווירוס הקורונה ממשיך להפיל חללים ברחבי היבשת, הרבה דפיקות לב עברו על המארגנים כדי שהאירוע יגיע לסיומו המקווה במילנו, כפי שאכן היה.

אלכס דאוסט סופרסטאר - הרוכב הבריטי מומחה לרכיבה נגד שעון עושה היסטוריה לקבוצה הישראלית ISN כאשר הוא זוכה בקטע ה 8 בג'ירו 2020. זהו הניצחון הראשון של הקבוצה הישראלית אי פעם בגרנד טור. מבחינת מנהלי הקבוצה וקברניטיה זוהי למעשה המטרה העיקרית שהייתה לקבוצה בג'ירו והיא הושגה. הרוכב הבריטי שלא היה לו הכלל חוזה לשנה הבאה יוצא מהג'ירו עם שם לעצמו ועם עבודה כרוכב מקצוען לעוד שנה לפחות. דאוסט חוזר על הישגו משנת 2013 כאשר ניצח על אדמת איטליה קטע בג'ירו בקטע השמיני.

ואיך אפשר בלי גיא שגיב שלנו? שגיב סיים את הגרנד טור השני שלו במקום ה-132. אישית אני מעדיף לראות את ההצלחה שבעניין. גיא התמודד עם פציעה רצינית כבר בשלב מאוד מוקדם של התחרות, דבר שהשפיע מאוד על היכולת שלו להתאושש בצורה מיטבית מהמאמצים האדירים המושקעים בתחרות. לא פשוט ללכת לישון כאשר כולך עטוף בתחבושות והאצבע כואבת. גיא רכש ניסיון בתחרות ברמה הגבוהה ביותר ואני משוכנע שבגילו הצעיר הוא יחזור בפעם הבאה מוכן יותר ועם תובנות חדשות. מה שכן היינו רוצים לראות מרוכב ישראלי, ובמיוחד מאלוף ישראל שלוש פעמים, הוא לא רק לסיים בכבוד את התחרות, אלא לבוא ולתת בראש וללכת עם הרבה חוצפה ישראלית ולתקוף בכל הזדמנות שיתאפשר. אולי גיא, יבוא יום ותעמוד על הפודיום בקטע בגרנד טור. צריך תמיד להאמין ולחלום שזה אפשרי.

זה היה אירוע יוצא מן הכלל. אחת ההצגות הכי שוות בספורט הרכיבה העולמי. האמת, אנחנו כבר מחכים לשנה הבאה. בלי קורונה בבקשה.

אייבי גילת הוא פרשן האופניים של וואלה! ספורט.