ב-21 במאי 2016 ישב גיא חיימוב, שוערה של עירוני קרית שמונה, עם משפחתו וראה את משחק האליפות של הפועל באר שבע נגד בני סכנין. עם שריקת הסיום, בזמן ששחקני האלופה הטריה חגגו בטירוף את התואר המתוק, פרצה אשתו של השוער, סינדי, בבכי. "לא הבנו מה קורה ושאלתי אותה, 'מה קורה? למה את בוכה?'" הוא נזכר השבוע. "ואז היא אמרה לי, 'אתה עובד כל כך קשה ואין לך אליפות. לא מעניין אותי כלום - אתה גם תהיה שם, אתה תהיה בהפועל באר שבע ותיקח אליפות".
באותם ימים חיימוב כלל לא היה על הפרק אצל האלופה הטרייה ומעמדו של דודו גורש היה איתן מתמיד, אלא שכמה שבועות לאחר מכן חל המפנה. חיימוב היה עם הנבחרת ובאחד האימונים ערכו השחקנים טורניר טניס-רגל והקבוצה המנצחת כללה אותו את שיר צדק, מאור מליקסון ואופיר דוידזאדה.
חיימוב קיבל את התמונה של המנצחים ובחצי קריצה שלח הודעה למאמן האלופה, ברק בכר. "שלחתי לו את התמונה בלי באמת כוונה וכתבתי לו, 'נראה טוב, לא?' לא זכרתי את זה ונסעתי בכלל לחופשה ביוון עם המשפחה ועם חן דילמוני ופתאום ברק החזיר לי הודעה: 'איזי ישחרר אותך?'" אחרי ההודעה של בכר, חיימוב החל להניע מהלכים כדי להגשים את החלום שלו ושל האישה. טלפונים לסוכן גלעד קצב הביאו למשא ומתן מהיר בין שרצקי לאלונה ברקת ולחתימה של השוער בבירת הנגב, שם זכה בשתי אליפויות והיה שותף למסעות אדירים באירופה.
בשבוע שעבר, אחרי שכבר תלה את הכפפות, חיימוב התיישב לשיחה מלב אל לב בביתו החדש בנס ציונה. על המשברים בתחילת הקריירה, הרגעים הגדולים, הריאיון שכמעט ריסק לו את הקריירה, המעורבות של אשתו, הפספוס במכבי חיפה וגם על האתגר הבא שלו.
היית מאמין לפני כמה חודשים שנשב לריאיון פרישה?
"מהרגע שנפצעתי הרגשתי שיש מצב שאני לא אחזור לשחק. אחרי השיחה עם המנתח הבנתי שזו לא פציעה רגילה, אבל תקופת הקורונה תרמה לי להיות מרוכז רק בשיקום. הייתי בסגר והייתי כמו מסומם לשיקום, כל יום שמונה בבוקר עד אחת בצהריים ועושה טיפולים וחיזוקים נון סטופ. התחלתי להרגיש שפתאום אחרי כמה חודשים אני עושה דברים שלא חלמתי לעשות. הדוקטור וכל הצוות הרפואי היו בשוק, אבל כשחזרתי לאימוני שוערים הרגשתי שמשהו לא במאה אחוז ושאם אדחוף לקצה אני אעשה נזק לחייים".
אז בסוף בחרת בחיים רגילים אחרי הכדורגל.
"זו הייתה בחירה מושכלת בין להיות אדם שסיים קריירה ויכול להרים את הילדה שלו, לשחק עם הילדים ולעזור בבית בדברים בסיסים - לבין מישהו שיכול להיות שלא יוכל לעשות דברים בסיסיים".
אבל באים אוהדים ואומרים, אם הייתה לך הצעה מעניינת לא היית פורש.
"אני לא אשקר, אם הייתה לי הצעה מקבוצה גדולה זה היה גורם לי לחשוב יותר ואולי לקחת סיכון. אבל אני באמת חושב שבסוף במאני טיים לא הייתי מסכים להמשיך".
כשהבנת שברק בכר יחליף את מרקו בלבול ויביא איתו את גיא ויזינגר, איתו אתה ביחסים מצוינים, חשבת שתישאר במכבי חיפה?
"זה קרה בדיוק בתקופה שחשבתי שאני יכול לחזור. אפילו הצוות הרפואי במכבי חיפה אמרו לי, 'אתה שם'. היה לי דרייב כי ברק וגיא באים כנראה וחשבתי שאוכל לשחזר את היכולת מבאר שבע אבל ככל שעבר הזמן והבנתי שזה לא שם, אז זה לא עניין אותי אם ייקחו או לא".
יש ביקורת רצינית על הדור הנוכחי של השוערים.
"שוער זה תפקיד מאוד קשה בכל המובנים. אתה לא יכול להיות רק מוכשר כי זה לא יספיק. בדור הקודם, אם תראה את השוערים הגדולים, לא הייתה להם כמעט עבודת רגל והתפקיד היחידי היה לעצור כדורים. היום, השוער צריך לנהל את כל המערך האחורי של הקבוצה. להשוות בין הדורות זה קשה. כמובן שהדור של דוידוביץ', אוואט, שטראובר, אלימלך ואחרים זה דור מטורף גם בתנאים של היום, אבל גם היום יש שוערים מאוד טובים".
רשמת הישגים אדירים בלא מעט קבוצות אבל דווקא בקבוצת נעוריך מכבי תל אביב לא הטבעת חותם.
"חזרתי למכבי תל אביב בקדנציה השנייה בדלת הראשית. עזבתי בגיל 22 והלכתי לשנה בהכח רמת גן ואז לקרית שמונה ואז רצו אותי מאוד בחזרה. הייתי חתום בקרית שמונה כבר לארבע שנים ואיזי שרצקי אמר שלא תהיה בעיה עם מכבי תל אביב, הוא יילך לוועדה למעמד השחקן וישלם כמה שצריך. אמרתי לעצמי, טוב לי בקרית שמונה, יש קבוצה טובה ואני טוב, אבל מצד שני אני חוזר דרך הדלת הראשית אחרי שאחד מהאנשים במערכת שלא רצה אותי שם בדיוק עזב וזו הייתה אחת ההחלטות הכי קשות בקריירה. בסוף חזרתי למכבי תל אביב ועשינו התחלת עונה מדהימה מבחינתי, גם באירופה. בסוף יצאתי מההרכב וחזרתי לקראת סוף העונה, והכי אבסורד שקרית שמונה לקחה אליפות. זה היה לי קשה מאוד".
למה לא הצלחת?
"אולי לא הייתי מוכן מספיק. בעונה אחר כך ג'ורדי בא ואמר לי, 'אני רוצה אותך אבל אני צריך להביא עוד שוער'. שאלתי אותו את מי הוא מביא והוא אמר לי את וינסנט אניימה. אמרתי שאני יכול להתמודד עם שוערים אבל וינסנט זה רמה גבוהה ולא אשחק, אז העדפתי לעזוב לקפריסין כי כבר אחרי ששיחקתי לא יכולתי לשבת על הספסל שוב".
והייתה לך עונה מדהימה שם.
"שברתי שם את השיא ולא ספגתי 740 דקות, השיא הזה עדיין מחזיק".
אתה עוקב אחרי זה?
"לא, אבל אני יודע שברגע שזה יישבר, יתקשרו אליי לקחת תגובה".
בימים האלה, כולם מכירים את ההורים של כל שחקן. אני לא חושב שיש מישהו שאפילו יודע את השמות של ההורים שלך.
"ההורים שלי תמיד היו כאלה. הם נתנו לי את כל המעטפת עד גיל 18. אמא שלי הייתה יוצאת מהעבודה בשעות לא שעות כדי לקחת אותי לווינגייט. היינו נוסעים לחורים לקנות כפפות. בחו"ל הם דאגו לקנות לי ציוד אבל אף פעם הם לא תמכו בלדבר ולהתערב".
אבל הייתה דמות דומיננטית אחרת לצידך.
(צוחק) "כן, סינדי איתי מגיל 15, היא באה לקרית שלום למשחקים והחיידק הזה נכנס גם אצלה".
איפה הרגע שהיא הופכת להיות כל כך דומיננטית?
"בחוזה הראשון שלי בקרית שמונה. היא הייתה למעשה סוג של סוכנת שלי".
והיית צריך את זה?
"כן. הבנתי את זה ברגע שסיימתי במכבי תל אביב ובאירוע של מאור בוזגלו ראיתי את ויקי פרץ. הוא סיפר לי שהוא חותם בהכח רמת גן בלאומית ושהוא ידבר איתי. שם אני והיא הבינו שצריך לשים יותר כתפיים כי עד אז היו זורקים אותי ממקום למקום".
השנה האחרונה שלך בקדנציה הראשונה במכבי תל אביב הייתה טראומטית.
"היא הייתה קשה. מנטלית היה לי קשה מאוד. התאמנתי טוב אבל ידעתי שהיה מישהו במערכת שלא משנה מה יהיה, הוא לא רוצה אותי שם. רציתי ברגעים האלה לפרוש מכדורגל. חזרתי אחרי עונה וחצי בכפר סבא ונתתי במכבי תל אביב מחנה אימונים מטורף, שחקנים היו בהלם, אבל אמרתי שאני לא מתכוון להילחם כדי להיות שוער שלישי ובסוף אותה עונה אמרתי לעצמי - אני פורש".
למה?
"זו הייתה חצי שנה שאני אומר לאלוהים תודה ששמר אותי. כי לא משנה מה עשיתי, לא שיחקתי, ובשלב מסוים אפילו לא רצו שאבוא לאימונים ופתאום מצאתי את עצמי מבלה ויוצא כל הזמן ובקלות יכולתי להיפלט. בדיעבד, התקופה הזו חיזקה אותי".
איך?
"חזי נחשוני, שהוא מאמן כושר שלי מגיל 13, בא אלי ואמר לי, 'גיא, אתה חייב להתעורר ולעוף מפה וללכת לשחק לא משנה אם תרויח 5,000 שקל'. הוא היה יורד עלי, כי חשבתי שאני יותר גדול מליגה לאומית ובכלל לא הייתה לי הצעה אחת. מבחינתי זו שנת המפנה - כשעברתי להכח והצלחתי להחזיק את הקבוצה בליגה ביכולת מצוינת. פה הבנו, אני וסינדי, שזה הצ'אנס האחרון לקריירה מוצלחת".
ואז עברת לקרית שמונה.
"אני לא אשכח את זה לעולם. חודש לפני סוף העונה אני יוצא מהשירותים ורן בן שמעון על הקו. הוא אומר לי שראה את היכולת שלי בליגה (קרית שמונה עלתה ליגה באותה עונה, ש"מ), ומה דעתי לבוא לקרית שמונה. עניתי באותו רגע בטח ולא עניין אותי איפה, ברגע שהוא אמר לי ליגת העל ידעתי שאני צריך לבוא ולהילחם מול דני עמוס".
והמלחמה הייתה קשה?
"תשאל כל מי שהיה בקרית שמונה על פתיחת העונה הזו והוא יגיד לך שזה היה טירוף. אי אפשר היה להכניע אותי או את דני. שנינו היינו בטירוף".
והיחסים ביניכם?
"שנינו היינו צעירים ולא הצלחנו בשנה הראשונה לשמור על יחסים טובים, אבל עם השנים התבגרנו והיחסים טובים. עד למשחק הראשון אף אחד לא ידע מי יפתח. בבוקר של אותו משחק מול סכנין פיני אברהם מאמן השוערים התקשר אליי ואמר לי שאני פותח".
אבל באמצע אותה עונה דני לקח לך שוב את המקום.
"הייתי מדהים, אבל אז היה משחק נגד מכבי תל אביב ואני בחוסר ניסיון מתראיין לעיתון שאמור לצאת ביום שישי ודיברתי יותר מדי, אמרתי שאין לי בעיה שמכבי תל אביב תיקח אליפות וזה בזמן שאנחנו מתחרים איתם על האליפות. הבנתי שאנשים במועדון מאוכזבים ממני. סינדי התקשרה לעורך ואמרה לו - 'זה לא מעניין אותי, הכתבה הזו לא יוצאת'. בסוף הכתבה אכן יצאה ואיזי לא רצה לשמוע ממני, גם רן נפגע ממני והודחתי מההרכב".
איזי דיבר איתך?
"רן דיבר איתי ואמר לי שאיזי רוצה שאעוף מהקבוצה בכלל. רן לא דיבר איתי שבועיים והוא חתך אותי באותם רגעים. אבל אני מצדיק אותם, הם צדקו בהחלט. אחרי חודשיים חזרתי ונתתי המשך עונה פנטסטית. באותם רגעים אמרתי לעצמי - כבר החזרתי את עצמי לבמה המרכזית, ופתאום בגלל ריאיון אחד בעטתי בדלי".
למרות האירוע הזה, הקשר שלך ושל רן חזק מאוד.
"ללא ספק. אני מתייעץ איתו על הרבה דברים. הוא המאמן הראשי שהכי השפיע עליי. יש לו את הידע הזה, איך לטפל בסגל. ידעתי אצל רן מה זה לחייך ומה זה תחרותיות והוא לימד אותי המון דברים".
באת לבאר שבע כשוער נבחרת, אבל על תקן שוער שני לדודו גורש. לא החלטה מובנת מאליה.
"אחרי השנה השלישית בקרית שמונה, כשניצלנו במחזור האחרון. הייתה שנה מאוד קשה אחרי שברק הלך ולמרות שהתחילה בתואר אלוף האלופים, זו הייתה שנה קשה מאוד".
אתה מדבר על אלוף האלופים וזה כנראה המשחק המפורסם בקריירה שלך.
(צוחק) "אשכרה, זה משחק מפורסם. עצרתי ארבעה פנדלים לשני שחקנים אבל השופט כל הזמן ביטל כי אמר שיצאתי מהקו וזה הטריף אותי".
עשית פוזות כשירדת לכיוון חדר ההלבשה, או שבאמת רצית להפסיק לעמוד בשער?
"פיני אברהם ובני בן זקן החזירו אותי, בלעדיהם אני יורד. לא יכולתי לקבל את זה שאני לוקח פנדל ולוקחים לי את זה. היום היה לי קשה הרבה יותר לקחת פנדלים כי אז לא שמו על זה יותר מדיי דגש. ראיתי שוערים בעולם ואף אחד לא דיבר ואז אמרתי, רגע, זה בגלל שזו מכבי תל אביב? אבל לשמחתי ניצחנו וזה היה משחק מטורף".
ואז בסוף אותה עונה אתה הולך להיות שוער שני.
"רציתי לקחת אליפות והאמנתי בעצמי. ידעתי שאני אתחיל שוער שני, אלונה אמרה לי שדודו לקח אליפות והוא שוער ראשון. אבל כל החיים שלי זה היה ברדיפה ובמאבק. אף פעם בקריירה לא היה משהו קל. בשלב מסוים זה מעייף, אבל כשהיה לי מאבק הוצאתי מעצמי יותר. זה התחיל קשה כי לקח לי זמן להיכנס לתבנית משחק שברק והמועדון רצו. הקבוצה הייתה ביכולת הכי טובה שאני זוכר קבוצה ישראלית. היא ברמה של הקבוצות הכי גדולות בהיסטוריה של ישראל. הקבוצה הזו עמדה ונראתה כשווה מול קבוצות באיטליה ואנגליה, ולא הגיעו לשער. אי אפשר היה להחליף את דודו כי לא הגיעו לשער בכלל. בסוף קיבלתי את הצ'אנס נגד הפועל חיפה, סיימנו בתיקו 0:0 והייתי מצוין ואז הייתה התלבטות, אבל מאז נכנסתי להרכב והשאר היסטוריה".
למה עזבת בסוף?
"הייתי בשיא שלי בסוף העונה השנייה שלי שם, ההגנה מתחלפת ואני נותן תצוגות טובות ואני לא מבין למה אף אחד לא מדבר איתי להאריך חוזה. זה הכעיס אותי מאוד. ישבתי על גלעד קצב ואמרתי - זה לא יכול להיות. בסוף הייתה לי שיחה עם אלונה ואמרתי לה, 'אם את לא רוצה אותי אני רוצה ללכת'. אבל הדברים עלו על שרטון ואני ואלונה בכלל לא דיברנו, אפילו לא שלום כשעברנו אחד מול השני".
נפגעת מבאר שבע?
"הייתי באמצע החופשה עם הילדים והיה פרסום שארנסטס שטקוס מגיע. הייתי בהלם, חשבתי שאולי סתם סוכן מנסה לדחוף. באמצע גרמניה התקשרתי לאסי רחמים ואמרתי לו, 'נראה לך שאני באמצע חופש צריך להתנהל מול כל השאלות?' הוא אמר לי שזה לא אמיתי וזה לא קורה, ונרגעתי. ביקשתי שתצא הכחשה אבל המועדון סירב ואמרו שלא על כל ידיעה לא נכונה יוציאו הכחשה. שבוע לפני שנסענו למחנה אימון בפולין סינדי הייתה צריכה להעביר את כל הבית מעומר לבאר שבע והלכתי שוב לאסי ואמרתי לו, 'בוא נלחץ ידיים ותגיד לי את האמת - אבל אל תתנו לי לעבור דירה וסינדי תעבור לבאר שבע לבד'. אם יש משהו תגידו לי ואעצור, אבל הוא הבטיח שאין שום דבר. זה הטריף אותי, הוא עזר לי להעביר דירה ובתי ספר בזמן שהוא יודע שזה מה שקורה. ברגע שפוגעים במשפחה שלי זה הגבול וזה הקו האדום שלי. הבן שלי נפגע מאוד, וזה עשה לו טראומה, כבר התחיל בית ספר כמה שבועות ואז עברנו לחיפה. זה פגע בי מאוד ובעיקר מאסי, כי אני יודע שהוא לא עסקן כדורגל טיפוסי. לימים שמעתי שהוא אמר לשחקנים שלא יעשה את אותה טעות, והוא אומר לשחקנים את הכל בפנים"
אם תראה אותו ואת אלונה?
"אני לא שומר טינה ולא סוגר דלתות. באותם רגעים לא יכולתי להסתכל על שניהם".
גם מברק נפגעת?
"זה נעשה כנראה גם בידיעתו אבל אני חושב שלא בדעתו. אני יודע לימים שכל הצוות רצה שאשאר ואמרו שזו נקודה שלא צריך לגעת. אני בקשר עם ברק גם היום".
לא הצלחת לשחזר את ההישגים במכבי חיפה.
"מכבי חיפה זה הפספוס הכי גדול שלי, חד משמעית. הייתי רוצה שהתקופה שהיינו טובים וחזרנו לעצמנו תתפרש על יותר זמן".
לא היית יציב.
"ניתחתי את זה ואני מסכים. היו דברים שהיו גם גדולים ממני. ברור שלא הייתי ביכולת שלי בבאר שבע והייתי לא יציב, אבל הגעתי למקום שהכל הפוך היה ממה שידעתי".
מה הכוונה?
"אני לא אלכלך לעולם על מקום שהייתי בו, אבל אני חושב שלא היה קו אחיד במכבי חיפה ולא היתה איזו דרך ברורה. רציתי לשנות דברים, בעיקר בין התקשורת לקהל, אבל הרגשתי הרבה פעמים שהשחקנים הם בקו האש וההתמודדות שלהם הייתה יחסית קשה".
מה צריך לשנות?
"אני יודע שברק עכשיו משנה את זה. מכבי חיפה זה מועדון מצוין אבל היה צריך לייצר קו אחיד של כל המערכת. המועדון למד, אין ספק".
נדבק לך בחיפה כינוי של איציק אהרונוביץ', פרשן רדיו חיפה - "ידיים קצרות".
"זה הצחיק אותי. אני איש של עובדות, בבאר שבע הידיים לא היו קצרות? צריך להבין שחיפה היא עיר רק של כדורגל ואנשים לא יודעים לסנן. 24/7 העיר הזו ברדיו וסביב מכבי חיפה וחלק מאוהדים חושבים שכל מה שנאמר זה נכון. חבל".
אבל אפשר להגיד עם יד על הלב שהתקופה במכבי חיפה היא הפחות טובה בשנים האחרונות שלך.
"אני הרגשתי את עצמי תמיד כשוער מאוד יציב ובחיפה הרגשתי שאני לא הכי יציב, ושם נדלקה לי נורה וניסיתי להבין מה קורה. בשורה התחתונה זה לא מה שהייתי מצפה מעצמי".
ועדיין, ההצלה הכי גדולה שלך הייתה בחיפה, נגד שטרסבורג.
"רק אחרי המשחק הבנתי איזו הצלה עשיתי. זה דבר נדיר שמצילים הצלה משולשת וזה משהו שצריך שיותר מדיי דברים ייקרו בשבילו".
ההבדל ממה שקורה בינתיים העונה לעונה שעברה, זה שנגד שטרסבורג כאילו הסתפקתם בניצחון ולא לעלות.
"היה חסר הרבה מזל. פסלו לנו גול שהיה מעלה אותנו. אני מבין לאן אתה הולך אבל זו דרך של מועדון ואני חושב שעכשיו מנחילים את זה. היינו קבוצה שרוצה לתקוף ורוצה לנצח אבל כאילו הייתה תחושה שרוצים לשמור על זה".
ההצלחה של ג'וש כהן הפתיעה אותך?
"כן, כי הוא הגיע בהתחלה כאיזה נער אמריקאי. כשהתאמנו ביחד הבנתי שהוא מוכשר ומגיע קרדיט ענק לגיורא אנטמן שהביא אותו למצב ממישהו שבא על תקן שוער שני לשוער בכיר שעשה עונה מדהימה".
בתור אחד שהיה שם, הביקורת על החלק ההגנתי חזקה גם עכשיו. מה הבעיה בהגנה?
"אנשים צריכים להבין דבר פשוט. קבוצה לוקחת אליפות קודם כל מאחורה. כל קבוצה שלקחה אליפות קיבלה מספר נמוך של ספיגות. צריך להתחיל קודם כל שכל הקבוצה תירתם למשחק ההגנה וזו בעיה שברק יצטרך לטפל בה. בעונה שלי לא היינו מספיק חזקים, כי אחרי שאתה מוביל 0:1 ידעת שיהיה קשה לשמור על זה. הבעיה, תדמיתית, היא כששיחקתי על 0:1 היה בוז, כי במכבי חיפה לא טוב לנצח 0:1. בבאר שבע ידעתי שזה יישאר היתרון או שנגדיל, ופה פחדתי. בבאר שבע בזבוזי הזמן האלה התקבלו לפעמים, כי ידעו ש-0:1 זה ניצחון, אבל בחיפה רוצים 0:3 כל משחק.
מה הלאה?
"אני עוד לא יודע, אבל זה יהיה או לפנות לתחום העסקים או להישאר בכדורגל - אבל רק בעניין האקדמיות לילדים ונוער".
אסי רחמים מסר בתגובה: "אני חוזר ואומר שוב, בנקודת הזמן בה גיא דיבר איתי זה לא היה בתכנית. לאחר מספר ימים זה השתנה בעת שאני הייתי בארץ והקבוצה במחנה אימון. גם כשהוא הגיע לבאר שבע היה פה שוער בכיר. יום אחד הוא לא היה בתכנית וכמה ימים אחרי החלטנו לרכוש אותו מקרית שמונה. לא היתה כוונת זדון מלבד הדינמיקה שמכתיב הכדורגל לעיתים. הוא רוצה להמשיך לקרוא לי שקרן - שיבושם לו. אמשיך להעריך מאד את גיא כאדם וכשוער , אני מודה לו על תקופה מדהימה בבאר שבע ועל קריירה מדהימה ומאחל לו מכל ליבי הצלחה בכל אשר יעשה בעתיד".