בלם בית"ר ירושלים, טל בן חיים, החל לפני עידן הקורונה לעבוד על הרצאה על כוח רצון והעברת מסרים מנטליים. הכדורגלן בן ה-38 חווה קריירה נהדרת ומלבד ההצלחות שלו בזירה המקומית ו-96 ההופעות בנבחרת ישראל, הוא שיחק שנים ארוכות באנגליה. בעזרת הניסיון הרב שצבר, הוא מקווה להעביר את המסר. "ההרצאה הזו הגיעה ממקום ששחקנים צעירים וגם מבוגרים יותר באו להתייעץ איתי, בעיקר בשל המקומות המאתגרים בהם שיחקתי", מספר בן חיים לנוכחים בהרצאה, "המטרה שלי כאן היא להעצים ספורטאים באופן כללי כי אני חושב שאנחנו מפספסים כאן המון כישרונות שהולכים לאיבוד בשל העובדה שאין מי שמאמין בהם מכוון אותם מנטלית כמו שצריך".
בן חיים עבר תהליך ארוך של בניית סיפור, פרזנטציה, מצגות ואריזה גרפית על מנת להכין את המוצר לקהל הרחב. אלא שאחרי פיילוט מוצלח ולקראת השקה מפוארת, התפרץ נגיף הקורונה לחיינו ושם את כל הפרויקט בהמתנה. זה חייב חשיבה מחדש, אך בימים אלה, אחרי בניית פלטפורמה שונה להרצאות זום בעידן הקורונה, החל השחקן להעביר הרצאות לגופים שונים, החל מלוחמי שייטת ועד ילדי בתי הספר , עד שיוכל לשוב ולהרצות באופן פרונטאלי מול אנשים.
באחת ההרצאות מספר הבלם על תחילת דרכו באירופה. בקיץ 2004 המריא בן חיים למבחנים בבולטון האנגלית ויצא איתה למחנה אימון בפורטוגל, שאחריו הוחלט להחתימו. מאותו הרגע ועד להופעת הבכורה שלו בהרכב עברו שלושה חודשים ארוכים והוא מספר:
"באותה תקופה, הליגה האנגלית הייתה הטובה ביותר בעולם ורק איל ברקוביץ' מאצלנו שיחק בה. אני בא לחתום על החוזה ואני רואה שהם מציעים לי שכר זהה לזה שהציעה לי מכבי תל אביב, שלמעשה בארץ אוכל להרוויח יותר. אני עומד מול החלטה לא פשוטה. אני צעיר, רחוק מהבית, לבד באנגליה, וכמו תמיד אני פונה לאבא שלי, שבפעם השנייה בקריירה - בדיוק כמו לפני שחתמתי במכבי תל אביב - אומר לי לא לחשוב על המשכורת: 'גם בחצי מהכסף אני מעדיף שתהיה בחו"ל ולא בארץ. תשמע לי טל, תחתום על מה שהם נותנים לך, אל תסתכל על הכסף. כשתהיה טוב, הכסף כבר יבוא. מספיק שתהיה שנה אחת בבולטון והכסף יבוא'. אמרתי לו: 'אבל אבא, באתי לחתום במכבי בתור חייל ואמרת לי לא להסתכל על הכסף, תחתום על 3,850 שקל. עכשיו אני מגיע לאנגליה, אחרי שלוש שנים שהוכחתי את עצמי בארץ, אחרי שעברתי מבחנים, אני יכול לקבל בארץ יותר כסף, אתה אומר לי אל תסתכל על הכסף ותחתום? מתי אתה רוצה שאני אעשה כסף?'. אבא שלי עונה לי: 'אל תדאג, שנה אחת שתהיה טוב והקבוצות הגדולות ירדפו אחריך, הכי גדולות'.
"חתמתי. ככל שהזמן עבר וככל שאני מקשיב לאבא שלי יש לי יותר ביטחון. ועדיין, משהו כמו יותר מחודשיים אני יושב על הספסל, במשחק הראשון ששותפתי זה היה לכמה דקות והמאמן אומר: 'קנינו אותו לעתיד'. הם אמנם קנו אותי לדרך ולעתיד של המועדון, אבל מבחינתי העתיד שלי זה היום ולא עוד שנה או שנתיים. בכל שיחה עם אבא שלי אני מוצא את עצמי מתלונן שלא נותנים לי לשחק. אחרי קצת יותר מחודשיים אנחנו מדברים ויש בשבת משחק נגד ארסנל, אני מספר לו שהחלום שלי זה לשחק במשחק כזה, שאני לא מבין איך הגעתי למצב כזה ואיך אחרי כל כך הרבה שנים שום דבר לא נהיה קל יותר. מאוחר באותו יום אבא שלי מתקשר אליי ואומר לי: 'הזמנתי טיסה ליום שישי, אני אגיע למשחק נגד ארסנל ואני מבטיח לך שאתה משחק'. עניתי לו: 'מאיפה אתה מביא את זה? אבא, אני לא משחק, תרגלו כבר הרכב למשחק ואני לא בפנים'. הוא מתעקש ואומר לי: 'טל, אני בא ואתה משחק'. יום למחרת הלכתי לאימון ואחרי זה דיברתי עם אבא שלי שוב - גם לפני האימון וגם אחרי. התחלתי להתעצבן ואמרתי לו: 'די אבא, עזוב, אני לא בהרכב, התרגולים מאוד ברורים' והוא ממשיך להתעקש עם ה-'אל תדאג, אתה בהרכב ומשחק'.
"ביום שישי בבוקר אני הולך לאימון ואני ואבא שלי לא מדברים כי הוא המריא מוקדם מישראל ללונדון. באימון עושים משחק של 11 על 11, אני עם המחליפים ופתאום קורה הבלתי ייאמן . אחד הבלמים שאמור לפתוח מותח את השריר ונשכב על הדשא בכאבים. ברור שאין סיכוי שישחק מחר. עוזר המאמן ניגש אליו, מוריד ממנו את הגופייה של ההרכב ומלביש אותה עליי. האמת, לא קלטתי כל כך מה קורה באותם הרגעים ברמה המקצועית, רק שמחתי שאבא שלי בדרך כדי לספר לו.
"אחרי האימון אני מגיע לשדה לאסוף את אבא שלי, מחבק אותו ולא אומר לו כלום. אני אפילו לא יודע איך לספר לו. אנחנו נוסעים בדרך לבית שלי, מדברים רגיל ופתאום אני פורץ בצחוק. אני כבר לא יכול להתאפק ומרגיש שמגיע לו האושר הזה. אני אומר לו 'אבא, אני פותח מחר, הבלם נפצע ואני ב-11'. באוטו התנגן השיר של שלומי שבת 'בחוף של טראפטוני', הוא מגביר את המוסיקה לפול ווליום ואנחנו שרים, מתחבקים וקופצים בתוך הרכב מהתרגשות, רגע של החיים. אנחנו מגיעים הביתה, מכינים ארוחת שישי והוא אומר לי: 'תשמע טל, חודשיים פה אתה שואל למה אתה לא משחק, עכשיו זה רגע האמת, תוכיח מול ארסנל שאתה שחקן'. מאוד התרגשתי אבל היה לי משחק מצוין. ניצחנו 0:1 את ארסנל ואני תופס מקום בהרכב. שנה וחצי לאחר מכן, אני עדיין בבולטון, חוזר הביתה אחרי אימון בחדר כושר ויושב עם אשתי מיכל לארוחת ערב. הטלפון מצלצל, פיני זהבי על הקו, הוא אומר לי:'צ'לסי רוצה אותך'. הוא מתחיל איתם מו"מ וסוגר את העסקה בשכר של פי 16 יותר מזה שהרווחתי בבולטון.
"מה המסר שאני רוצה להעביר? הראשון הוא שכל שחקן צעיר או ילד צריך את המבוגר שיאמין בו. אבא שלי תמיד הכניס לי לראש שעבודה קשה, התמדה ומשמעת עצמית יביאו גם הצלחה ופרנסה טובה בצדן. במקרה של בולטון הוא חיזק אותי להיות סבלני עם הכסף ועם דקות המשחק ובשניהם זה השתלם לי. גם העובדה שבשבוע בו הגיע לאנגליה אמר לי שאני אשחק בהרכב למרות שזה לא היה בתכנון. מה שאבא שלי עשה זה לייצר מציאות לפני שהיא התרחשה, זה הכוח של האמונה. יש מתמטיקה שלא מוגדרת בשום מקום, שבה אתה יכול לראות את התוצאה עוד לפני שהיא מתרחשת - רק בדיעבד הבנתי את זה. היום כשאני אבא, אני מבין את החשיבות שיש לי כהורה לגבות ולחזק את הילדים שלי להאמין ביכולות שלהם. בדרך הזו אבא שלי משמש לי כמקור השראה".