"אני מכבד את ההמנון. צופה בשחקנים ובאופיר עומדים ושרים ואז סוגר את הטלוויזיה", מתאר ג'קי מרציאנו, אבא של אופיר מרציאנו, ביום שאחרי ההפסד של נבחרת ישראל לצ'כיה (2:1) ממנו ייקח אופיר בעיקר את הכדור שהחזיר לו ג'ואל אבו חנא ושעליו הוא לא השתלט עד שנכנס לשער של ישראל.
"כיביתי את הטלוויזיה בנוהל הרגיל שאחרי ההמנון והלכתי לשבת עם עצמי במרפסת. כבר שנים שאני לא מסוגל לעמוד במתח של משחק בו אופיר משתתף, בטח כשמדובר במשחק הנבחרת. גם הפלאפון היה כבוי כך שלא ידעתי דבר. אשתי הלכה לישון כי המשחק היה מאוחר והיא צריכה לעבוד בבוקר ואני ישבתי לבד במרפסת בבית באשדוד עד שפתחתי את הפלאפון אחרי חצות וראיתי את הידיעות והכותרות והתגובות של הציבור. היה לי חושך בעיניים".
"זה קשה. קשה מאוד" הוא מודה. "עד עכשיו לא ראיתי את המשחק וגם לא את התקציר. את הטעות של אופיר ראיתי דווקא באיזו קבוצת וואטסאפ שאני מחובר אליה בסקוטלנד. לקחנו בחשבון שטעויות כאלה עלולות לקרות. כשאתה שוער אתה האחרון במגרש ואין מי שיתקן אותך. אם טעית, כנראה שתספוג וזה מה שקרה לאופיר".
ג'קי מרציאנו היה בעצמו כדורגלן בהפועל אשדוד בשנות השבעים. כישרון אדיר שלא מיצה את הפוטנציאל בגלל פציעה. מגלי כישרונות ניבאו שהוא יגיע בעצמו לנבחרת ישראל עד שנאלץ לפרוש בגיל מוקדם. "את אופיר לקחתי לכדורגל כדי שתהיה לו מסגרת. חשבתי ישחק עד גיל 17 מקסימום ויפרוש לפני הצבא. אבל הוא התמיד ואהב את זה והמשיך עד לבוגרים ולקריירה בחו"ל. עבורי לראות את הבן שלי שוער נבחרת ישראל, תחנה אחרונה בשער של המדינה זו הגאווה הכי גדולה שיכולה להיות. אני כל כך אוהב אותו וגאה בו. היה לו יום הולדת 31 לפני כמה ימים והגיע לו להיות יותר מאושר בשבוע כזה, אבל אני מחבק אותו ושמחתי גם לראות שהעיתונאים לא תלו אותו".
"לא ראיתי את המשחק אבל הבנתי מאופיר שהחזירו אליו עשרות כדורים בחצי השעה הראשונה ולפעמים דבר כזה יכול לקרות", הוא המשיך. "אני מאוד מקווה שוילי רוטנשטיינר ייתן בו אמון גם לסלובקיה מחרתיים ושאחר כך הוא יחזור למועדון שלו בסקוטלנד וימשיך לעונה טובה. אופיר בחר להיות שוער ולקח בחשבון את הכל. הוא כבר לא ילד והוא יידע להתגבר על זה כי מסביב בנבחרת יש בו תמיכה מכל החברים ועם הזמן אתה לומד לחיות גם עם הרע כמו שעם הטוב".