מה לא עבר על הלייקרס השנה? לברון ג'יימס וחבריו התמודדו עם מותו הפתאומי של קובי בריאנט, ראו איך נגיף הקורונה כמעט קוטע להם את המומנטום, חזרו לבועה מבודדת באורלנדו בתנאים לא קלים, הסתכנו בביטול העונה כשהובילו את מחאת השחקנים נגד היחס לשחורים בארצות הברית, אבל בסופו של דבר עשו את מה שנראה לרגעים כמו משימה בלתי אפשרית - וזכו באליפות ה-17 בתולדות המועדון אחרי שגברו הלילה (בין ראשון לשני) 93:106 על מיאמי והשלימו ניצחון 2:4 בסדרת הגמר.
יש שיאמרו שזו אליפות עם כוכבית: הרי הלייקרס נמנעו ממפגשים בפלייאוף עם הקליפרס ומילווקי שנראו כמו המתחרות האמיתיות היחידות שלהם על האליפות. אבל בהתחשב בצירוף הנסיבות ובמשוכות שלברון וחבריו היו צריכים בדרך לתואר, לא צריך להצמיד לאליפות הזו כוכבית. אם כבר, נדרש סימן קריאה.
זה נכון גם לגבי לברון ג'יימס, ששם סופית את שמו בשורה אחת עם מייקל ג'ורדן. קינג ג'יימס הריח אליפות רביעית בקריירה, כולל בשלוש קבוצות שונות, והיה בשיאו. הוא היה דומינטי מהרגע הראשון, סיים עם עוד טריפל דאבל (ה-11 שלו במשחקי גמר) כולל 28 נקודות (13 מ-20 מהשדה), 14 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, ובלט גם בצד ההגנתי, עם שמירה אישית מצוינת לפרקים על ג'ימי באטלר. בצדק רב, הוא גם גרף את תואר MVP הגמר - מה שהפך אותו לראשון אי פעם שזוכה בפרס השחקן המצטיין של הגמר בשלוש קבוצות שונות.
זה היה גם יומו הגדול של אנתוני דייויס, שזכה באליפות ראשונה בקריירה עם עוד תצוגת תכלית בשני צידי המגרש וסיים עם 19 נקודות, 15 ריבאונדים, 3 אסיסטים ושתי חסימות. ועכשיו, עם שילוב שהולך ונעשה מפחיד ככל שהזמן עובר, לברון ו-AD מכוונים להרבה יותר מאליפות אחת - וכנראה שבצדק.
מנגד, מיאמי יכולה להיות גאה לא פחות מהלייקרס בסיומה של הסדרה. אף אחד לא ציפה מההיט להגיע כל כך רחוק, אבל החבורה של אריק ספולסטרה הפגינה לאורך העונה ולאורך הפלייאוף קשיחות נדירה, אופי לוחמני, משחק קבוצתי לעילא ולעילא, וגם כוכב אחד נשכח בדמותו של ג'ימי באטלר, עד לא מזמן אחת הדמויות הכי מושמצות בליגה. הלילה באטלר היה רחוק משיאו כשסיים עם 12 נקודות בלבד לצד 8 אסיסטים ו-7 ריבאונדים, אבל אין ספק שהפלייאוף הזה שינה לו את הקריירה. הערב זה לא היה הערב שלו, ולא של ההיט, שנקלעו לפיגור מוקדם ולא הצליחו לתת פייט ללייקרס הדומיננטיים. אבל ההיט יחזרו בעונה הבאה בטוחים בעצמם עוד יותר, ובעיקר יקוו שעם גוראן דראגיץ' ובאם אדבאיו בריאים לחלוטין, הם יוכלו אולי לעשות עוד צעד קדימה.
מהלך המשחק
רבע 1
לברון ג'יימס פתח את המשחק אגרסיבי עם שש נקודות מהירות כולל דאנק מהדהד, אבל דאנקן רובינסון שמר את מיאמי קרובה עם שתי שלשות קשות, ואחרי חמש דקות התוצאה עמדה על 11:13 ללייקרס. רייג'ון רונדו נכנס טוב מהספסל והוביל ריצת 3:10 של הלייקרס, ודקה לסיום הרבע גוראן דראגיץ' עלה לפרקט לראשונה אחרי ארבעה משחקים. זה לא עזר למיאמי לצמק את ההפרש, ובסיום הרבע לברון וחבריו הובילו 20:28.
רבע 2
השליטה של הלייקרס נמשכה גם בפתיחת הרבע השני. שלשה של רונדו העלתה את מאזנו ל-9 נקודות והגדילה את ההפרש לעשר, ולברון המשיך לחדור לסל באין מפריע, כשאריק ספולסטרה נאלץ להזעיק פסק זמן ביתרון 12 ללייקרס, 23:35. דראגיץ' הסיר חלודה וקלע ארבע רצופות, אבל היתרון של הלייקרס המשיך לתפוח בחסות ההגנה הנרפית של מיאמי, כשעוד ליי אפ חופשי של רונדו קובע 27:42. הבליץ בדקות הבאות נמשך: לברון המשיך לעשות הכול מהכול, קנטביוס קולדוול פופ חימם את הידית, ובצד השני אנתוני דייויס סיפק דקות הגנתיות מדהימות, שנראה ששברו מנטלית את מיאמי. היתרון גדל ל-30, ובמחצית עמדה התוצאה על 36:64 ללייקרס.
רבע 3
גם פתיחת המחצית השנייה לא הביאה בשורה למיאמי. השליטה המוחלטת של הלייקרס נמשכה, כשקנטביוס קולדוול פופ ממשיך לצבור נקודות והיתרון נשמר על קרוב ל-30 נקודות. ג'ימי באטלר גירד את הנקודה העשירית שלו במשחק, אבל לקראת סוף הרבע רונדו הנהדר צלף עוד שתי שלשות, והלייקרס הובילו 58:87 בסיומו.
רבע 4
מיאמי ניסתה לעשות דחיפה אחרונה לפני הסיום, וקיזזה את ההפרש ל-21 בלבד, 90:69, שמונה דקות לסיום, מה שגרם לפרנק ווגל להזעיק פסק זמן. לברון קלע עוד שני סלים שהבטיחו את הניצחון, ומיאמי ויתרה. 93:106 בסיום, בתוצאה שלא משקפת את הדומיננטיות של הלייקרס במהלך המשחק.
סטטיסטיקה
קלעו ללייקרס: לברון ג'יימס 28 (13 מ-20 מהשדה) 14 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, אנתוני דייויס (15 ריבאונדים) ורייג'ון רונדו 19 כל אחד, קנטביוס קולדוול פופ 17, דני גרין 11, אלכס קארוסו 4, דוויט הווארד ומרכוס מוריס 3 כל אחד, קייל קוזמה 2.
קלעו למיאמי: באם אדבאיו 25, 10 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, ג'ימי באטלר וג'יי קראודר 12 כל אחד, דאנקן רובינסון 10, קלי אוליניק 9, קנדריק נאן 8, טיילר הירו 7, סולומון היל וגוראן דראגיץ' 5 כל אחד.