"לברון ג'יימס הוא כדורסלן נהדר ובנאדם נהדר. הוא ספורטאי קשוח, אחד שתמיד מספק את הסחורה תחת לחץ. אני מעריץ גדול שלו".
(דונלד טראמפ, יוני 2012)
נהוג לומר שעל כל ציוץ שנוי במחלוקת של טראמפ, אפשר למצוא ציוץ הפוך שלו מהעבר. במקרה של לברון ג'יימס, שהפך לאחד מאויביו המרים של הנשיא בזמן כהונתו בבית הלבן, לא צריך לחפש הרבה כדי לגלות מסרים סותרים. אי אז בתחילת העשור, טרם ההשתכשכות בביצה הפוליטית, טראמפ בעיקר ניסה להחניף לו. פעם החמיא על זכייה באליפות, פעם אחרת הרעיף מחמאות ללא סיבה מיוחדת, לעיתים ציין את סגולותיו על הפרקט, או הילל את פעילותו החברתית מחוצה לו.
אחרי שנבחר לנשיא הוא שינה גישה ועבר מחנופה להתנצחויות (בטוויטר, איך לא?), אבל מהותית, מעט מאוד השתנה: גם בתור נשיא טראמפ המשיך לפאר את שמו של לברון ג'יימס, אם כי הפעם בדרכים עקיפות. בכל פעם שביקר את ה-NBA ולגלג על הליגה, לברון חגג ניצחון תדמיתי. עם כל ציוץ פוגעני כלפי ספורטאים, חיזק ג'יימס עוד יותר את הפרסונה הציבורית שלו בתור מושיע.
אחרי קרוב לארבע שנים כנשיא, רגע לפני הבחירות, אפשר לומר בביטחון: אילולא טראמפ, לברון ג'יימס לא היה הופך להיות לברון ג'יימס. לפניו, הוא היה בעיקר כדורסלן מחונן. אחריו, הוא גם סמל מחאה.
"ה-NBA הפכה לארגון פוליטי", אמר טראמפ בחודש שעבר בזלזול בהתייחס להירתמות של כוכבי הליגה למאבק השחורים, וכמו בלא מעט מקרים בעבר, בא לקלל ונמצא מברך. האמירה הזו קיפלה בתוכה חלק גדול מהתהליך המבורך שטראמפ שימש עבורו קטליזטור. בין היתר, "בזכותו" שחקני ה-NBA כבר מזמן לא נרתעים להביע עמדות פוליטיות וחברתיות, ומתייחסים בביטול מוחלט לאפשרות ש"לשתוק ולכדרר", המנטרה שליוותה כמה מכוכבי הליגה בעבר, תקפה לגביהם. בראש הפירמידה עומד לברון, האיש שלא רק רשאי להתייחס לעניינים שעומדים על הסדר היום, אלא כבר כמעט קובע אותם בעצמו. האיש שב-3 נובמבר, עשוי לשמש כקלף הסודי של המפלגה הדמוקרטית.
אם רק היה יודע איזו מפלצת הוא עוזר לגדל, ייתכן שטראמפ היה נוקט מלכתחילה בגישה אחרת.
כמעט מאז היווסדה, ה-NBA נחשבת לליגה הכי ליברלית בארצות הברית. כבר בשנות ה-60 החרים ביל ראסל משחק קדם עונה בלקסינגטון, קנטאקי, אחרי שבמלון שבו הקבוצה שוכנה סירבו העובדים לתת שירות לשחקנים שחומי עור. ראסל, אחד השחקנים האגדיים בליגה, התפרסם גם בזכות פועלו מחוץ למגרש למען זכויות שחורים וצדק חברתי. גם עלייתו של מייקל ג'ורדן הא-פוליטי והפיכתו לפנים של הליגה, לא הצליחה לפגוע במיתוג של ה-NBA כליגה הפתוחה והסובלנית מבין הליגות הבכירות בארצות הברית.
במובן הזה, לברון שבניגוד לג'ורדן מביע דעות פוליטיות וחברתיות נחרצות וברורות, הוא השלב הבא באבולוציה של כוכבים אקטיביסטים אחרים שבאו לפניו (גם בענפים אחרים). אבל גם את הזהות הפוליטית של לברון אפשר לחלק לשני חלקים שונים: לפני טראמפ ואחרי טראמפ. לפני טראמפ, ג'יימס הסתפק במחוות פוליטיות קטנות - משמעותיות ותקדימיות ככל שיהיו - כשהעלה לסדר היום את הברוטליות המשטרתית סביב רצח טרייבון מרטין ב-20212 ואריק גארנר ב-2014. מאז שטראמפ עלה לשלטון, ג'יימס רחוק מלהסתפק במסרים מודפסים על חולצות בחימום. הוא משמיע קול, ושאר ה-NBA נוהה אחריו.
במקרה של טראמפ, ה-NBA לא אהבה אותו והוא לא אהב מלכתחילה. טראמפ ככל הנראה בז לערכים שהליגה נשענה עליהם. הרומן בין טראמפ ל-NBA נועד לכישלון מלכתחילה. ה-NBA היא מלכתחילה הליגה הכי פרו-דמוקרטית בספורט האמריקני: בשנת 2019, היוו הכדורסלנים השחורים 74 אחוזים מכלל שחקני ה-NBA - לשם השוואה, באותה שנה היוו השחורים בליגת הפוטבול 59 אחוזים בלבד, בעוד בבייסבול, "הספורט הלבן", הם היו במיעוט זעום של 8.4 אחוזים. ככל שעובר הזמן, יותר ויותר שחורים מתברגים גם בעמדות מפתח אחרות ב-NBA: נכון לחודש יולי, 32 אחוזים מהמנהלים המקצועיים בקבוצות היו שחורים, ואחוז המאמנים השחורים עמד 23%.
בסופו של דבר, זה עניין של מתמטיקה פשוטה. עם ייצוג מרשים של שחקנים שחורים, בעידן שבו ה-NBA שם אותם בחזית יותר מבכל ליגה אחרת - ההתנגשות בינם לבין טראמפ נראתה בלתי נמנעת. מי שהצית את הגפרור האמיתי הראשון היה בכלל שחקן הפוטבול קולין קאפרניק, שכריעת הברך שלו בהמנון האמריקאי עלתה לו בקריירה והפכה אותו לסמל. החל מאותו רגע, הבין טראמפ את הפוטנציאל הפוליטי הטמון בהתנגחויות עם אושיות בעולם הספורט - עם דגש על כוכבי ה-NBA. ההתנגדות הנחרצת שלו לכל אקט מחאתי מצד ספורטאים שחורים אולי חיזק את הבייס שלו, אולי העמיק את הלגיטימציה שלו בקרב החוגים השמרניים של אמריקה, אבל העמיק את הקרע עם כל מי שלא נמנה עליהם.
"טראמפ משתמש בספורט כדי לפלג אותנו", אמר לברון ג'יימס לא פעם, אבל האמת היא שהפינג-פונג בין טראמפ לספורטאים גרם לכל צד להרוויח משהו. במקרה של לברון, זה האיץ את הפיכתו לפרסונה ציבורית לוחמנית, לדמות שהיא הרבה מעבר לכדורסלן בקנה מידה היסטורי.
למעשה, לברון הוא אפילו לא הדובר הכי נחרץ נגד טראמפ ב-NBA. את התואר אפשר היה להעניק בקלות לבעלי דאלאס מארק קיובן (שכבר מתחזק במשך שנים אספירציות פוליטיות, ואף שקל לרוץ לנשיאות בעבר) למאמן סן אנטוניו גרג פופוביץ' (שכינה את טראמפ "אדיוט מופרע" לאחרונה, ותקף אותו בחריפות בשלל הזדמנויות) למאמן גולדן סטייט סטיב קר (שהוביל את הקריאה להחרים את הביקור המסורתי של אלופת ה-NBA בבית הלבן - מה שלימים יהפוך לאקט מחאה שנתי).
אבל לברון הוא קונצנזוס אמריקני ואחד הספורטאים המפורסמים בעולם, ומלבד היותו דובר נלהב של השחורים בארצות הברית, הוא גם פעיל חברתי עם מודעות פוליטית גבוהה, שמשקיע סכומי עתק מחוץ לכדורסל. הכוח שיש לו בידיים עצום, והוא לא מהסס להשתמש בו נגד טראמפ ואנשיו. בהנהגתו, הפכה ה-NBA ליותר פוליטית מאי פעם. הרבה יותר משהייתה ב-2016, לפני שטראמפ נבחר. בבועה שנקראת ה-NBA, טראמפ הוא הדמון ולברון המושיע.
"דונלד טראמפ משקשק מפחד מלברון ג'יימס. הוא מציג את עצמו כמי שלא נרתע מאף אחד, אבל יודע שמעימות אמיתי עם לברון יש לו רק מה להפסיד", כתבו ב-TheUndefeated.
כשטראמפ החליט לצאת נגד ספורטאים כדי לקושש עוד כמה קולות שמרניים, ספק אם לקח בחשבון כמה זה עלול להתנקם בו ביום מן הימים. זה קורה כבר עכשיו: גם אם לברון טרוד בימים אלה במאבק על הזכייה באליפות NBA רביעית שתקרב אותו אל עבר היריב האמיתי שלו - מייקל ג'ורדן, כמובן - זה לא אומר שלא תהיה לו השפעה גדולה כשאמריקה תפתח את הקלפיות ב-3 בנובמבר. עמותת More Than A Vote שהקים, הפועלת להגדלת אחוזי ההצבעה בקרב אוכלוסיות שחורות. צברה כוח רב בחודשים האחרונים, ולאחרונה קיבלה גם תמיכתה מה-NBA.
בזמן שביתת שחקני ה-NBA כמחאה על הברוטליות המשטרתית כלפי שחורים, לברון הציב רשימת תנאים לבעלים, ובין היתר קיבל את התחייבותם להשתמש באולמות של הקבוצות בתור מרכזי הצבעה. המהלכים הללו עשויים להפוך את לברון וה-NBA למשתנים המפתיעים של הבחירות. "הפעילות של הכדורסלנים לשיפור אחוזי ההצבעה בקרב שחורים, עשויה להיות בעלת משמעת עצומה על מערכת הבחירות", נכתב במאמר ב"פוליטיקו".
לברון אמנם עדיין לא מדבר על כך באופן גלוי, אבל המהלכים האחרונים שלו עשויים להיות רק צעד אחד בדרך להשתלבות בפוליטיקה ביום שאחרי הפרישה. בכושרו הנוכחי, היום הזה עדיין נראה רחוק, אבל ג'יימס כבר מכין את הקרקע. "אם לא מי שיתמודד מול טראמפ, אתמודד בעצמי", אמר לאחרונה בריאיון ל-CNN, והצית גל של שמועות וספקולציות. ספק אם בשלב זה לברון מסוגל לזכות לתמיכה מספקת, בעיקר בקרב מעמד הביניים האמריקני. אבל לברון הוכיח מספיק פעמים בקריירה שיש מעט מאוד דברים שהוא לא מסוגל לעשות. אם הצליח להשיג את הרוח ששמה מייקל ג'ורדן, אולי, מי יודע - יצליח גם במזימה לחסל את הקריירה הפוליטית של טראמפ.