הסקוטי שהפסיד בפנדלים: ההחמצה המעודדת של מכבי תל אביב

"אני מתגעגע לכדורסל, לסביבה שלו, לאווירה סביבו", סיפר וויל קלייברן בריאיון לוואלה! ספורט לפני כחצי שנה, בעודו מתאושש מהפציעה בברכו. "הבן שלי קיילון, בן שנתיים, אוהב לבוא למשחקים, וכל הזמן הוא מדבר רק על זה. בכל לילה, לפני השינה, הוא שואל אותי 'מתי נוכל ללכת יחד למשחק שלך?'. ולשמוע את זה ממנו, כשאני יודע שהוא לא יכול לבוא ולא יוכל בקרוב, זה הדבר הכי קשה עבורי".

קיילון קלייברן לא היה אתמול (חמישי) בין 3,587 הצופים במגה ספורט ארנה. הוא עדיין נמצא בלאס וגאס עם אמו ואחותו הבכורה, ומן הסתם צפה יחד איתן בשידור המשחק של צסק"א מוסקבה נגד מכבי תל אביב. בעוד כשבועיים תמלא שנה לרגע שבו ירד אביו מהפרקט עם קרע ברצועה הצולבת. ועכשיו, גם אם המשפחה עדיין רחוקה ומציאות הקורונה מתעתעת, וויל טועם שוב את טעמו המתוק של ניצחון. לטעם הזה הייתה תוספת משכרת של ניצחון שהושג לא מעט בזכותו.

69 שניות לסיום, כשצסק"א צעדה ביתרון שברירי של 64:69, קלייברן החטיא הטבעה נוחה והוציא את מכבי למתפרצת גורלית. האירוע הזה היה עלול לרדוף אותו במשך ימים ושבועות, אבל הפורוורד האמריקני לא נתן לזה לקרות: הוא הספיק עוד לירות שלשה, לסחוט שתי עבירות, לדייק ב-4 מ-4 מהעונשין ולחסום ניסיון זריקה של סקוטי ווילבקין.

קלייברן, שחשש להיות חתום על הפסד, קלע את 7 הנקודות האחרונות של קבוצתו והעמיד מדד 10 ב-37 השניות האחרונות. ואיזה כיף לקיילון.

הפעם האחרונה שבה צסק"א פתחה ב-2:0, והפסידה במשחקה הביתי הראשון, אירעה לפני עשור - בעונת הבלהות של דולה וויושביץ', היחידה מאז 2002 שבה היא נעדרה מהפיינל פור. מכבי תל אביב החמיצה הזדמנות פז להנחית אותה באותו מקום; ולא שהיא צריכה להיות מוטרדת מדי מהמצב. כמעט ניצחון חוץ מול יריבה חזקה במחזור השני היה לה גם בעונה שעברה, כשנכנעה 86:85 לריאל מדריד ויצאה בתחושה דומה. אם ההמשך ייראה כפי שנראה אשתקד, יש לצהובים סיבות להתעודד.

יאניס ספרופולוס ארב לדימיטריס איטודיס, ותקף את צסק"א בנקודת התורפה מהרגע הראשון. בפרספקטיבה היסטורית, כשנביט לאחור על העונה הזו, זה יישמע מעט מוזר - אבל מכבי ניסתה לנצל את יתרון המסה והסנטימטרים שלה באזור הצבע. הרוסים בונים רבות על הציוות הנוצץ בין טוקו שנגליה לניקולה מילוטינוב, שמרכיבים את אחד הקווים הקדמיים המבטיחים והיעילים ביורוליג; במוסקבה עוד ייהנו מהשילוב הזה, אולם כל עוד הסנטר הסרבי מושבת, הם נותרים חשופים מתחת לסל.

ועל זה בדיוק בנה ספרופולוס. בגמר האליפות של ליגת העל, לפני קצת יותר מחודשיים, הוא העלה במפתיע בחמישייה הפותחת את אמארה סטודמאייר לצידו של אותלו האנטר, ויצר לקבוצתו יתרון קריטי על דריל מונרו וזאק הנקינס. אז גם הפעם הוא הלך בצורה חזקה ומובהקת פנימה, והעלה את האנטר לצד אנטה ז'יז'יץ'. אלא שצסק"א אינה מכבי ראשון לציון, ואיטודיס הגיע חמוש ומוכן.

ארבע ההתקפות הראשונות של צסק"א הסתיימו בידיו של שנגליה. השלל: החטאה, סל וסחיטת שתי עבירות מהאנטר בתוך 90 שניות. מכבי אמנם פתחה ב-2:5 תכליתי של ווילבקין, אבל ספגה מיד אחר כך 8:0 וקלעה את הסל הבא שלה רק בתום בצורת שנמשכה ארבע דקות.

ובזמן שהאנטר הסתבך בצד ההגנתי, ז'יז'יץ' המשיך להיעלם בהתקפה, כפי שקרה לו בשבוע שעבר נגד אלבה ברלין. את המסירה הראשונה במשחק קיבל אחרי יותר מארבע דקות, ולספסל ירד בשלהי הרבע הראשון כשבאמתחתו סל אחד בלבד (וגם הוא מריבאונד התקפה).

במובן מסוים, הסנטר הקרואטי הוא יותר קורבן לסיטואציה מאשר הבעיה עצמה. כל עוד יפתח בחמישייה, כשעמדות הגארד נתפסות בידי ווילבקין וטיילר דורסי, ספק אם יראה הרבה יותר כדורים ממה שראה בתחילת שני המשחקים הראשונים; ציוות שלו בליין אפ אחד עם כריס ג'ונס יפיק ממנו יותר ויכניס אותו טוב ומהר יותר לעניינים - גם אם המשמעות היא שיעלה מהספסל.

מול אלבה עמדו האנטר וז'יז'יץ' על 7 מ-10 מהשדה בדקות שבהן ג'ונס שיחק לצד אחד מהם; ביתרת הזמן, כשמלאכת ניהול המשחק הופקדה בידיו של ווילבקין, הסנטרים נתקעו על 1 מ-4.

אלא שכל הדברים הללו היו נכונים למחצית הראשונה בלבד, כי גם איטודיס שיחק לידיו של ספרופולוס. כמה קבוצות יכולות להרשות לעצמן להופיע בלי שלושה נשאי קורונה, ועוד להעלות מהספסל את קלייברן, מייק ג'יימס ויוהאנס פוגטמן? לכאורה, מדובר ביתרון עצום של צסק"א. כביכול, מאמנה קיווה להרוויח את השחקנים האחרים בזכות הביטחון שיקבלו מהקפצתם לחמישייה. בפועל, הוא עמד להפסיד את הכוכבים המרכזיים שנותרו לו.

ג'יימס נראה מהוסס וכבוי, והצהובים השתמשו מולו בשני כלי נשק עיקריים: שמירות כפולות שנועדו להרחיק אותו ממוקדי קבלת ההחלטות, וסנדי כהן שכבר שמר עליו היטב למשך דקות ספורות במפגש בעונה שעברה. ברגע ששנוא נפשו של פיד מכבי בטוויטר דרך על הפרקט ונראה כפי שנראה, צסק"א כולה יצאה מאיזון.

הכדורסל המבוקר והטקטי, שהביא את הרוסים שוב ושוב לתוך אזור הצבע, פינה את מקומו לטובת יידויים בלתי פוסקים מחוץ לקשת (10-3 לשתיים לעומת 16-3 לשלוש ברבעים 2 ו-3). שנגליה, ששלט מתחת לסלים בפתיחה, לא הצליח לקנות סל בין הדקה העשירית לדקה ה-31. וקלייברן, אבא של קיילון, הגיע לשבע הדקות האחרונות עם שורה מפוקפקת של 2 נקודות, 0 ריבאונדים ו-0 אסיסטים.

הנתונים הללו הביאו את מכבי תל אביב למקום שבו רצתה להימצא לקראת דקות ההכרעה. וכך, התברר, אפשר להישאר בחיים באולמה של אלופת אירופה גם בערב שבו ווילבקין יורה 1 מ-10 לשלוש (נכון לסוף הרבע השלישי) ומעלים תרומה יפה של 4 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-3 חטיפות.

למאמנים יש לעיתים נטייה בלתי מוסברת להתעקש ולהעלות במחצית השנייה את אותה החמישייה שפתחה במשחק, גם כשההרכב המקורי לא עובד. זה מה שעשה איטודיס בחזרה מחדרי ההלבשה, על אף המחיר ששילם בתפוקתם של ג'יימס וקלייברן; לעומתו, ספרופולוס יצא מהשבלונה, תיקן את השגיאות וציוות ברבע השלישי את אנג'לו קלויארו כגבוה שני.

ההבדל בין הקבוצה הסימפטית, ששומרת על מרחק סביר ומתאמצת לא להעיר את הדב הרוסי משנתו, לבין החבורה הנשכנית שעומדת כפסע מניצחון במוסקבה, היה נעוץ בצמד שחקני הפנים מקרואטיה. שלל הצעות לכינוי מאחד כבר הונחו על שולחננו: בנדז'יץ', דראגנטה, קרוא-TEAM. קיראו להם איך שתרצו, אבל השניים הללו היו אחראים למהפך, וניצני התיאום ביניהם טומנים בחיקם לא מעט סימנים מעודדים עבור הקבוצה כולה.

דראגן בנדר - כן, דראגן בנדר - חיבר שלושה מהלכים משובחים ברציפות בהגנה; ז'יז'יץ', ההוא שקלע שלושה סלי שדה בשבעה רבעים עד כה, קלע עוד שלושה בתוך שתי דקות, ולפתע הצהובים מצאו עצמם ביתרון, למרות שעמדו על רצף של 16 החטאות לשלוש לאורך 28 דקות. ואז, כבמגע קסם, הטילים ששיגר ווילבקין פגעו פעם אחר פעם במטרה, והכוכבים החלו להסתדר במקומם.

אבל כש"הכוכבים החלו להסתדר במקומם", נזכרה צסק"א בכוכביה שלה. גם כשמכבי עשתה הכול נכון, היא נתקלה בצד השני של המגרש בזריקות שנראו לעיתים בלתי אפשריות, אבל מצאו בכל פעם מחדש את הדרך אל הרשת. ג'יימס וקלייברן חיברו 25 נקודות ברבע הרביעי, צסק"א ירתה 6 מ-7 לשלוש והצליחה היכן שיריבותיה הישירות נפלו: בניגוד לריאל ואנאדולו אפס, היא שמרה על הבית. בניגוד לוולנסיה, זניט סנט פטרסבורג וז'לגיריס קובנה, הצהובים חוזרים הביתה מעודדים, אך בידיים ריקות.

אנשי צסק"א התקשו להסביר את תחושת הדז'ה וו שתקפה אותם בסיום. שוב משחק ביתי צמוד, נגד יריבה שלובשת צהוב-כחול, והגארד הסטאר שלה, בגופייה מספר 1, זורק 15 שלשות בלי להתבלבל. לרגע הם היו מוכנים להישבע שמולם עומד אלכסי שבד מחימקי ולא ווילבקין ממכבי.

הגארד האמריקני השווה את שיא המועדון במספר השלשות שנזרקו במשחק יורוליג; השיא הקודם שייך לו, כמו 11 מ-13 המקומות הראשונים ברשימה, שעליהם חתום ווילבקין ולא אחר. קצת מוגזם, לא?