אין עוד מלבדויארו: קלישאת הספורט ושמה אנג'לו קלויארו

11 באוקטובר 2018. מכבי תל אביב פותחת עונה מול פנאתינייקוס ומציגה לראווה את ה-MVP של היורוקאפ סקוטי ווילבקין והסנטר המבטיח מה-NBA טאריק בלאק. אלא שדווקא אנג'לו קלויארו מבאנוויט, במשחקו הראשון ביורוליג, מנפק 11 נקודות, שבעה ריבאונדים ומדד 17 ב-21 דקות.

28 בנובמבר 2019. במשך שלושה חודשים מחפשת מכבי קבוצה שתחפוץ לקחת את קלויארו, ולא מוצאת. רק אחרי שאיבדה את עומרי כספי והודחה מגביע המדינה על ידי הפועל ירושלים, היא משתכנעת לרשום אותו ליורוליג. בבכורה המחודשת נגד וילרבאן הוא מרשים עם תשע נקודות, חמישה ריבאונדים ומדד 16 ב-17 דקות.

1 באוקטובר 2020. הצהובים יוצאים לדרך ללא הפורוורדים קווינסי אייסי, ג'ייק כהן ודני אבדיה שעזבו, בלי עומרי כספי ויובל זוסמן הפצועים וכמעט בלעדי דראגן בנדר שרק הצטרף. אבל שוב יש להם את קלויארו, שמככב בפרמיירה מול אלבה ברלין עם 18 נקודות, ארבעה ריבאונדים, שלוש חטיפות ומדד 25 ב-31 דקות.

עוד עונה עברה ועוד עונה חלפה. עוד ועוד שחקנים באו והלכו, והשאירו לקלויארו אבק בטבלת השכר. אבל הוא תמיד שם; לא הכי יציב, אולי לא הכי אלגנטי, ובוודאי לא הכי מוכשר ואתלטי, אבל מוכן לחיות מהפירורים של אחרים ולחפות על מי שיחסר, ייפצע או סתם יתעייף. האיש הוא קלישאת ספורט מהלכת שכל כולה רוח, אופי וקלאס שלא ניתן לקנות בכסף (ואולי בגלל זה נעשה לו עוול, והוא משתכר רק 375 אלף דולר בעונה). אין עוד מלבדויארו.

ליל אמש היה מלא חריקות, ונע בין עליות לירידות - כיאה לקבוצה שמופיעה לראשונה זה שבעה חודשים נגד יריבה שאינה ישראלית. כריס ג'ונס (נחזור אליו בהמשך) הפגין תצוגה התקפית מושלמת לפני ההפסקה, ודי נעלם אחריה; אלייז'ה בריאנט השלים אותו וריכז את התרומה שלו למחצית השנייה; ווילבקין (גם אליו עוד נשוב) נהנה מדקה משכרות בערב ארוך ומייגע, שהיה אחד החלשים שלו בשנה האחרונה.

ורק קלויארו בשלו: שלשה וחטיפה ברבע הראשון, שלוש נקודות ושתי חטיפות בשני, שש נקודות ושלושה ריבאונדים בשלישי, שש נקודות, ריבאונד וחטיפה ברביעי. לא מהמם, לא יוצא מגדרו, וגם לא נופל או מפשל. במילה אחת: סולידי.

בפעם הראשונה אחרי שש שנים, ובפעם השנייה זה 11 שנים, מכבי תל אביב פתחה את עונת היורוליג במשחק ביתי. אבל מה למציאות חיינו וליתרון הביתיות? התאורה הצהובה והכחולה מחוץ להיכל כבתה, וקירות הבטון שוב היו אפורים ואפרוריים; מחלון הראווה של חנות המועדון הנטושה ניבטת עדיין דמותו של קווינסי אייסי (מישהו פה לא מעודכן, או אולי מנסה לרמוז משהו לגבי העתיד?); מחסומי הברזל נעדרו מהיציאה בשער 9; אפילו נדלק ניצוץ של געגוע לפקקי התנועה המעיקים במחלף לה גווארדיה.

תחת התנאים האלה, אין זה פלא שהכדורסל על הפרקט אינו מבריק. זו אולי הפעם הראשונה שבה ניתן באמת לבחון את אמיתות הטיעון שלפיה הקהל שווה עשר נקודות בערב, והממצאים הראשונים הולכים לטובת האוהדים. כשאלבה ברלין ברחה לפער דו ספרתי בשלהי הרבע הראשון, קשה היה שלא לתהות מה היה קורה אם מסביב היו יושבים ועומדים 11 אלף שאגנים וצעקנים.

מלבד היעדר האנרגיות מסביב, מכבי תל אביב נראתה מבולבלת בדקות הראשונות. יאניס ספרופולוס בחר להעלות את ווילבקין בעמדת הרכז, וקבוצתו חזרה להרגלים המגונים שלה מלפני שנתיים ומהסדרה נגד הפועל תל אביב בפלייאוף של ליגת הקורונה. בהתקפה הראשונה הוא כידרר עצמו לדעת, ולבסוף זרק כדור לא נוח, תחת לחץ זמן, שנפל בשטח פתוח; אנטה ז'יז'יץ' קיבל מסירה אחת בחמש הדקות הראשונות; והצהובים סיימו את הרבע עם יותר איבודים מאסיסטים, ועם סל אחד בלבד מתוך אזור הצבע (וגם הוא מריבאונד התקפה).

הפתרון היה בידיו של ג'ונס. מכבי אינה זקוקה לרכז על בדמותו של ניק קלאתיס או סרחיו רודריגס כדי להציג קו אחורי אימתני; ברור לה, ולא מהיום, שהיא יכולה להתפשר על המחיר והאיכות, ולהתמקד בהבאת האיש המתאים שישלים בצורה הנכונה את ווילבקין.

בפיגור 23:15 שיגר המאמן היווני את הרכז החדש לפרקט, ולפרקים פינתה מכבי תל אביב של 2018/19 את מקומה לטובת מכבי תל אביב של 2019/20. הרבע השני שלה היה שמח, אנרגטי וקטלני, ורק השקט ביציעים הסגיר שוב את השוני: היא טסה ל-12:30, מסרה תשעה אסיסטים ולא איבדה אפילו כדור אחד; האמריקני קלע 12 נקודות, וביצע עד ההפסקה 11 פעולות במגרש - כשרק אחת מהן שלילית. בדקות שבהן ג'ונס היה על המגרש לאורך הערב, מכבי ניצחה 38:60; בדקות שבהן ישב על הספסל, היא הפסידה 35:20.

ווילבקין, שעד כניסתו של ג'ונס נראה מנותק ומתוסכל, חיבר 64 שניות חלומיות דווקא בפיגור השיא של קבוצתו (31:19): הוא קלע שלשה, לקח ריבאונד, הרים אליהופ לאותלו האנטר, הריץ את ג'ונס למתפרצת מהירה, ובעצמו סיים פאסט ברייק בנקודות. שמונה נקודות מדד היו לו בדקה הזאת, לעומת מינוס שתיים ב-28 הדקות האחרות. מכבי רצה ל-0:9, טסה ל-2:25 וקיבלה את מרווח הביטחון הנדרש כדי לצאת עם ניצחון בערב שעלול היה להסתבך.

ולא, מתברר שלנצח בתנאים האלה זה לא עניין מובן מאליו. גם לא את אלבה. כי אם בערב שבו מופיעות מכונות התקפה משומנות כמו ברצלונה, צסק"א מוסקבה ואנאדולו אפס, 80 נקודות מספיקות למכבי כדי להיות הקולעת המובילה ביורוליג, זהו סימן שמשהו קורה; וכשאולימפיאקוס פותחת עונה בהפסד ביתי, לראשונה זה 16 שנים, אז דברים שנראו מובנים מאליהם מתחילים להתערער; וכשאפס נתקעת על פחות מ-70 נקודות, לראשונה זה שנה שלמה, ונכנעת באולמה לזניט סנט פטרסבורג, זה אומר שהעולם מתערער.

כדורסל ללא קהל הוא כדורסל אחר. הוא עצוב, ומעיק, ומדכדך. ויש בו פתח להרבה יותר הפתעות מהרגיל (חוץ מאשר בישראל). כך קרה בפלייאוף הספרדי, כשבאסקוניה הוכתרה לאלופה מהמקום השמיני; כך היה גם בגרמניה, כשאלבה זכתה באליפות מהמקום הרביעי; כך קורה בבועת ה-NBA, ובמובן מסוים גם בפיינל אייט של ליגת האלופות, כשמבין ארבע ראשי הבתים, רק אחת עלתה לחצי הגמר. העונה, אפשר להעריך בזהירות, הפתעות דוגמת פיראוס ואיסטנבול מאמש, לא יהיו כל כך נדירות.

* ליאור אליהו ב-2006, יוגב אוחיון ב-2011, עוז בלייזר ב-2020. ב-20 השנים האחרונות, שלושה ישראלים בלבד פתחו בחמישייה של מכבי תל אביב כבר בהופעת הבכורה ביורוליג.

* 106 הופעות צבר לוק סיקמה המגוון ביורוליג וביורוקאפ, ואמש, לראשונה, סיים משחק שלם במדד שלילי (4-).

* מקום תשיעי במכבי במדד, שמיני בדקות, שביעי בנקודות, שישי בריבאונדים וראשון באיבודים. זו לא בדיוק הפרמיירה שעליה חלם ז'יז'יץ'. רגעי החסד שלו שמורים (בינתיים) במערכת.