"שחקנים גדולים קולעים זריקות גדולות". ככה סיכם ניקולה יוקיץ' ,את סל הניצחון של אנתוני דייויס, שהעלה הלילה את הלייקרס ליתרון 0:2 בסדרה נגד דנבר. סל ניצחון האדיר היה הקינוח אחרי מחצית ראשונה נהדרת, והוא סוף סוף זכה לרגע שלו בפלייאוף. רגע שנראה בלופ שוב ושוב. שלוש דקות לפני אותו סל דייויס קלע שלשה בסוף שעון, בדיוק מאותה בלטה. דייויס קלע את 10 הנקודות האחרונות של הלייקרס במשחק, 22 במחצית השנייה ו-31 במשחק. כמה טוב שיש כוכב שני, כזה שב-29 קבוצות אחרות היה הכוכב הראשי. כמה הלייקרס היו צריכים אותו. לברון אמנם סיים את המשחק עם 26 נקודות אבל 22 מתוכן היו בחצי הראשון. בחצי השני הוא היה אנמי ולא מדוייק. גם במהלך האחרון לא נראה שלברון הלך לכדור או ניסה לייצר לעצמו מרווח מג'רמי גרנט. הוא אפילו לא ניסה לחסום לדייויס. עצם הנוכחות שלו באיזור הספיקה למשוך את פלאמלי.
מה פלאמלי עשה בדיוק באותו מהלך? לא ברור. ההגנה שלו על דייויס הייתה רעה להפליא. בזמן ששאר שחקני דנבר נצמדו לשחקן שלהם, פלאמלי נתן לדייויס כמעט מטר מתחילת המהלך. דייויס נע לנקודה ממנה קלע בקשת רחבה, ומשום מה פלאמלי רץ אל לברון. גם אם גרנט ביקש מפלאמלי שיעזור לו על לברון, זה לא מצדיק את הטעות של פלאמלי. יוקיץ' רואה את המהלך ומנסה לצאת לדייויס אבל אין לו מה לעשות מול הידיים הארוכות של דייויס. האשמה לא צריכה ליפול על פלאמלי לבדו. חלק ממנה צריך ללכת למייק מאלון שהכניס אותו למגרש שתי שניות לסיום במקום פול מילסאפ הוותיק. מילסאפ כבר מזמן לא קולע בצרורות, אבל הגנה והבנת משחק עדיין יש לו. אלה הרגעים שבשבילם דנבר משלמת לו 30 מיליון דולר בעונה. הסיכוי שהוא היה עוצר את דייויס נמוך, אבל סביר להניח שהיינו רואים הגנה טובה יותר על המהלך. מאלון רצה אורך על דייויס, אבל הכניס שחקן קר למגרש ברגע שבו אדרנלין וניסיון חשובים יותר מהאורך.
* שגיא רפאל ואורן לוי כותבים ספר לסיכום עונת 20-19 ב-NBA. בואו להשתתף בחגיגה
לפני אותו סל ראינו עוד מיני קאמבק פלאי של דנבר כולו תוצרת יוקיץ'. יוקיץ' קלע את 12 הנקודות האחרונות של דנבר. מהשלוש, מהפוסט, וגם סל שכולו קסם מריבאונד התקפה אחרי איירבול של ג'מאל מארי בסוף שעון. איכשהו הכדור פוגע ליוקיץ' באצבעות, והמגע שלו כל כך רך ומכוון את הכדור ישר לתוך הטבעת. דנבר מוצאת את עצמה פעם אחר פעם בפיגור גדול, ופעם אחר פעם מחזירה את עצמה למשחק. הם עשו את זה נגד יוטה, הם
עשו את זה נגד הקליפרס, והלילה הם עשו את זה גם נגד הלייקרס, אבל זה לא הספיק לניצחון. מאלון חייב לעזור לשחקנים שלו לא להגיע למצבים האלו מלכתחילה.
במחצית הראשונה הלייקרס כבר הגיעו ליתרון 16. זה קרה בצורה מוזרה מאוד. לברון פתח את המשחק חם וקלע שלוש שלשות. כשהוא במוד הזה בלתי אפשרי לעצור אותו והוא קלע 22 נקודות קלות להפליא במחצית הראשונה. אבל הריצה של הלייקרס הגיעה דווקא כשהוא היה הספסל. למרות הקלילות שבא לברון קלע את הנקודות שלו, הוא סיים את המחצית במינוס 5 במדד הפלוס מינוס, כשהלייקרס מובילים ב-10 בחצי. ברבע השני הוא ירד לספסל וגיבור המשחק הראשון דוויט הווארד עלה לראשונה. ווגל רצה את הווארד אגרסיבי ולא מפחד לעשות פאולים, ולכן צמצם לו את הדקות, אולי יותר מדי. הלייקרס בלי לברון רצו 0:11 באדיבות הGOAT- האמיתי אלכס קארוסו, וזה נראה שיוקיץ' לא ממש ידע איך להתמודד עם הווארד.
כאן הגיע הרגע ששינה את המשחק ואולי את הסדרה. יוקיץ' בכניסה איטית לסל, והווארד מתעל את ביל למביר וריק מהורן ומפוצץ אותו בכל הכוח. הווארד קופץ מוקדם מדי מול האיטיות של יוקיץ', ונוחת עליו עם שתי ידיים יורדות בכל הכוח ומכות כל דבר עגול שיש באיזור - כדור, ראש. הבד בוייז היו גאים. השופטים שורקים עבירה רגילה ואפילו לא טורחים לבדוק. לפי החוקים הנוכחיים זה בלתי ספורטיבית, הווארד הולך לראש של יוקיץ'. מאלון מתווכח, יוקיץ' הולך לקו וקולע שתיים. זה אולי הרגע שבו הוא הפסיק לפחד מהביג בד הווארד. כאן התחיל הקאמבק של דנבר.
עם כל הכבוד לדנבר וליוקיץ', הניצחון הזה הגיע ללייקרס שגירדה אותו בציפורניים במשחק לא הכי טוב שלה. הם עשו את כל הדברים הקטנים ששווים ניצחון במשחקים צמודים. ההגנה של הלייקרס נהדרת, מכריחה את דנבר לזריקות קשות פעם אחר פעם. הקליעה לא הייתה טובה אבל 13 ריבאונדים בהתקפה חיפו על אחוזי שדה נמוכים יותר מדנבר. הם הגיעו לקו רק 19 פעמים, אבל קלעו ב-94% לעומת ה-73% מהקו במשחק הקודם. דנבר לעומת זאת הגיעה לקו 33 פעמים, אבל דייקה ב-75% בלבד. כאן ראוי להזכיר את פי ג'י דוז'ייר שהיה הימור מצויין של מאלון ברבע הרביעי. הוא עשה כמה מהלכים מצויינים בשני צידי המגרש, אבל קיזז את המשחק המצויין שלו עם 1 מ-5 מהעונשין.
לפי כמות זריקות העונשין זה נראה שהשיפוט נטה יותר לכיוון דנבר. הוא אכן היה יותר מאוזן מהמשחק הראשון. עדיין יותר מדי פעמים דייויס ולברון מקבלים שריקה מאוחרת לעבירה אחרי החטאה. בצד השני דנבר חוטפת מכות וקולעת, אבל לא מקבלת את האנד וואן. אולי זו לא הטיה לטובת קבוצה, אולי זו פשוט הנטייה של שופטים לבדוק אם הכדור נכנס לפני ששורקים לעבירה.
לא מעט פרשנים סגרו את הסיפור על הסדרה, ואני מודה שגם אני מתקשה לראות את לברון שומט יתרון כזה כל כך קרוב לטבעת. אף אחד לא יהמר נגד המלך. כאילו לא למדנו כלום מהפלייאוף הזה, כאילו לא למדנו כלום מהריצה של דנבר. הקשיחות המנטלית שלהם תעזור להם להתגבר על ההפסד הכואב ולהגיע מפוקסים למשחק הבא. עד שאין ארבעה ניצחונות בצד של הלייקרס, אסור להספיד את דנבר.
* שגיא רפאל ואורן לוי כותבים ספר לסיכום עונת 20-19 ב-NBA. בואו להשתתף בחגיגה
