אהבה חסרת גבולות: ואגנר לאב נהנה ומחייך אפילו בקזחסטן

הפסים השחורים של קייראט קצת מקלקלים את הרושם, אבל ואננר לאב משחק בימים אלה בחולצה צהובה עם הספרה 9 על הגב, כמו בגמר קופה אמריקה 2007. ספק אם היתה ברזיל אי פעם בהיסטוריה אנדרדוג כה מובהק כמו בגמר ההוא מול ארגנטינה. מולה התייצבו ליאו מסי הצעיר, חואן רומן ריקלמה, חואן סבסטיאן ורון, חבייר סאנטי, קרלוס טבס, חאבייר מסצ'ראנו, אסטבן קמביאסו, רוברטו אז'אלה... הם היו אמורים לפרק את הסלסאו, אבל התוצאה היתה הפוכה - 0:3 נחרץ לברזילאים, ואת הערב הזה לא ישכח ואגנר לאב לעולם.

הוא היה אז בן 23, וספג לא מעט ביקורות. "אני מרגיש כמו הברווזון המכוער, לא אוהבים אותי מספיק. אין מה לעשות, קשה מאוד להיכנס לנעליו של רונאלדו. הפנומן הוא גאון, אליל של כמה דורות. אבל אני עוד אוכיח את עצמי", הוא אמר כאשר החל את דרכו בנבחרת. ובקופה בפרגוואי הוא אכן הוכיח את עצמו. שער מול צ'ילה ברבע הגמר, משחק טוב נגד אורוגוואי בחצי הגמר, והצגה גם בגמר. במחצית השניה הוא שלח כדור עומק אמנותי בין שלושה שחקני הגנה וסיפק בישול אדיר לדני אלבס, אז עוד מגן צעיר ואלמוני יחסית בסביליה. היה זה השער השלישי שהבטיח סופית את הניצחון המפואר, והשמחה של ואגנר לאב לא ידעה גבול. גם ב-2004 הוא קיבל מדליית זהב בקופה אמריקה, אך כשחקן ספסל שצפה במתרחש מהצד. הפעם הוא היה באנקר בהרכב של דונגה והרגיש כמו גיבור לאומי.

ההרפתקה הזו לא קיבלה המשכיות. משחקו האחרון של ואגנר לאב במדים הלאומיים היה ב-2007, ותקוותיו לנסוע למונדיאל בדרום אפריקה התרסקו, גם אם היה מועמד לסגל עד הרגע האחרון. על מנת לשפר את סיכוייו הוא אפילו חזר למולדתו והלהיב בתקופה הקצרה בפלמנגו, אך לשווא. במבט לאחור, הוא תמיד "האשים" את העובדה כי בילה שנים ארוכות בליגה "לא אופנתית" ברוסיה, אבל לא היו לו חרטות, כי צסק"א מוסקבה העניקה לו רגעים קסומים רבים מאוד בקריירה, וגם איפשרה לו ליהנות מהחיים כמו שהוא רצה.

הסקאוטים של צסק"א גילו אותו עוד ב-2004, כאשר היה נער שובב בן 20. היו ספקות גדולים לגבי התאקלמותו לאקלים הקר ולמנטליות שונה בתכלית, אבל ואגנר לאב הדהים את כולם. תוך שבועות ספורים הוא הלך לאליל האוהדים, וכבר ב-2005 היה שותף מרכזי ביותר לזכיה הסנסציונית בגביע אופ"א - התואר הראשון של קבוצה רוסית כלשהי באירופה, גם אם כוללים את עידן ברית המועצות. הגמר מול ספורטינג ליסבון התקיים באיצטדיונה של היריבה, והאריות היו צפויים לטייל להנפה. הם אפילו הובילו במחצית, אבל לצסק"א היו תוכניות אחרות, והיה זה ואגנר לאב שהשלים את המהפך עם שער שלישי אייקוני בדרך ל-1:3.

ההישג היה כה כביר שאפילו ולדימיר פוטין החליט לנצל אותו לצרכיו הפוליטיים והזמין כל הסגל לקרמלין. ואגנר לאב, שהיה שיכור אחרי לילה סוער של חגיגה, בכלל לא רצה ללכת, אבל לא היתה לו ברירה. המועדון שכח להביא לפגישה מתורגמן, והחלוץ עמד שם בלי להבין מילה מנאומו של נשיא רוסיה. אז הוא שלף דף נייר, ושיחק איקס עיגול עם חברו הברזילאי דניאל קרבאליו. כאשר גם זה נמאס לו, הוא לקח כדור, ניגש לפוטין והציע לו להשתעשע קצת. הרוסים נותרו עם פה פעור, אבל הדיקטטור דווקא התלהב, גם כי היתה זו תמונה נפלאה לתקשורת, וגם כי אי אפשר לעמוד בקסמו של ואגנר לאב המחוייך.

כן, יש לו אישיות כובשת בכל מובן אפשרי, והוא לא יודע להשתמש בכריזמה הזו. את הכינוי לאב הדביקו לו עוד בגיל 18, כאשר שיחק בקבוצה הצעירה של פלמייראס ונתפס על חם עם אישה במיטתו במהלך מחנה אימונים סגור. המאמן השעה אותו מפעילות, אך מבחינת ואגנר זה היה שווה. הוא לא הגביל את עצמו - בילויים, אלכוהול ובחורות היוו חלק אינטגרלי מחייו, ועזרו לו לדבריו גם על הדשא. הוא רצה להרגיש משוחרר, וגם בצסק"א היו לו אינספור פרשות מגוונות. הוא ספג קנסים על איחורים והחמיץ אימונים, ומצא בדניאל קרבאליו שותף נפלא - הן על המגרש והן מחוצה לו.

פעם, כאשר סגרו את השחקנים במתקן האימונים לשלושה ימים, החליט הצמד הברזילאי שאין ברירה - חייבים לקנות מקרר ולמלא אותו בבירה על מנת לשרוד. הלילה הוקדש לשתיה בלתי מרוסנת, ואת הבקבוקים פתחו השניים על סוללת חימום של מים חמים, עד שמכה חזקה מדי ריסקה את המערכת. מים רותחים זרמו בכל החדר, אך לפני שקרא לעזרה דאג ואנגר לאב לרוקן את המקרר ולהחביא את הבירה. הוא הודה במעשה רק בחלוף זמן רב, ואף אחד כבר לא כעס עליו. הרוסים הבינו כי הסקורר הוא נכס בדיוק בזכות התנהלותו. עד היום הוא זכור כזר הטוב ביותר שידעה המדינה.

כי ואגנר לאב הוסיף המון צבע - בזכות כישוריו, בזכות אופיו, וגם בזכות הצמות המיוחדות שהפכו לסמל האולטימטיבי שלו. בשלב מסוים, במיוחד אחרי שהפציץ 11 שערים בגביע אופ"א בעונת 2008/09, הוא היה אחד השמות הלוהטים בשוק ההעברות. מנצ'סטר סיטי הגישה הצעה רשמית, והיו דיווחים לא מעטים על עניין מצד ריאל מדריד. לו המעבר הגדול היה יוצא לפועל, סביר שגם דרכו בנבחרת היתה קלה הרבה יותר, אך הגורל רצה אחרת. נשיא צסק"א יבגני גינר סירב לשחרר את הכוכב. "מכרתי את ז'ו לסיטי תמורת 24 מיליון יורו, ואתה שווה יותר", הוא הבהיר. בסופו של דבר, תג המחיר היה גבוה מדי, והקונים הפוטנציאליים נרתעו.

לדניאל קרבאליו תסריט דומה הרס את הקריירה. הוא היה פליימייקר אדיר, ואחרי הזכיה ההיא בגביע אופ"א ניהלה אינטר משא ומתן מתקדם לצירופו. גינר לא הסכים להתפשר, העסקה נפלה, וקרבאליו התפרק לחלוטין מנטלית. הוא איבד עניין בכדורגל, השמין, ותוך שנה הפסיק להיות רלוונטי. בגיל 24, הוא כבר היה סוג של שחקן עבר, ומעולם לא השתקם. מנגד, ואגנר לאב מאוהב בכדורגל עד עמקי נשמתו. הוא לא דמות קלה, ולא בכל מקום ציפתה לו הצלחה, אך התשוקה תמיד היתה שם. היא גם גרמה לו לשנות עם הזמן את סגנון החיים על מנת להישאר במקצוע.

המראה החיצוני מדגיש את התמורות שעבר יותר מכל - הצמות המיוחדות נעלמו מזמן, פשוט כי החלוץ התחיל להקריח מעט. כאשר הבחין בכך, בחר ואגנר לאב לגלח את ראשו לחלוטין, ומאז הוא רואה את החיים קצת אחרת. "לפני כשבע שנים הבנתי שאני צריך להיות זהיר יותר ולשמור על גופי, כי רק כך אוכל להמשיך לעשות את מה שאני אוהב יותר מכל. אני שומר על תזונה טובה יותר, מקשיב לרופאים ומתייעץ עם אנשי המקצוע. זה עובד. היום אני מרגיש טוב יותר מאשר בגיל 25, והפרישה עדיין רחוקה", טוען הברזילאי.

ואגנר לאב כבר בן 36, אך השאיפות שלו עדיין גדולות. הוא ליקט שלוש אליפויות ושישה גביעים ברוסיה, עשה כסף טוב בסין, זכה באליפות ברזיל עם קורינתיאנס ב-2015, תרם מנסיונו לנער צעיר בשם קיליאן אמבפה במונאקו בעונת 2015/16, היה מלך השערים בטורקיה במדי אלאניאספור ב-2017 - אבל כל זה עדיין לא מספיק. אחרי שנה מוצלחת בקורינתיאנס אשתקד, בחר ואנגר לאב לחזור לאירופה, ויתר על שכר עתק במועדון הברזילאי וניהל הקיץ משא ומתן מתקדם מאוד עם צסק"א כדי לחזור לרוסיה.

זה לא קרה, והסיבות עדיין לא ידועות לתקשורת. "עדיין מוקדם לדבר על זה, אבל לא מדובר בכסף. התאכזבתי מאוד, אך זה מה יש", אמר הסקורר שהיה שחקן חופשי. קייראט פעלה במהירות שיא וקפצה על המציאה כדי להחתימו לחצי שנה. המועדון הקזחי, שכבר התפאר בעבר בכוכב על בשלהי הקריירה בדמותו של אנדריי ארשבין, עשה את זה שוב. "ואגנר שמח לבוא אלינו, כי הוא באמת רוצה לשחק כדורגל. אנחנו מעניקים לו אתגר מרתק", הצהיר הבעלים, קייראט בורנבאייב. כן, זו לא טעות - שמו הפרטי הוא קייראט.

בעצם, יש שני אתגרים - לזכות באליפות לראשונה מאז 2004 ולהעפיל לשלב הבתים בליגה האירופית, והברזילאי ניגש למלאכה במרץ. מאז הבכורה לפני חודש, הוא שותף לארבעה נצחונות ליגה, כבר צמד בקרב צמרת מול אורדבאסי, וקייראט מובילה את הטבלה בפער ניכר. בזירה האירופית, התכבד ואגנר לאב בצמד ובישול ב-1:4 על נואה הארמנית בסיבוב הקודם, בדרך למפגש המסקרן מול מכבי חיפה. לא לחינם בחרו בו בקזחסטן לשחקן המצטיין של החודש, והחלוץ הגיב: "זה רק מעלה עוד יותר את המוטיבציה".

אז שנות השיא שלו חלפו כבר מזמן, הזכיות בקופה אמריקה ובגביע אופ"א מרגישות כמו היסטוריה די עתיקה, ומאמנו הנוכחי בקייראט צעיר ממנו בארבע שנים, אבל ואגנר לאב המיתולוגי עדיין כאן, והוא בהחלט מהווה איום משמעותי מאוד על הירוקים - קל וחומר כאשר הוא לובש חולצה צהובה עם מספר 9 על הגב. לא כל יום מגיע לישראל שחקן כמוהו. קבלו אותו במחיאות כפיים, גם אם האיצטדיון יהיה ריק.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק