דומיניק תים מודה: זה היה חלום חיי. הלילה (בין ראשון לשני) האוסטרי הפך לראשון בעידן המודרני שחוזר מפיגור 2:0 בגמר אליפת ארה"ב, כשהשלים מהפך אדיר מול סשה זברב וזכה בטורניר גרנד סלאם ראשון בקריירה, עם ניצחון 6:2, 6:4, 4:6, 3:6, 6:7 (6). תים נראה המום בפתיחת המשחק, היה רחוק מהכושר המצוין שאפיין אותו לאורך הטורניר ואיפשר לגרמני להשתלט על המשחק ולעלות ל-0:2 קל. אבל לאט לאט הוא חזר לעצמו, השווה ל-2:2, ובמערכה החמישית שני הטניסאים המצוינים כבר היו תשושים לחלוטין: תים התקשה לעמוד על הרגליים, זברב התקשה להגיש, ובסופו של דבר האוסטרי זכה בתואר.
לאחר מכן הוא הודה: "הגשמתי את חלום חיי, את מה שתמיד איחלתי לעצמי, לאורך כל כך הרבה שנים. כמובן שכשאתה ילד אתה חולם על זה, אבל אז זה נראה כל כך רחוק. יום אחד הבנתי, 'וואו, אולי יגיע הרגע שבו אוכל לזכות באחד מארבעת התארים הכי חשובים בטניס'. ופשוט התחלתי להשקיע בזה המון עבודה. למעשה הקדשתי את החיים שלי לרגע הזה. עכשיו עשיתי את זה". אחרי הזכייה תים התשוש פשוט קרס, נשכב על המגרש והתקשה להאמין. "זו הייתה כזאת הקלה", אמר, "זה פשוט הדבר הכי גדול שאפשר לשאוף אליו בטניס".
על אף שהוא בצמרת הענף כבר כמה שנים טובות, תים המחיש עד כמה קשה לזכות בטורניר מייג'ור, וכמה זה לא מובן מאליו. תים הגיע כפייבוריט למשחק, ולכן תחת לחץ גדול, כשהוא זוכר שבשלושת הגמרים הקודמים שלו הפסיד. "אולי בעצם זה לא כל כך טוב שלפני כן שיחקתי בגמרים של גרנד סלאם", אמר על הלחץ שהיה עליו, והחשש למעוד שוב, "כל כך רציתי את התואר הזה, אבל גם עבר לי בראש שאם גם הפעם אני מפסיד, אהיה ב-4:0 בגמרים. כל הזמן עובר לך הראש, 'האם ההזדמנות הזאת תחזור אי פעם?'. כל המחשבות האלה הן לא כל כך טובות, ולא מאפשרות לך לשחק חופשי... היה קשה להישאר במשחק (בפיגור 2:0) ולהמשיך להאמין, אבל עשיתי את זה. תמיד הייתה לי תקווה שבשלב כלשהו זה ישתחרר לי. למזלי זה לא היה מאוחר מדי. ברגע שבו שברתי אותו במערכה השלישית, הרגשתי חזק יותר ויותר".
מנגד, סשה זברב (שגם הוא, כמו תים, הפסיד בסיבוב הראשון בסינסינטי, והתאושש היטב בניו יורק), סיים מאוכזב, אבל גם מלא אמונה. הגרמני בן ה-23, כאמור, נראה סובל גם הוא במהלך השובר השוויון המכריע של המערכה החמישית והתקשה להגיש בגלל כאבים במפשעה. "הייתי כל כך קרוב לזכות בסלאם הראשון שלי, מרחק של כמה משחקונים, אולי כמה נקודות", אמר באכזבה, ובתקווה: "אני לא חושב שזו הייתה הזדמנות האחרונה שלי, אני מאמין שיום אחד אהיה אלוף בטורניר גרנד סלאם".
הרגע המרגש הגיע כשניסה להודות להורים שלו, והתקשה לעצור את הדמעות. "הם תמיד איתי, מלווים אותי, אבל למרבה הצער אבא שלי ואמא שלי נדבקו בקורונה לפני פתיחת הטורניר ולא יכלו לבוא איתי. אני בטוח שהם צופים בי בבית, ואני בטוח שהם גאים". אחר כך, במסיבת העיתונאים, אמר שהיה כל כך נרגש, שהוא אפילו לא זוכר מה אמר. "להפסיד 7:6 במערכה החמישית אחרי שאתה מוביל 0:2 במערכות, זה לא קל. בנאום הייתי מאוד נסער. לא הצלחתי לחבר שתי מילים. זה היה רגע קשה מאוד עבורי".