האחים בוז: על התחתית שאליה מגיעה הפועל תל אביב

בסרטון: שחקני הפועל תל אביב בימים שמחים יותר, בחגיגות לאחר הניצחון על בית"ר ירושלים בפלייאוף.

יש שני רגעים ממש שנואים על כל אוהד כדורגל. האחד הוא זמן הפציעות לפני המחצית, כשאתה מגיע להכרה שאו-טו-טו תישלח ל-15 דקות של שיממון כפוי. השני הוא מחזור הסיום של העונה, שאחריו אין יותר אקשן במשך שלושה חודשים. פגרת הקורונה הארוכה טרפה את הקלפים. לא חלף שבוע מסיום העונה הקודמת, וכבר הקבוצות חוזרות שוב להתאמן. מצב מוזר ולא שגרתי, אבל אתם יודעים, הלוואי עלינו הפסקה כל כך קצרה בכל שנה.

בעצם, עם ההתנהלות של שרון ואיציק ניסנוב גם זה כבר לא בטוח.

שרון ואיציק ניסנוב, אחים. יש שיקראו להם "אנשי עסקים". בתחום אחד ההתמחות שלהם עולה על השאר, לפחות לפי מה שאומרים הסובבים אותם: אי כיבוד הסכמים. מרגע שאנשי מקצוע יחתמו אצלם, הם יהיו עסוקים בדבר אחד בלבד: איך לאמלל את הצד השני ולהוציא ממנו את המיץ כדי לחסוך כסף. הם יקצצו, יתכחשו לסעיפים בחוזה, יגרמו לך להתחרט על היום שבו נולדת. אחמד עאבד פוטר, בחיי שזו הטרמינולוגיה שבה השתמשו אז, בספטמבר ומאז לא ראה שקל. עם ניסו אביטן אף אחד לא דיבר. למאור בוזגלו אמרו שחוזהו בוטל בגלל כוח עליון (אגב, מבחינה משפטית זה לא נכון - משרד המשפטים סירב להגדיר את הקורונה ככוח עליון).

אריק ינקו היה אחד מאותם שחקנים שקיבלו את הודעת השחרור, או אם נקרא לה בשמה המלא וה"מכובד" - ביטול החוזה. כשינקו, שגדל בהפועל תל אביב, שב למועדון, הכותרת של ההודעה הייתה "חוזר הביתה". כשצריך לשלם לינקו, "חוזר הביתה" הופך ל"לך מפה". ינקו מצא, לשמחתו, קבוצה מיד, אבל מציאת מקום חדש, במיוחד בקיץ כזה, לא פשוטה. "רק רוצה להגיד שמהצד שלי עשיתי הכול, גם בקלעים וגם מאחורי הקלעים", כתב, ולא קשה להבחין בטעם הרע שנשאר לו.

"הניסנובים די מבהירים לך, גם אם הם לא אומרים את זה מפורשות, שברגע שהם מפסיקים את ההעסקה שלך, כסף לא תראה מהם", אומר שחקן שהיה בעבר במועדון, "זו האסטרטגיה שלהם - קח אותם לבית המשפט. הם רוצים לגרום לך להילחץ ולהתפשר בסוף. הייתי גם בקבוצות אחרות, יותר גדולות ויותר קטנות מהפועל תל אביב, ושם תמיד שילמו בזמן. היו שם אנשים שמבינים שיש לנו משפחות שאנחנו צריכים להאכיל. בהפועל תל אביב אתה מבין מהרגע הראשון לאן נכנסת. תגיד לי אתה, באיזה עוד תחום אתה חותם על חוזה ויודע מהרגע הראשון שלא יכבדו אותו?"

וכל זה, לפני שהגענו לאוראל דגני.

דגני הוא סיפור מיוחד. הוא הפך בשנתיים האחרונות למרטיר, הקדוש המעונה של הפועל תל אביב. לא היה לו קל לשחק שם, אבל הוא נתן הכול. הוא החזיק את המועדון בשנים הקשות והרוויח ביושר את הזכות להיקרא סמל. יש לו הרבה מניות בהישארות בשנה שעברה ובעלייה לפלייאוף העליון השנה. אלא שגובה החוזה שלו הכביד על הבעלים, שבמשך ארבעה קיצים לא מפסיקים לטרטר אותו. הטריק האחרון: "בית"ר מימשה את האופציה". בחוזה של דגני אופציית יציאה לקבוצה אחרת, כשאם הוא מפעיל אותה הוא משתחרר מהמועדון. לא הוא הפעיל אותה, הניסנובים הפעילו אותה בשבילו.

בעל כורחו דגני נאלץ דגני "לטרפד" עסקה שלא קרמה עור וגידים מלכתחילה. הוא לא קיבל שכר עבור חודש יוני, רמז עבה שעליו לעבור לבית"ר ירושלים, כחלק מההסכם בין הקבוצות. הסכם? בואו נגיד שלא בדיוק, ובואו נגיד שגם לשחקן יש מה לומר בנושא. בסך הכול דובר על טרייד אפשרי, ספקולטיבי, של שחקנים, אם וכאשר. דגני וסוכניו הבינו את הסיטואציה ולא מיהרו ליפול בפח. "לא הפועל ולא בית"ר. הוא מת לעוף מפה", מספרים שחקנים בהפועל תל אביב, "נמאס לו מהגועל נפש סביבו, כל קיץ הוא בבוררויות".

הפועל תל אביב מתנהלת רע מאוד, וקצת חבל שכל הגורמים המעורבים - ההתאחדות לכדורגל, מנהלת הליגות ובקרת התקציבים - לא עוצרים את ההתבזות הזאת. חשבנו שאנחנו מתגעגעים לליגת העל. במחשבה שנייה, אולי פגרה קצרה זה לא רעיון כל כך טוב.

"מוטב לו אותן דמויות מלעיזות ועלומות שם היו חושפות את פניהן, בטרם היו מכפישות את המועדון ואת בעליו בפרט. מאז ינואר 2017, עת עברה הקבוצה לידי קבוצת ניסנוב, תושב וגרינברג, לא היה עובד במועדון שסיים את דרכו ולא שולם לו מלוא שכרו כדין".