ביולי 2011 רובין סודרלינג היה אחד הטניסאים הבולטים בסבב העולמי. הוא הגיע פעמיים לגמר הרולאן גארוס, טיפס לצמרת הדירוג וסיפק רגעים נהדרים לחובבי הטניס. ואז, בגיל 27, הכל נגמר. בריאיון ל"רדיו שבדיה", סיפר טניסאי העבר על המצוקה הנפשית בה הוא היה שרוי באותה תקופה, כזו שגרמה לו אפילו למחשבות על התאבדות.
"הייתי בחרדה תמידית והיא כרסמה בי מבפנים", אמר השבדי בן ה-35, "הייתי יושב בדירה ובוהה בתקרה וכל רעש הכי קטן היה גורם לי לחרדה. כששמו לי מכתב מתחת לחריץ של הדלת, רעדתי מפחד, כשהטלפון צלצל, שקשקתי".
סודרלינג סיפר שהתקפי החרדה החלו כשהוא התחיל לנסוק בדירוג העולמי והתגברו ככל שההצלחה שלו גדלה: "הרגשתי שמותר לי להפסיד רק לשלושה שחקנים בעולם ושאת כל השאר אני חייב לנצח. אם זה לא היה קורה, הייתי מרגיש רע, לוזר, חשתי שאני כישלון".
אחרי שזכה בטורניר בשטאד ביולי 2011, קצת לפני אליפות ארה"ב הפתוחה, מצבו התערער יותר מתמיד. בדיעבד, אותו משחק בו הוא גבר על דויד פרר בשתי מערכות, היה האחרון בקריירה שלו. זמן לא רב לאחר מכן, סודרלינג אובחן כחולה במחלת הנשיקה ומאז הוא לא חזר. ב-2015 הודיע רשמית על פרישה.
כעת מסתבר שבזמן שהוא החלים ממחלת הנשיקה, סודרלינג - אז במקום החמישי בעולם - לקח זמן לחשוב על הכל והגיע למסקנה שמוטב לו בלי טניס מקצועני. "אחרי הזכייה בטורניר בשטאד נהגתי ברכב ולא הפסקתי לבכות", סיפר, "הגעתי לבית המלון, זרקתי את עצמי על המיטה ונחרדתי בכל רגע שבו חשבתי על עלייה למגרש. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שאני לא יכול להמשיך. חיפשי בגוגל דרכים להתאבד, הכול היה יותר טוב מלהמשיך לחיות בגיהינום הזה".
השבדי סיכם: "בקושי מדברים על הבעיות הפסיכולוגיות שיש בצמרת של הספורט העולמי וזו הסיבה שאני מספר על כך. לאלו שמשקיעים את הכול בספורט ולהורים שלהם אני אומר לקחת את הדברים בקלות. תשחקו ותחלמו, אבל אם אתצם מצליחים, תשמרו על פרספקטיבה נכונה ותחיו את חייכם במלואם. זה משהו שלא עשיתי עד עכשיו".