לא סתם בלבול מוח: מה עומד מאחורי ההצהרה של מרקו בלבול?

בזמן האחרון מרקו בלבול מייצר כותרות. בדרך לא אופיינית למאמן המונוטוני, בדרך כלל, האמירות שלו מתחילות לזכות בתשומת לב, בין אם התכוון לכך ובין אם לאו, כמו הספק עקיצה ספק תשובה תמימה לאלי גוטמן ששאל אם מגיעה לו עוד עונה: "אתה יודע יותר טוב מכולם, אתה היית פה לפניי". ההצהרה לאחר הניצחון על הפועל תל אביב, לפיה מכבי חיפה "משחקת את הכדורגל הכי יפה בארץ" זכתה לקיתונות מוצדקים של לעג. אתה לא יכול להגיד משפט כזה בעקבות משחק וחצי של כדורגל טוב ובפיגור של 12 נקודות בלי לצאת עם נזק.

מאי בימים כסדרם, או סוף יוני בימים מוטרפים כמו אלה, הוא חודש לא טוב להיות בו מאמן. הכיסא תמיד מתנדנד, אפילו אם יש לך חוזה לעונה הבאה (רוני לוי) ובמיוחד אם אין לך, כמו בלבול. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להמר שהאחרון לא יעמוד על הקווים בסמי עופר בעונה הבאה. הלך הרוחות הוא שהמשחקים הקרובים הם האחרונים שלו במכבי חיפה.

בדיוק מהסיבה הזאת יש להתייחס בהיבט קצת יותר רציני להתבטאות של בלבול. באופן טבעי, בשלב הזה הוא נפתח מעט יותר וחורג מהקלישאות הרגילות משום שהוא צריך להכין את הקרקע למשרה הבאה ולעצב דעת קהל. אצלנו קוראים לזה "לערבב", אבל לפעמים יש לכך הצדקה. האם מכבי חיפה אכן משחקת את הכדורגל היפה בארץ? לפרקים כן, אבל זה לא משפט שהיה יוצא מפיו של אף בר דעת אחרי ארבעת המחזורים הראשונים בפלייאוף. ניצחונות על הפועל באר שבע, שחושבת על גמר הגביע ולא יותר, והפועל תל אביב התשושה לא מהווים מדד לשום דבר.

למרות זאת, בלבול יסיים במקום השני עונה שנייה ברציפות. אם הפעם הראשונה הייתה תוצר של התבוססות מקרית בצמרת בינונית, השנה במשך שני סיבובים הייתה כבר מכבי חיפה יריבה ראויה למכבי תל אביב. את החסרונות והתקלות בהתנהלות המקצועית שלה כולנו מכירים, אבל השורה התחתונה היא שבמכבי חיפה נולד מושג שבשנים האחרונות עשתה בו לא מעט שימושי סרק: תהליך.

קצת קשה להימנע מהשוואה בין בלבול לאלישע לוי בהפועל באר שבע. לוי הגיע למועדון לא יציב ובקושי השאיר אותו בליגה. הוא קיבל אמון מלא מהבעלים, הביא את הרכש הנכון והקבוצה נאבקה פעמיים על האליפות. זה לא היה מאבק צמוד, באר שבע עדיין הייתה בוסרית, אבל היא נכנסה לתודעה כקבוצת צמרת. השלב הבא של אלונה ברקת היה הבאת ברק בכר כדי שיבצע את השדרוג הנוסף.

לוי, מאמן עם רקורד מוכח שכבר זכה בעצמו באליפויות במכבי חיפה, שימש במקרה הזה מקפצה. זו לא בושה, בעיקר כי צריך לזכור כיצד נראתה הפועל באר שבע לפניו. הביקורות על הכדורגל שלו היו לעתים דומות לאלה של אוהדי מכבי חיפה. הוא הביא ישראלים טובים, זרים מצוינים והכין את התשתית, אבל הייתה תקרת זכוכית לביצועים של הקבוצה שלו (הוא לא באמת הצליח להתמודד עם פאולו סוזה ולא ניצל את החולשה היחסית של מכבי תל אביב של פאקו). ההבדל הגדול טמון באישיות של השניים. לוי הוא מאמן של שחקנים, הווייב החייכני שלו חדר גם ליציעים. בלבול מכונס בתוך עצמו, לא תמיד מבינים אותו והוא לא עושה מאמצים שיבינו אותו. הפרשיות עם ירדן שועה נזקפו לחובתו, בצדק או שלא.

אלא שהשורה התחתונה היא אותה שורה: בלבול הזיז את מכבי חיפה על הסקאלה מסטטוס של קבוצה בינונית עד רעה למעמד של קבוצה טובה. לא מצוינת, אבל בהתחשב במקום שבו היא הייתה לפני שנתיים, הוא הביא אותה לעמדת זינוק לא רעה בכלל.

כאמור, במכבי חיפה יש כמעט תמימות דעים על כך שבלבול לא צריך להישאר. זו עמדה שקשה להתווכח איתה, משום שאת שלו הוא כבר עשה וכנראה לא יוכל לעשות יותר. המאמן יודע את זה ולכן דואג להזכיר את ההישג שלו במועדון, את "הכדורגל היפה בארץ". בתוך אמירה כזאת, מוגזמת ככל שתהיה, מתחבאת קצת אמת. כי גם אם מכבי חיפה לא משחקת את הכדורגל היפה בארץ, היא לפחות משחקת כדורגל של קבוצת צמרת. מי שלא חושב כך, כדאי שיחזור במכונת הזמן לדצמבר 2018.