בווידאו: ולאדן איביץ' אחרי הניצחון על הפועל חיפה
יש למכבי תל אביב את כל הסיבות להיות מודאגת בקיץ 2020. אליפות שנייה בכיס וכנראה תובטח רשמית בדרבי, החמישית שלה בעשור האחרון, אבל דומה שלא היו סימני שאלה כל כך גדולים בעידן מיטש גולדהאר כפי שהם מרחפים בתקופה הזו מעל קרית שלום.
הדבר המרכזי איתו צריכים להתמודד בבוקר שאחרי האליפות הוא עתידו של ולאדן איביץ'. מאמנים זרים התחלפו במכבי תל אביב ולרוב עזבו אחרי עונה אחת ואף פחות מכך. אבל ברוב הזמן היה לצהובים את ג'ורדי קרויף שידע למצוא את המאמן הבא וכשהוא לא היה נוכח, שלף ג'ק אנגלידיס את איביץ' אותו הכיר מימיו כנשיא פאוק סלוניקי. זו הייתה חתיכת הברקה של יד ימינו של גולדהאר. כזו שהעלתה ללא ספק את מניותיו.
אם איביץ' יעזוב את מכבי תל אביב, יהיה לגולדהאר מעט מאוד זמן למצוא לו מחליף ראוי. דומה שיותר מכל דבר אחר צריך הקנדי לעלות על המטוס הפרטי שלו, להיכנס כאן לבידוד קצר ולשבת עם הסרבי בארבע עיניים כדי להשאיר אותו לעונה שלישית. לאיביץ' יש גם מגרעות, אבל בקיץ הזה, כשהקורונה לא עוזבת אותנו ומאיימת לשבש שוב את החיים בצורה חריפה, יהיה קשה למצוא מאמן טוב יותר מהסרבי שלא התקלקל בשנתיים שהוא נמצא כאן.
אבל איביץ' רוצה להמשיך הלאה והוא בספק גדול. אם יבוא מאמן אחר במקומו, הוא יצטרך לבנות צוות מקצועי חדש, ובעיקר להתמודד עם שאלה גדולה נוספת והיא מה גולדהאר מייעד למכבי תל אביב מבחינה תקציבית. אגב, אחת הסיבות שאיביץ' גורר רגליים באשר לעתידו, נעוצה בעובדה שמקנדה עדיין לא מאותתים מה היקף ההשקעה בעונה הבאה. כבר עתה ברור שמגבלת הפייר פליי עדיין רובצת על ראשה של מכבי תל אביב וכמו הקורונה גם המכה הזו לא מרפה, אבל גם עם הפייר פליי אפשר עדיין להתמודד אם מחליטים ללכת על הקצה.
כל מאמן רציני שמכבי תל אביב תפנה אליו, ירצה לדעת מה התקציב ואילו שחקנים הוא יכול להביא. זה קיץ שצריך לעשות בו ריענון, על אחת כמה וכמה אם השחקנים המרכזיים יחליטו לצאת לאירופה. המסומנים העיקריים הם דן גלזר ויונתן כהן, שניים ממצטייני העונה של המוליכה. לשניהם אין אמנם סעיפי שחרור והקלפים נמצאים בידיה של מכבי תל אביב, אבל אם יביאו הצעות, המועדון עשוי למצוא את עצמו בבעיה למנוע מהם להתקדם, וכך גם לגבי דור פרץ שהיה קרוב למעבר לאירופה בקיץ הקודם.
אם בשנתיים האחרונות מה שנתן את הפלפל למכבי תל אביב היו שחקני הבית שבאו עם רעב ואנרגיות אחרי שנים של השאלות לקבוצות אחרות, כעת אין סימן לאיזה טאלנט צעיר שהולך להפציע ולחזור הביתה. עדן קארצב הוא הבכיר מבין מושאלי ליגת העל, אבל הוא עדיין בוסרי לחלוטין. השחקנים המושאלים לבית"ר תל אביב בת ים נחמדים ואולי בעתיד יהוו פקטור משמעותי בבוגרת של מכבי תל אביב, אבל אף אחד מהם עדיין לא נתן מה שגלזר נתן במכבי נתניה, יונתן כהן בבני יהודה ושחר פיבן במ.ס. אשדוד, בטרם הם הוחזרו למכבי תל אביב.
שאלת הסגל מתרחבת לעוד אפיקים. איתי שכטר, שרן ייני ואבי ריקן שמסיימים חוזים צפויים להישאר אבל לא מדובר בשחקנים שכל עתידם לפניהם. הם ראויים לגמרי לאמון המועדון ולהארכת חוזה לפחות בעונה נוספת, אבל גם הם נמצאים על פרשת דרכים ולא נהיים צעירים יותר משנה לשנה.
בכל הקשור לזרים, יש מקום להשתפר ולהשתדרג, אבל השאלה אם מכבי תל אביב תדע לפגוע במחליף לצ'יקו אופואדו, אם אכן יוחלט לא לחדש את חוזהו אחרי שנתיים. האם היא תצליח להשאיר את ז'איר אמאדור לעונה שלישית בחוזהו, או שהשחקן יתעקש הפעם לחזור לספרד. ואם כן, אז האם ניתן לפגוע בבלם טוב לפחות ברמתו.
באגף הזרים חייבת מכבי תל אביב גם לשים סוף לפארסת אורוש ניקוליץ' שעדיין מחזיק בחוזה לעוד שנתיים במועדון. הקשר מאמין שהוא עוד ישחק, אבל בינתיים רק מגחיך את המועדון שמחכה לו שנה וחצי. ואם לא די בכך, אז מה עושים עם אנדראס יאניוטיס שתופס מקום של זר כשהוא בסך הכול מחמם את דניאל טננבאום מהספסל במשך עונה שלמה. ואיך פותרים את הפלונטר עם ספורטינג ליסבון בעניין אנדרה ז'ראלדש שרוצה להישאר, אבל כדי להחתימו צריך לרכוש מהפורטוגלים את כרטיסו?
כל אלה שאלות מקצועיות הרות גורל איתן יצטרכו במכבי תל אביב להתמודד, אבל לפתחו של המועדון עומדת רעידת האדמה שיצרו שני שחקנים משמעותיים בהרכב הקבוצה. מדובר בשני שחקנים שהיו שותפים מלאים להישגי השנתיים האחרונות וכלל לא בטוח שיוכלו להמשיך במכבי תל אביב גם בעונה הבאה, נוכח פרשת הקטינות.
ראשית, צריך עוד לראות איך יוצאים השניים מהתיק במישור הפלילי, אבל גם אם ייצאו חלק או עם חבטה קלה בכנף, לא בטוח שגולדהאר יחכה להם בזרועות פתוחות. ואם לא יקבל אותם, זו עלולה להיות מכה מקצועית גדולה מאוד למכבי תל אביב מכיוון שהיצע השחקנים הישראלים הטובים דל ביותר, כל שכן אם השניים יעברו לקבוצה שמתחרה על התואר ויחזקו אותה.
לצד כל אלה, וכמעט בכל צומת ראשי, עולה שאלת המשך דרכו של גולדהאר במכבי תל אביב. זו השאלה המרכזית שמניעה את כל הגלגלים. לפני שנה, על במת האליפות בלייב פארק בראשון לציון, הוא נראה מאושר מתמיד ודיבר על קשר עם איביץ' לחמש שנים קדימה. אי אפשר היה לזהות לרגע אדם שרוצה לעזוב. אבל הקורונה, פרשת השחקנים והקטינות והעובדה שמכבי תל אביב כבר שנתיים לא מגיעה לשלב הבתים בליגה האירופית לאכזבתו הרבה, מעוררות את התהייה האם לגולדהאר יש עדיין את הכוח להמשיך ולהוביל, במיוחד בזמן שקולגות כמו אלונה ברקת ואייל סגל הרימו ידיים, משה חוגג בדרך לאותו המקום כנראה ויעקב שחר ממשיך להיות המוהיקני האחרון. בתקופה הזו, זה אפילו פחות מרגש להיות בעלים של קבוצת כדורגל בישראל.
דומה שיותר מתמיד זקוק עכשיו אוהד מכבי תל אביב לשמוע את הבוס שלו מקנדה מדבר. אומר את אשר על לבו, מפזר את הערפל, מציג את ה"אני מאמין" ואת התכנית לעונה הבאה ואולי אף למעבר לכך.
אבל אם לסמוך על הדוגמא מקיץ 2014, אז אולי לא צריך יותר מדי לחשוש. גם אז מכבי תל אביב היתה אחרי שתי אליפויות והחלה את העונה רע מאוד. אוסקר גרסיה ביקש לעזוב במפתיע, הקבוצה קרסה באירופה ולמועדון הגיע פאקו אייסטרן. העונה שלו נגמרה באליפות שלישית ברציפות ובטרבל. תסריט שכל אוהד מכבי תל אביב יחתום עליו עכשיו בעיניים עצומות.