אריה שואג, יונה הומה, כלב נובח אבל איך נקרא הצליל הצורם שמפיק העטלף? זו השאלה שהטרידה אותי במהלך המחצית הראשונה של הדרבי בין הפועל למכבי תל אביב אמש בבלומפילד. זו לא מחשבה שנולדה בוואקום, אני לא עד כדי כך מוזר. מתישהו במהלך עוד מהלך עוצר נשימה של "התינוקות של קלינגר" בו העבירו הכדורגלנים האדומים מסירות חסרות תועלת ביניהם באזור עיגול האמצע, שמעתי מאזור הגג של בלומפילד צליל מוזר. הרמתי את הראש וראיתי עטלף שפשוט עובר לו די בוירטואוזיות בין העמודים דמויי הצינורות שמרכיבים את הגג.
18 השניות שלקחו לעטלף לצאת מאזור האצטדיון היו, ללא צל של ספק בכלל, 18 השניות הכי מעניינות של כל המחצית הראשונה. במשך דקות ארוכות, כאשר השחקנים על המגרש לקחו חלק בפעילות דמוית כדורגל, ניסיתי למצוא בגוגל איך נקרא הצליל שפולט העטלף, ללא הצלחה (כן למדתי שהוא מנווט את דרכו בחשיכה באמצעות ההד שהצליל שלו מפיק וזה באמת מעניין, אז תודה לך מכבי). כשהרמתי את העיניים מהטלפון גיליתי שלא הפסדתי כלום. פשוט כלום.
אחרי יותר מ-30 שנה שאני פוקד משחקי דרבי, היה לי קשה להיזכר במשחק יותר גרוע, בטח במעמד שכזה של כמעט-משחק-הכתרה. זה לא היה רק המשחק (הנוראי כשלעצמו) אלא כל האווירה שמסביב. מחוץ לאצטדיון התגודדו מאות אוהדי הפועל תל אביב במגרש תחום כשסביבם עשרות שוטרים שמשגיחים עליהם, ומדי פעם מחלקים דוחות על אי-עטיית מסכה. לא רחוק משם, גם בפיקוח משטרתי, הסתובבו להם אוהדי מכבי תל אביב. חלקם, אם כי לא כולם, שרו שירים בגנות אחת משתי הנערות מ"מפרשת הקטינות". זה כאילו מיותר להתייחס לזה, אבל כשאתה מתקרב למגרש כדורגל ושומע חבורה של תתי-אדם שרים על איברים מוצנעים של ילדה בת 15, פתאום כל הקטע הזה של כדורגל מרגיש מיותר. פתאום התחשק לי לחזור לקרוא למתקן החדיש בשמו הישן: "אצטדיון באסה".
ואכן, המשחק אתמול הרגיש מבאס ומיותר. כמו כל משחק כדורגל בלי קהל, לבטח דרבי. אחרי מחזור וחצי של התלהבות מעצם קיומה של הליגה, המציאות הרימה את ראשה המכוער. האצטדיונים הריקים וחוסר האנרגיה והחשק של הספורטאים על הדשא התחיל לבלוט. כאילו שבשגרה הרמה בכדורגל הישראלי לא שנויה במחלוקת גם ככה.
וכן, ברור לי שהספורט הוא תעשייה שלמה וטוב שהתעשייה הזאת חזרה לחיים. זה מבורך. זו תעשייה שמפרנסת אלפי משפחות בישראל, וההחלטה על החזרת המשחקים חשובה גם בשביל להכריע את טבלת הליגה על הדשא. ובכל זאת, התחושה היא של משחקי אימון חובבניים. למעשה, אפילו זה לא נכון. במשחקי אימון חובבניים יש אקשן, בעיטות לשער, ירידות לדשא. מה היה לנו אתמול? קבוצה אחת שאפילו לא ניסתה לאתגר את הקבוצה השניה עם בעיטה ראויה לשער, מול אלופה מובטחת שהשיגה שני שערים בקלילות וקלאס, אבל לא חשבה אפילו לדרוס או להתאמץ כדי להראות את פער האיכויות בין שתי הקבוצות. ככה זה כשאין קהל שמעודד מאחור ושקט מופתי ממשיך לשרור ביציעים גם אחרי הבקעת גול.
"שקט בדרבי" זה אוקסימורון. כמו "אש ידידותית", "שתיקה רועמת" או "פוליטיקאי אמין". הייתי בסרטים בקולנוע לב עם יותר רעש ביציע מאשר במשחק אתמול. לאחד האוהדים האדומים שמצאו את עצמם בתוך האצטדיון צלצל הטלפון במהלך המחצית הראשונה, והוא מיהר להפסיק את הצלצול ולהתנצל בפני האנשים מסביבו כאילו שמדובר בהצגת תיאטרון ולא משחק כדורגל. השקט ביציעים הוביל לחגיגות צנועות ומאופקות יחסית על הדשא. מכבי ניצחה, והיא יכולה להשלים השבוע זכייה באליפות, אבל כנראה שבין פרשת הקטינות לדממה ביציעים, נראה שהשחקנים בעיקר רוצים שהעונה הזאת תיגמר. קצת לא הוגן שאחת העונות הכי מרשימות של קבוצת כדורגל ישראלית מסתיימת בקול ענות חלושה. הגיע לאיביץ' והשחקנים שלו - אולי חוץ משניים - סוף הרבה יותר מלהיב.
מחוץ ליציעים אוהדי מכבי ניסו לחגוג, אבל הפכו להיות מודל אנושי לשאלה הפילוסופית: "אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע קול?". ניידות משטרה הוזעקו למועדון "הבארבי" של שאול מזרחי ברחוב קיבוץ גלויות בעקבות שמועה על כך שהוא מקרין את המשחק לחבורה של אוהדי מכבי. שוטרים רכובים על סוסים גערו באוהדי האלופה, שערכו תהלוכה די ידידותית ברחוב הקישון אל תוך סמטאות פלורנטין. ראוי לציין שהסוסים, שניכר שהם בעצמם לא מבינים מה הם עושים שם, הפריעו לתנועה יותר מהאוהדים הצהובים עצמם.
אם משטרת ישראל לא הייתה הופכת את כל אזור יפו למין איזור מלחמה ממוגן בצורה מופרזת, בליווי של תקשורת שלא הפסיקה לפמפם את העובדה שאוהדי הכדורגל האדומים והצהובים מפרים את הנחיות הקורונה (דווקא הם, כי פשוט כל שאר האזרחים שומרים על ההנחיות בצורה מופתית) - למי באמת היה אכפת? השתגעתם לגמרי? תנו לעונה הזאת להיגמר, תנו לצהובים לחגוג, ותמצאו כל דרך אפשרית כדי לפתוח את עונת הכדורגל הבאה עם קהל. או לפחות בלי סוסים וילדות בנות 15.