שון דאוסון: "גם אחרי הפציעות, אני יותר אתלטי מרוב השחקנים"

הזכייה באליפות עם מכבי ראשון לציון לפני ארבע שנים בדיוק ("רגע השיא שלי"), ההחלטות שקיבל לאחר מכן ("הרגשתי שאני קרוב מאוד ל-NBA"), שתי הפציעות הקשות ("הרגל הבריאה לא הייתה מוכנה") וההחלטה של בדאלונה להשאירו ("נתנו לי להרגיש בבית"). ריאיון מיוחד

אתר רשמי

בסרטון: שון דאוסון חוזר לאימונים בבדאלונה, בחודש שעבר

עוד בוואלה! NEWS

ארוחה במעטפה ב-10 דקות הכנה

אודי ברקן ואושר אילדמן
לכתבה המלאה

ב-9 ביוני 2016, היום לפני ארבע שנים, שון דאוסון היה על גג העולם. 21 נקודות קלע הכוכב הגדול של מכבי ראשון לציון בגמר הפיינל פור, והצעיד את קבוצתו לניצחון חוץ סנסציוני 77:83 על הפועל ירושלים ולזכייה היסטורית באליפות המדינה. דריל מונרו להט עם 29 נקודות, דאוסון צלף חמש שלשות, הקבוצה מחקה פיגור בן 13 נקודות, והוא זוכר היטב את הלילה ההוא בארנה.

"זה רגע השיא שלי", מספר דאוסון בריאיון מיוחד לוואלה! ספורט. "תמיד יהיה לתואר הזה ערך מוסף, גם אם הוא הושג רק פעם אחת בינתיים, כי זה קרה בקבוצה שהיא הבית שלי, שבה גדלתי, התפתחתי והתחלתי את הקריירה. ככה זה עבורי, עבור העיר, עבור הקבוצה ועבור כל מי שהיה לו חלק בזה. כל השחקנים מאותה עונה עדיין שומרים על קשר".

- יש גם מי שזוכר פן אחר בזכייה: זו הייתה האלופה היחידה שהגיעה לצלחת עם מאזן שלילי לאורך העונה.

"ידענו שאנחנו קבוצה מיוחדת, אבל היה לנו סיבוב שני רע והיו לנו תקופות קשות שבהן היה חסר לנו איזון. מבחינת כישרון ופוטנציאל, הראינו שיש לנו קבוצה ממש טובה, וכולם ידעו שאם אנחנו מגיעים לשחק, יש לנו סיכוי לנצח, לא משנה נגד מי. ניצחנו כל קבוצה שבאה מולנו".

"ניצחנו את כל מי שבא מולנו". שון דאוסון חוגג בגמר האליפות ב-2016 (צילום: ברני ארדוב)

דאוסון היה בן 22 כשזכה באליפות עם ראשון לציון, ועבר לא מעט טלטלות בארבע השנים שחלפו מאז. במוצאי השבת האחרונה הוא חזר לישראל מספרד, בעוד חבריו מבדאלונה ייצאו מחר לטורניר סיום העונה של הליגה הספרדית בוולנסיה. "איפשרו לי לחזור הביתה כי אני עוד לא יכול לשחק. לא היה לי בשביל מה להצטרף לנסיעה. כולם עברו בדיקות קורונה, ויהיו תקועים כל היום בבידוד במלון בוולנסיה. אין לי מה להיות שם".

בעונת האליפות הוא העמיד ממוצעי שיא של 15.7 נקודות, שישה ריבאונדים ושלושה אסיסטים למשחק, ואחריה כיוון הכי גבוה שרק אפשר, ל-NBA. בקיץ 2016 הגיע עד למחנה הסופי של ניו אורלינס פליקאנס ושוחרר באוקטובר בחזרה לזרועות קבוצת נעוריו; כעבור שנה חתם בבני הרצליה, ולאחר מכן שיחק במדי ברוקלין נטס בליגת הקיץ, וממנה עבר לבדאלונה. ב-16 החודשים האחרונים הופיע רק במשחק אחד, בגלל שתי פציעות קשות.

"גם בקיץ ההוא, ובמיוחד אחרי זה בברוקלין, הרגשתי שאני קרוב מאוד להגיע ל-NBA, אבל זה לא יצא לפועל וזה חלק מהחיים", אומר דאוסון במבט לאחור. "הפציעות הן חלק מהקריירה, שלא חייב אבל יכול לקרות. אני משאיר את הראש למעלה, מסתכל קדימה ומאמין בעצמי. אם אני לא אאמין בעצמי, זה אבוד מלכתחילה. אני יודע שאני אתן את כל כולי להגיע הכי רחוק כשאני אחזור".

"אני כבר עושה הכל, אבל החלטנו לחכות עם אימונים במגע". דאוסון במדי בדאלונה (צילום: אתר המועדון)

לבדאלונה הגיע בקיץ 2018. אחרי פתיחה מבטיחה עם 11.6 נקודות ו-4.2 ריבאונדים למשחק בליגה הספרדית, הוא קרע את הרצועה הצולבת בברך, אך הקטאלנים בכל זאת האריכו את חוזהו. במשך תשעה חודשים הוא עבד קשה כדי להשתקם ולחזור, וכבר במשחק הקאמבק המרגש שלו, דקות ספורות לאחר שעלה לפרקט לקול תשואות מהקהל, קרע את גיד האכילס ברגל השנייה וגמר גם את העונה הנוכחית. בדאלונה, בתגובה, האריכה את חוזהו פעם נוספת.

"מהרגע הראשון הרגשתי בבית בבדאלונה, כבר מהיום שבו באתי לערוך היכרות עם המערכת, לפני שהתחילה העונה. היו לי משחקי הכנה טובים, ניצחנו את ברצלונה, היה לנו סיבוב ראשון מעולה והיינו בין שש הראשונות, אחרי שהקבוצה ניצלה מירידת ליגה בעונה הקודמת. כולם רצו שאשאר בגלל החיבור המצוין שיש לי לעיר ולקבוצה".

- יכול להיות שמיהרת לחזור מהפציעה הראשונה?

"לא חזרתי מהר מדי בגלל הברך שלי, אבל כן הייתי צריך לחכות עוד עם רגל שמאל. היו לי עוד כאבים מבחינת מתיחות, כאבים של כניסה לכושר. עכשיו אני כבר רץ, קופץ, עושה הכל, אבל עוד לא קיימתי אימון במגע. אני והקבוצה מחכים עם זה לטרום העונה הבאה, כדי שיהיה לי כמה שיותר זמן לעבוד על עצמי בלי אף אחד על המגרש. גם אם אני כבר יכול, מעדיפים לקחת עוד זמן כי אין מה למהר, יש זמן עד העונה הבאה".

לא מתחרט על המסע. דאוסון במדי ניו אורלינס מה-NBA בקיץ 2016 (צילום: AP)

- העברת את כל תקופת הקורונה בספרד, שאיבדה כ-27 אלף אזרחים במגיפה. לא חששת?

"זה לא היה מפחיד, כי לא נחשפתי להרבה אנשים. שמרתי על עצמי, ירדתי רק לסופר. בשבועות הראשונים היה קצת מוזר, אבל הסתדרתי. התאמנתי בבית לפי התוכנית שנשלחה לי מהקבוצה, ואחרי חמישה שבועות קיבלתי אישור להתאמן באולם יחד עם שחקן נוסף. היינו בגדר שיקום פיזיותרפי, וזה אחד המקרים שאושרו בספרד ליציאה מהבית. גם כשכל הקבוצה הייתה בבידוד, אנחנו יכולנו להתאמן, ומאז הזמן עבר בקלות. לא רציתי לחזור אז לארץ, כי השיקום היה חשוב מאוד. אבל אחרי חודשיים שיצא לי להתאמן באולם רציתי להגיע הביתה למשפחה ולחברים, לנקות את הראש ולהתכונן לעונה הבאה".

- הרגשת שבליגה הספרדית רוצים ממש לחזור לשחק?

"ארגון השחקנים עשה סקר בין השחקנים, ורובם לא רצו. לחזור לשחק, אחרי שאתה בבית במשך חודשיים, ולהיכנס לכושר בשביל חמישה משחקים בשבועיים, זה מאוד אינטנסיבי ומסוכן, ולא המצב הכי אידיאלי. אלה שהצביעו בעד, עשו את זה רק כדי לקבל את הכסף והחליטו ללכת עם זה בכל מקרה. רוב השחקנים רוצים לחזור הביתה ולסיים עם זה".

דאוסון מאמין שלמרות הפציעות הקשות בשתי רגליו, סגנון המשחק המרהיב שלו לא ישתנה. "מבחינה ריאלית יש סיכוי שאחוז מסוים באתלטיות ייפגע, אבל אני מרגיש ויודע שאני עדיין יותר אתלטי מרוב השחקנים שאני משחק מולם. ועדיין, אני לא רואה את זה משפיע יותר מדי על המשחק שלי. האתלטיות תמיד הייתה בונוס, ולא נשענתי עליה. יש לי נתונים פיזיים - גובה, מהירות, זריזות, קליעה. העונה האחרונה שלי בראשון לציון הייתה עם פציעות וכאבי ברכיים, והטבעתי פעם אחת בכל העונה, אבל אפילו רשמתי שיא קריירה בעונה הזאת. גם כשאחזור, יש לי איך לתרום ולהיות דומיננטי. הביטחון והחדות היו איתי כשחזרתי מהפציעה הראשונה, והייתי ממש מרוצה. הפציעות האלה יותר מנטליות מאשר פיזיות לדעתי".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully