השוד הגדול: סיפורו של פלוריאן וירץ, הכובש הצעיר בתולדות גרמניה

בתחילת 2001, השמיעה באייר לברקוזן זעקה, כאשר קלן הצליחה לגייס לשורותיה את הכישרון הגדול ביותר שגדל באקדמיה שלה באותה תקופה - החלוץ בן ה-12 מרקו קווטשאלה. קלאוס פאבסט, מאמן הילדים שטיפח את קווטשאלה בלברקוזן, יצא בהצהרה בוטה: "אבא מכר את בנו. מדובר בסחר בילדים, אין לי מילים אחרות". ואולי היתה זו הגזמה פרועה במיוחד, אבל התקשורת המקומית דיסקסה את הסוגיה בהרחבה והאשימה את קלן בהתנהלות בעייתית. אפילו מיכאל סקיבה, שהיה אז עוזר מאמן הנבחרת הלאומית, תרם את דעתו: "הם החתימו את הנער לשמונה שנים, וזה מפעיל עליו לחץ עצום. זה לא טוב לעתיד הכדורגל הגרמני".

"השוד" המתוקשר הוביל אז להסכם ג'נטלמני בין שתי היריבות האיזוריות המושבעות, אשר אליו הצטרף גם מועדון מוביל נוסף מהחבל - בורוסיה מנשנגלדבאך. החוקים מעולם לא הועלו על הכתב, אך שלוש הקבוצות המדוברות החליטו על איסור "לגנוב" שחקני נוער זו מזו. מה ששלך - שלך. ילדים צריכים להתפתח בשקט תעשייתי, ולא לנהל משא ומתן על תנאים כספיים בעתיד. ואולי זה יישמע אוטופי, אך כולן שמרו על הכללים במשך כמעט שני עשורים, עד שלברקוזן בחרה לעבור את הקווים האדומים בתחילת השנה הנוכחית וגייסה לשורותיה את פלוריאן וירץ בן ה-16 מקלן.

הכעס של קלן היה עצום, כי הרי מדובר בקשר שהוגדר על ידי אנשי המועדון כ"קשר המבטיח ביותר שגדל באקדמיה מזה 30 שנה". וירץ היה הקפטן של הקבוצה עד גיל 17, אשר זכתה באופן סנסציוני למדי באליפות גרמניה לפני שנה. הוא היה במועדון מגיל שמונה, טופח על ידי הקבוצה בכל דרך אפשרית, וקלן ראתה בו נכס ספורטיבי וכלכלי אדיר. עזיבתו, כמעט ללא תמורה, ועוד ליריבה ממש מעבר לכביש היתה בלתי מתקבלת על הדעת, במיוחד לנוכח שבירת החוק שהחזיק מעמד במשך זמן כה רב.

מנגד, טענה לברקוזן להגנתה שהיא כלל לא הפרה שום הסכם, כי מבחינתה וירץ אינו שחקן נוער, אלא מקצוען שיועד לסגל הבוגר. היא גם הדגישה כי היוזמה באה מהקשר עצמו. "לפתע, השחקן הזה נזרק לשוק. הוא רצה לעזוב את קלן. זה היה יכול להיות מחדל בקנה מידה מפלצתי עבורנו לא להיכנס איתו למשא ומתן, כי היו לו המון אופציות אחרות בכל מקרה", אמר רודי פלר, המנהל הספורטיבי של לברקוזן.

בקלן בטוחים כי מדובר בשקר גס, והשימוש במילה "לפתע" נראה כמו הוכחה לכך. הבחירה של וירץ לנטוש את קלן לא היתה פתאומית, אלא נשמרה כאפשרות מעשית כבר מזמן. הנוהל במועדונים הגרמנים הוא להעניק לשחקנים בני 15 חוזה לארבע שנים, אשר הופך בעונה הרביעית לחוזה מקצועני. זה מה שקלן הציעה ל-וירץ ב-2018, ונתקלה בסירוב מצד הוריו אשר הסכימו לחתום לשנתיים בלבד. במקביל, ימים ספורים בלבד קודם לכן, עזבה ג'וליאן, אחותו הבכורה של פלוריאן וכדורגלנית מוכשרת מאוד, את האקדמיה של קלן וחתמה בלברקוזן. הייתכן שזה מקרי? בין המועדון למשפחה נוצר קשר הדוק, והוא נוצל לכאורה על מנת לקדם את המגעים כאשר וירץ הפך ליעד מבוקש מאוד בעיני הסקאוטים של קבוצות צמרת רבות.

כי פלר בהחלט מדייק לגבי האלטרנטיבות שעמדו בפני נער הפלא. את הפוטנציאל אי אפשר היה לפספס, ובאיירן מינכן רשמה אותו בפנקס מאז הבקיע ליוני לפני שנה ב-0:4 הענק בחצי גמר האליפות עד גיל 17, מול הקבוצה שלה שהודרכה על ידי מירוסלאב קלוזה. גם דורטמונד ושאלקה הביעו עניין, ואפילו יורגן קלופ קיבל בליברפול דיווחים עדכניים על היהלום. ואולם, ללברקוזן היו שלושה קלפים חזקים במיוחד.

הראשון הוא, כמובן, הקרבה לבית. כדי לעבור לשורות השכנה, כלל לא נדרש וירץ לעזוב את הבית, והוא ממשיך ללמוד באותו בית ספר. את הקלף השני סיפקה האחות ג'וליאן, המבוגרת בשנה בלבד מפלוריאן. היא נהנית עד הגג בלברקוזן, והביקורים המשפחתיים התכופים במועדון הועילו מאוד. הקלף השלישי היה הקידום המקצועי. בקלן לא מיהרו לזרוק את הנער למים העמוקים, והיה ברור כשמש שגם בבאיירן או בליברפול הוא ישולב בקבוצות לנערים בני גילו. לברקוזן הלכה על משהו אחר לגמרי. פלר, המנהל המקצועי סימון רולפס והמאמן פטר בוס פגשו אישית את השחקן והבהירו לו שמקומו בסגל הראשון. על הדרך, זה סידר להם תירוץ להפרת ההסכם הג'נטלמני, אבל זו לא היתה הסיבה המקצועית. הם באמת האמינו בכך שהקשר בשל לשחק בבונדסליגה.

וכך נסגרה העסקה. בדצמבר, וירץ עוד ליהטט במדי הקבוצה עד גיל 17 של קלן. במשחק שהתברר בדיעבד כאחרון שלו במועדון שגידל אותו, מול וופרטאל, הוא כבש מחצי מגרש מיד אחרי שריקת הפתיחה, ואז השלים שלושער בניצחון 0:10. בסוף ינואר, הוא כבר היה בלברקוזן, והעקיצות ההדדיות בין המועדונים יצאו משליטה. המנהל הספורטיבי של קלן, הורסט הלדט, גרס כי היריבה זנחה את העקרונות המוסריים. הבוס של לברקוזן, פרננדו קארו, טען בתשובה: "אנחנו מעניקים לשחקן את הבמה הנכונה. כאשר אתלטיקו מדריד מגיעה לשחקן מולנו בליגת האלופות, היא בכלל לא מודעת לקיומה של קלן". היה שם המון דם רע גם כך, והפרשה הזו לא תדעך במהרה, אבל דבר אחד בטוח - לברקוזן עמדה במילתה כלפי וירץ.

"אנחנו מבינים את התסכול של קלן, אבל בחרנו בדרך אחרת עבור פלוריאן", אמר האב הגאה האנס. הוא ציפה בקוצר רוח לראות את בנו על הדשא בבונדסליגה, אבל לחיים היו תוכניות אחרות, ומגיפת הקורונה שינתה את הכל. היא אמנם תרמה לשילובו של וירץ בסגל הבכיר במשך הפגרה המאולצת והעניקה למאמן ההולנדי לתרגל אותו באימונים לקראת החזרה, אך כאשר הבכורה התקיימה ב-18 במאי, זה קרה באיצטדיון ריק. המשפחה המאושרת של הנער צפתה באירוע החגיגי בטלוויזיה.

וזה באמת היה רגע היסטורי. כאשר שולב בהרכב הפותח בברמן, שבועיים אחרי יום הולדתו ה-17, הפך וירץ לשחקן השלישי הצעיר ביותר בתולדות הליגה הגרמנית - וכמובן לצעיר ביותר בתולדות לברקוזן, תוך שהוא שובר את השיא שהיה שייך לכוכב הגדול הנוכחי של הקבוצה, קאי האברץ. הוא הפגין יכולת מרשימה לאורך 61 דקות, ובוס ציין אותו במיוחד בראיון אחרי שריקת הסיום: "פלוריאן היה חשוב עבורנו, והניע את הכדור מצוין באגף הימני. הוא לא התרגש מהמעמד". לברקוזן השיגה 1:4 חלק, והבכורה היתה חלומית מרוב הבחינות - אבל אנשי הסטטיסטיקה התאכזבו קלות מכך ש-וירץ לא מצא את הרשת. הוא יכול היה להפוך לכובש הצעיר ביותר אי פעם בבונדסליגה.

אז הוא עשה את זה אתמול. בוס לא היסס לשלוח את הנער למערכה בהפסקה, כאשר לברקוזן פיגרה מול באיירן, והבחור זכה להתמודד באגף מול נער הפלא של האלופה, אלפונסו דייויס. היה זה קרב מרתק, והאורחת אמנם ניצחה 2:4, אבל וירץ התכבד להבקיע שער מצמק מרהיב בדקה ה-89. נורי שאהין שמר במשך כמעט עשור וחצי על השיא שקבע בנובמבר 2005, כאשר הבקיע לזכות דורטמונד בגיל 17 וחודשיים. וירץ עשה את זה בגיל 17 וחודש - והוא הכניע דווקא את מנואל נוייר. פחות משנה אחרי שהכניע את באיירן במשחק לקבוצות עד גיל 17, הוא עשה זאת על הבמה הגדולה מול אחד השוערים המפורסמים בתבל. איזו נסיקה מדהימה זו עבור מישהו שהיה רק בן שלוש כאשר נוייר ערך את הופעת הבכורה בליגה.

כן, וירץ נולד במאי 2003. תחשבן על זה לרגע. הוא לא זוכר את הזכיה של יוון באליפות אירופה ואת הנגיחה של זינדין זידאן בחזהו של מרקו מטראצי בגמר המונדיאל, כי היה פעוט כאשר האירועים האלה התרחשו. הוא היה רק בתוכניות הוריו כאשר לברקוזן הפסידה לריאל מדריד בגמר ליגת האלופות ב-2002. והוא אפילו לא היה בתוכניות כאשר מרקו קווטשאלה "ערק" מלברקוזן לקלן ועורר את המהומה הגדולה.

וכאן אתם בוודאי תוהים, בפעם השניה במהלך קריאת הטקסט הזה - מה לעזאזל קרה לקווטשאלה? טוב ששאלתם. ובכן, החלוץ שהוגדר כעילוי נדיר כילד סבל משתי פציעות קשות כאשר שיחק בקבוצות הנוער של קלן, ונזרק מהמועדון עוד לפני שהגיע לסגל הבוגר. את 11 הדקות הבודדות שלו בבונדסליגה הוא קיבל בינואר 2007 במדי אלמניה אאכן - באופן משעשע למדי היה זה מול שאלקה של נוייר, בעונתו הראשונה של השוער הצעיר בליגה. לאחר מכן, הוא צלל לקבוצות חובבים, והגיע אפילו לליגה השניה בלוקסמבורג לפני שתלה את הנעליים בגיל 28. הוא לא מיצה אפילו אלפית מהפוטנציאל.

הסיפור הזה מדגיש עד כמה מסוכן לחזות עתיד ורוד לצעירים נוצצים. אין ספק כי וירץ מסוגל להתפתח לכוכב בקנה מידה משמעותי, והמסלול של האברץ שעשה התקדמות פנומנלית מאז ערך את הבכורה בגיל 17 צריכה לשמש לו השראה. יש ל-וירץ ראיית משחק משובחת, הוא זריז מאוד, בעל שליטה נהדרת בכדור, נבון טקטית וניחן ביכולת בעיטה ומסירה. לא כל אחד מסוגל לשלוח כדור מסובב כה נאה מאחורי גבו של נוייר. אבל האם תהיה לכך המשכיות? רק בעתיד נדע את התשובה.

בלברקוזן, ובגרמניה כולה, מקווים שהיא תהיה חיובית. אם הכל ילך כשורה, יהפוך וירץ לשחקן מפתח, יככב בקרוב גם לעיני בני משפחתו באיצטדיון מלא עד אפס מקום, והמפגש עם אוהדי קלן יהיה טעון ועסיסי במיוחד. אולי זה יקרה בעונה הבאה. בינתיים, בעוד שבועיים ייערך הדרבי הזה ללא קהל, אך חשמל בכל זאת יהיה באוויר. מי יודע, אולי בעוד מספר שנים אפשר יהיה להגדיר את המעבר השנוי במחלוקת הזה כשוד המאה בעמק ריין.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק