וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כדורגלן נבחרת ארגנטינה לשעבר התגבר על מחלת הסרטן: "מתחיל את חיי החדשים"

"כעסתי על עצמי, על החיים, על הרופאים, על כולם. לא הבנתי למה זה קרה לי". אחרי שהחלים מסרטן המעי הגס, כדורגלן העבר פדריקו דומינגס חשף את סיפורו

אתר רשמי

בווידאו: אימון ברצלונה

"אני לא גיבור, אני אנושי. בחיים הראשונים שלי הייתי שחקן כדורגל. חייתי בעולם הפנטזיות. מה יהיה בחיים השניים שלי? זה אתגר חדש, נותר לחיות ולראות".

הדובר הוא פדריקו דומינגס, שחקן העבר הארגנטינאי שזכה באליפויות עם ולס סארספילד, אינדפנדיינטה וארחנטינוס ג'וניורס, היה חלק מהזכייה של נבחרת ארגנטינה עד גיל 20 במונדיאליטו ב-1995 וגם רשם הופעה אחת בנבחרת הבוגרת. בגיל 36 הוא פרש, ולפני כשנה וחצי גילה כי חלה בסרטן המעי הגס.

שחקן העבר הארגנטינאי פדריקו דומינגס. מתוך טוויטר, צילום מסך
מדבר על המחלה למען אחרים שנאבקים בה. פדריקו דומינגס/צילום מסך, מתוך טוויטר

אחרי שנה בה עבר חודשים ארוכים של כימותרפיה ולאחר מכן גם ניתוח להסרת הגידול, התראיין דומינגס ל-infobae ותיאר לראשונה את מה שעבר עליו: "לא קל להפוך את המחלה שלי לפומבית, אבל זה חלק מתהליך הריפוי - להגיד: 'זה קרה לי'. זה יכול להיות מסר מעודד לאנשים, כי אני יצאתי ונכנסתי לבתי חולים במשך חצי שנה. הייתי בסביבה קשה מאוד, במרוץ נגד השעון".

בעיות ברכיים גרמו לו לפרוש בסוף 2011, אבל אז חזר לתקופה קצרה ושיחק בכל זאת בליגה השנייה באורוגוואי. "קשה לתלות את הנעליים, הכול משעמם בחוץ", הסביר. "אתה מתגעגע למאבקים, לאינטנסיביות, למזג האוויר. אמרתי לעצמי: מה, אני אלך להיות נגר בגיל 40? ופתאום הגיעה המחלה, ואני אדם שתמיד היה בריא ומעולם לא עישן. איך זה קרה לי?".

פדריקו דומינגס במדי ריבר פלייט, 2005. AP
קריירה ארוכה ועשירה. פדריקו דומינגס, משמאל, במדי ריבר פלייט ב-2005/AP

דומינגס המשיך: "הרבה אנשים מתחילים לדבר במושגים שאני לא מבין, לא מצליח להבין. והשעון מתקתק. המנתח המליץ שאעבור גם טיפולי כימו כי אין לדעת איך יעבור הניתוח. אמרו לי שיכול להיות שאצטרך להיות עם השקית כל חיי. כשאתה שומע דברים כאלה, אתה לא רוצה להתחיל בכלל. באוקטובר 2018, בעצם החלו החיים השניים שלי. למדתי להתמודד עם כל מני רגשות. זה התחיל בהכחשה ואז בכעס - על עצמי, על החיים, על הרופאים, על כולם. לא הבנתי למה זה קרה לי. אחרי הבכי, מגיעים הפחדים. לקחתי שישה כדורים ביום ואז התחילו הטיפולים. אחרי שלושה חודשים, הגיע הזמן לניתוח.

"אני מדבר על זה רק כי אולי יש אנשים אחרים שנמצאים בקרב דומה. עברתי תקופה קשה והסתגרתי בה. כשמישהו היה שואל איך אני, הייתי אומר שאני בסדר. מכחיש, מנסה לגמד את הכול. אבל התמיכה של המשפחה הצילה אותי. פרט לכך גם עשיתי תרפיה וקראתי. זה הרגיע את המחשבות שלי. לא נתתי למחשבות השליליות והאווירה של בתי החולים לדכא אותי. התקווה נתנה לי חיים חדשים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully