ב-2013, כשחיים שאבו אימן את רמת השרון, הוא העלה את בן רייכרט לבוגרים. אחרי אחד המשחקים נשאל על רייכרט ואמר: "יש לנו עוד שחקנים איכותיים שעכשיו עולים, כמו סאן מנחם ושלום אדרי, שלדעתי עוד יהיה אחד השחקנים הכי איכותיים בליגה". שאבו אכן העלה את אדרי לבוגרים, הוא דווקא התחיל טוב, אך בלאומית שאבו עזב ואדרי החל להידרדר.
כשמזכירים את זה לאדרי היום הוא לא שוכח לשאבו: "חיים אימן אותי בנוער של רמת השרון וגם בבוגרים העלה אותי. ברגע שחיים עזב גם אני כבר לא רציתי להישאר והתחלתי להסתובב. הייתה לי עונה יפה בלאומית עם רמת השרון, היו דיבורים עם ליגת העל, אפילו הייתי בהתרשמות של כמה ימים בבית"ר אבל זה לא הסתדר.
"בהתרשמות היה לנו משחק אימון נגד נתניה. שלומי דורה היה מאמן נתניה, הוא ראה אותי במשחק הזה וביקש לצרף אותי. חתמתי שם, אחרי שבוע שלומי פוטר, הגיע ראובן עטר ולא שיחקתי בכלל. חזרתי אחרי חצי עונה לרמת השרון ואז התחלתי להסתובב בליגה א'".
כאן החלה ההידרדרות האמיתית של אדרי. מכישרון עם הצעות מליגת העל הוא הגיע למצב שבו כבר כמעט ויתר על כדורגל. ב-2016 חתמתי בבית שאן ואז שאבו חתם בכפר שלם, ברגע שחיים חתם לא עניין אותי כסף, הלכתי אליו אבל הראש שלי לא היה בכדורגל, הרסתי לעצמי. אהבתי את המשחק אבל נגעלתי מכל מה שמסביב, הייתי עסוק בבעיות אישיות, טעויות שעשיתי בחיים, ואת כל זה הבאתי למגרש. חיים תמיד החזיק ממני, לא משנה איפה שיחקתי או איפה הייתי, תמיד דיברתי איתו לפני החלטה. הוא אמר לי שלאן שילך הוא ירצה אותי איתו ואני אמרתי את אותו הדבר. הוא ואבא שלי אמרו לי כל השנים איך לעשות דברים אחרת, אבל באיזשהו שלב כבר לא הקשבתי להם.
כשאתה אומר שהיית מביא את הבעיות למגרש, זו הסיבה שהייתה לך כמות מטורפת של צהובים ואדומים בליגה א'?
ברור. הראש לא היה במקום וזה גרם לי להתעסק בשטויות בזמן משחק. השופט שורק, אני לא קשור אבל רץ למהומות, מתערב. הייתה לי עונה אחת עם 14-15 צהובים ושלושה אדומים, רובם סתם, על כל דבר היה לי מה להגיד. היום? לא משנה מה קורה, אני שומר מרחק, מתון, יודע שלא צריך להתעסק בזה, גם אם שופט עשה טעות אי אפשר לתקן. פעם הייתי מוציא את כל האנרגיות על שופטים ושחקנים מקבוצה יריבה, היום מתרכז רק כדורגל, מנותק בראש מהרעש מסביב.
אחרי חצי עונה בכפר שלם עברת לכפר קנא וירדת איתה לליגה ב', פחדת שזה נגמר?
"חששתי שזה יעשה לי רע. גם בליגה א' חשבתי שאני יכול להיות שחקן לגיטימי בליגת העל, אבל ידעתי שאם אני לא מיישר קודם את הראש זה לא יקרה. הרבה ויתרו עליי, אבל הסוכן שלי משה גולדנברג לקח אותי בידיים ועזר לי מאוד, הוא שימש סוג של מנטור באותה תקופה, עשה איתי הרבה שיחות על איך להתמודד עם כל הדבר הזה שנקרא כדורגל והביא אותי לטירה. ברגע שנולדה הילדה לפני שנתיים כבר הכול בא לי בבום. אני כבר לא אחד שדואג לעצמו, ואם אני עושה טעות אני לא מפיל את עצמי אלא את המשפחה. יש אחריות אחרת לגמרי לקריירה ולמעשים שלי. בגיל 23 התחתנתי, כשהייתי בן 24 נולדה לי הילדה, התגרשתי, אחרי שלושה חודשים חזרנו ואז התייצב לי הראש.
"אמרתי לעצמי שבסוף העונה אני הולך או לליגת העל או נשאר בליגה א'. זאת החלטה לא פשוטה, אם תגיע ללאומית מליגה א' זה יהיה בשכר נמוך שקשה לפרנס בו משפחה. חשבתי 'או שאני הולך לליגת העל' או נשאר בליגה א' ומנסה לחפש שכר גבוה'. לא הייתי מתחיל לחפש את עצמי בלאומית".
בכפר שלם שיחקת עם יובל אשכנזי, האמנת שהוא יגיע לאן שהגיע?
"לא יודע אם הייתי מאמין שיהיה במכבי חיפה וכמו שהוא היום, אבל הוא היה יוצא דופן. הוא תמיד היה עושה שלושה אימונים ביום, מגיע ראשון והולך אחרון. היה ברור שהוא רעב ורוצה להצליח ולא משנה מה יקרה - הוא בסוף יצליח. הוא לא נגרר לבעיות של ליגה א', הייתה לו משמעת עצמית ורצון גדול מאוד".
אתה לקחת את זה אחרת, נכנסת לדאון בליגה א'.
"זה נכון. אפילו ברמת השרון יש תנאים טובים לשחקן. ליגה א' זאת ירידה משמעותית, אלה לא מגרשים של ליגה לאומית או ליגת העל. הם צפופים, התנאים שונים, הכול פחות מקצועני. בליגה א' יש מעטים עם משמעת עצמית כמו אשכנזי, הרוב נגררים לחובבנות הזאת. זו לא אותה כמות אימונים, אין תנאים והאנרגיות בהתאם. התנאים שיש היום בבית"ר הם משהו שלא חלמתי עליו. אני יכול לאכול נכון, עוזרים לי בתזונה, במכון כושר אני מעלה מסת שריר, דואגים לי לפרטים קטנים. זה עולם אחר לגמרי.
"זה לא שלא נלחמתי על הכדורגל כמו שלא הייתי מרוכז בכדורגל - הרבה חברים ושטויות מסביב, או שאתה מבלה או שאתה מוטרד ואי אפשר להתרכז ככה. לפרוש לא חשבתי, אבל היו רגעי שבר, היו רגעים בליגה א' שבהם אתה רואה דברים שלא חשבתי שאני אראה: מגרשים רעים, אין כדורגל, משחקים עשר דקות במחצית. זה מתחיל להגעיל ואתה יודע שאם תישאר שם הקריירה תיגמר מהר מאוד. אני שחקן שחי על טכניקה, הרבה דריבלים וליגה א' היא בעיקר מלחמה. יש פיצוצים ובלי הרבה כדורגל זה מדכא. יש בליגה א' הרבה שחקנים שיכולים לעשות את המעבר, אבל הם עוברים פציעות בגלל התנאים, סובלים מחוסר מזל או שאין להם את הבן אדם הנכון שיכוון אותם".
מה ההבדל בין ליגת העל לליגה א'?
"הכול. מהציוד, דרך רמת העבודה באימונים, אינטנסיביות, פיזיות, דרישות טקטיות. בהתחלה היה לי מאוד קשה, הייתי תפוס בכל הגוף. רק בסוף מחנה האימונים הצלחתי קצת להדביק את הקצב ולהבין איפה אני נמצא. מבחינת כושר לא הייתה לי בעיה, אבל ברמת האינטנסיביות והקצב זה משהו שלא הייתי רגיל אליו שנים. לקח לי זמן להיכנס".
אל תפספס
איך הגעת לבית"ר?
"ניר אמיר ומשה הסוכן שלי מלווים אותי ביחד, הם ביקשו להיפגש איתי. כשהלכתי לפגישה ניר אומר לי 'תקשיב, ב-16 בחודש יש מבחנים בהפועל באר שבע ואנחנו רוצים שתלך'. אחרי כמה ימים הם קראו לי שוב ואמרו לי שיש גם אפשרות למבחנים בבית"ר ירושלים ושאלו מה אני רוצה לעשות. המבחנים בבית"ר היו באותו יום, ה-16 בחודש. ישבנו עם אבא שלי וחד משמעית אמרתי שאני הולך לבית"ר. שאלתי גם את שאבו והוא אמר שנכון יותר בית"ר. אחרי כמה שבועות גם חיים מונה לעוזר המאמן, כמה ימים לפני שהתחלתי התרשמות. הרגש שיחק כאן, אבא שלי בית"רי, וגדלתי בבית כזה. כילד הייתי הולך למשחקים ומחובר מאוד לקבוצה, זה תמיד היה החלום. כשהייתי בליגה א' אמרו לי שארגיש פספוס אם אני לא אשחק בליגת העל, הייתי אומר להם שאם אני אפרוש ולא אבקיע גול ניצחון בטדי אני ארגיש פספוס".
מי היה מודל החיקוי שלך בקריירה?
"הערצתי את יוסי בניון, אני תמיד מראה כתבות לאנשים. מדהים איך הגלגל מסתובב. הוא היה אלוהים בשבילי. בבית"ר עצמה אהבתי את אבירם ברוכיאן, כוכב כדורגל. בשיא שלו הוא היה משהו יוצא דופן".
ההתרשמות בבית וגן הייתה הפעם הראשונה שבה ראית את בניון?
"כן. זה משהו שאי אפשר להסביר אותו במלים. הייתי רואה ואוהב כדורגל בגללו, פתאום הוא עומד עם רוני לוי ובוחן אותי, ומצטרף אליהם אלי אוחנה. שלוש פיגורות כאלה, זה לא נתפס. השחקנים שהיו שם בהתרשמות, חלקם לא תפקדו מההתרגשות. זו לא עוד התרשמות, אלה לא אנשים שאתה רגיל שמסתכלים עליך בלאומית או ליגה א'. בדרך כלל גם שולחים סקאוט של המועדון, פתאום הם עומדים שם ואני מסתכל ולא מאמין".
מתי ידעת שרוצים שתחתום?
"בסוף תקופת ההתרשמות ביקשו שאבוא ואתאמן עוד שבוע עם הסגל המלא. אחרי שבוע הייתי בבית של אחותי, קיבלתי טלפון, לא זיהיתי את המספר. על הקו היה בניון. הוא אמר לי 'שלום מה נשמע זה יוסי', שאלתי איזה יוסי, הוא אומר לי 'יוסי בניון, החלטנו שאנחנו רוצים אותך ושתבוא לחתום'. טלפון ראשון היה לאבא שלי, זה קודם כל היה בשבילו.
"הוא היה בעננים. בשבילי זה סוג של סגירת מעגל. אכזבתי אותו המון לאורך השנים. עד גיל 19 כל מה שאבא שלי אמר לי הייתי עושה. מגיל 19 איבדתי את הראש והפסקתי להקשיב לו. הוא ליווה אותי מגיל 5 בכדורגל כל אימון וכל משחק ואכזבתי אותו בהתנהלות. ברגע שחתמתי בבית"ר הרגשתי שאני מחזיר לו. אני זוכר שבגיל 5,6,7 הוא היה מסיים עבודה ובא לאימונים אחריי, בשבתות לוקח אותי בשש בבוקר. גם אמא שלי כמובן, הורים מדהימים ומשפחה שרצו את הכי טוב בשבילי וסוף סוף הצלחתי להביא להם קצת נחת".
אתה יודע, הגעת כשחקן משלים לסגל שצריך להילחם על מקום בסגל ומעט דקות משחק. פחדת שלא תשחק?
"עד היום אני נלחם על הדקות וגם בשנה הבאה. יש שחקנים איכותיים בתפקידים שאני משחק בהם, אבל אני רגיל לשרוד ולהילחם על המקום שלי, שום דבר לא בא לי קל בחיים. כשהגעתי לבית"ר לא חלמתי על כמות הדקות שקיבלתי השנה, באתי עם סבלנות מדהימה ולא ציפיתי ליותר מדי. זה השתלם וישתלם גם בעתיד, אני בטוח".
כשכבשת את שער הניצחון נגד כפר סבא בטדי זאת הייתה הגשמת חלום, אבל גם פחדו שתתבלבל.
"הגול נגד כפר סבא זה חלום שהתגשם. אתה חולם על זה כילד וכמו שאמרתי לך, חלמתי על זה גם כבוגר כששיחקתי בליגה א', שער ניצחון במדים של בית"ר בטדי. להיכנס בדקה ה-82 ולהבקיע בדקה ה-86? הכול עבר לי בראש אחרי הגול. הייתי בטירוף שלא הרגשתי בחיים שלי, אדרנלין שלא יודע אם אפשר להסביר אותו, התרגשות מטורפת. אחרי זה כשנסעתי הביתה קיבלתי הודעות, שיחות, משהו שלא חוויתי מעולם.
"ברגע שיצאתי מהאצטדיון וחייגתי לאבא ואמא שלי, אבא בכה וכל החיים רצו לי בראש, מהילדות, דרך הכוכב בנוער והנפילה מגיל 19. כל החיים עברו מולי. ההורים שלי נתנו לי הכול וסוף סוף יכולתי להחזיר להם קצת נחת, לעשות להם טוב".
גם בינואר וגם עכשיו יש קבוצות בליגת העל שהיו נותנות לך את המושכות להוביל, אבל נראה שזה בכלל לא בכיוון מבחינתך לוותר על בית"ר, גם מקצועית וגם חברתית.
"נסביר את זה ככה: בהתחלה, כשהגעתי לאימונים התחברתי לאופיר קריאף. הייתי עושה את הנסיעות מנתניה ואחרי שחתמתי אופיר לחץ עליי שאני צריך לגור בירושלים. הצטרפתי לבניין שלו ושם גרו גם גדי קינדה ושלומי אזולאי. אופיר חיבר את כולם, הבית שלו זה בית"ר, הוא הסביר לי מה זה בית"ר, כמה הכול גדול ואיך צריך להתנהל ולא לעשות טעויות. הוא לקח אותי מהרגע הראשון עליו, הראה לי והסביר לי איפה אני נמצא. אחר כך הגיעו האימונים. אתה מקבל עצות והדרכות בדברים הכי קטנים משחקנים כמו עידן ורד ודן איינבינדר. זה לא רק הקטע המקצועי, יש לנו מרקם של אנשים בחדר הלבשה שאף אחד לא רוצה לוותר עליו, כולם רוצים להיות חלק ממנו.
"השנה לא ענין אותי שכר בכלל, רק להגיע לבית"ר ולהיות חלק. אני בן 26 ואלה השנים שלי לעשות משהו עם הקריירה, גם מבחינה מקצועית וגם כלכלית, אין לי מקום לטעות. אני משוכנע שאני במקום הנכון, יודע שדרך בית"ר יש לי סיכוי טוב להגשים חלומות, לזה שאפתי ואני לא מתכוון לוותר. בשבילי 10 דקות בבית"ר הן כמו 90 דקות בכל קבוצה אחרת, תמיד ראיתי את זה כך וזה הוכח בעונה הזאת".
שחקן מוכשר בן 18-19 יפנה אליך היום ויבקש עצה, מה תגיד לו?
"שואלים אותי הרבה שחקנים מליגה א', שולחים לי הודעות מה לעשות ואיך להתנהל. אני תמיד עונה לכולם ומנסה לעזור, אני אומר להם שקודם כל הם צריכים להאמין בעצמם. אי אפשר להכין את עצמך לליגת העל, לקפיצה הזאת, צריך בעיקר להאמין ולא לוותר. ומשהו נוסף - להקשיב לבן אדם בוגר שאתה סומך עליו ולעשות מה שהוא אומר. אני לא הקשבתי לאבא שלי ולשאבו ואני מצטער על כל השנים האלה.
אגב, אמרו לי שכבר אין לך איפה לשים את כל מה שאתה מרוויח מההתערבויות בקבוצה. במה מדובר?
"יש לנו את השולחן של הפוטגול, אני ולירן רוטמן זוג, אנחנו מרוויחים הרבה בהתערבויות מול זוגות אחרים - שמפו, קופסת תמרים, קשיו. מילאתי את כל התא במה שקיבלתי. היחידים שעוד מדגדגים אותנו הם חנן ממן וקריאף. הם עדיין לא ברמה שלנו, אבל נותנים פייט".