אם יש תופעה חיובית אחת שחובבי הספורט בישראל יוכלו לקחת איתם מתקופת הקורונה, הרי שזו חשיפת הסודות העתיקים מחדרי ההלבשה והמגרשים. כעת, לכבוד יום העצמאות, כמה מהכוכבים הגדולים בענפים השונים חוזרים לרגעים שאיש לא הכיר.
במהלך היום נציג בוואלה! ספורט שלוש כתבות מלאות בסיפורי נוסטלגיה שלא נודעו, וזכות הראשונים שמורה ל-MVP של עונת הנוסטלגיה - כדורסלן העבר מוטי דניאל, שמוביל את הטרנד ומפליא את עוקביו בטוויטר עם אנקדוטות מעניינות ממהלך הקריירה שלו.
מוטי דניאל
אז: מקום רביעי בכל הזמנים בהופעות בנבחרת ישראל בכדורסל (166 משחקים).
היום: מנהל הנבחרת, מנהל תיק לקוח בחברת אבטחת המידע Spider Solutions.
בקיץ 1996, אחרי תשע שנים במכבי תל אביב, מצאתי את עצמי בסיטואציה לא מוכרת: העונה הסתיימה, ואין לי חוזה לעונה הבאה. בכל פעם שזה קרה בעבר, חידשנו את החוזה וחתמנו עוד לפני סיום העונה. היה ברור לי שזה מצב לא רגיל, אבל לאורך השנים תמיד ראיתי איך שחקנים עוזבים במרמור וכעס, ודיברתי לא פעם עם שמלוק מחרובסקי ומוני פנאן על כך שבבוא היום, ניפרד בצורה יפה.
במשך חודש וחצי לא שמעתי מילה מאיש, ורק אז מוני התקשר אליי והזמין אותי לפגישה במשרדו של שמעון מזרחי. הוא לא פירט על מה ולמה. מכבי עברה מהפכה באותו קיץ. בראד ליף ונדב הנפלד נשארו, שלושה מתאזרחים חדשים הוחתמו (דריק שארפ, בורקו ראדוביץ' וטיטי פופה), ובאותו זמן עודד קטש עוד דיבר על מעבר למכללת קלמזון ודורון שפר נבחר בדראפט והיה מועמד ל-NBA.
למחרת, יום שישי בצהריים, נפגשתי עם שמעון ומוני. "שמע", פתח שמעון, "אתמול בערב הודענו לדורון ג'מצ'י שהוא לא ממשיך בקבוצה". מיד נכנסתי לדריכות. "החלטנו שאנחנו רוצים שתישאר לעוד עונה אחת". הייתי קצת בהלם, לא ידעתי איך להגיב, והתחלתי לשאול שאלות כדי להרוויח זמן. מבחינתי, הגעתי למשרד בידיעה שזו עומדת להיות פגישת פרידה; ההצעה להמשיך הפתיעה אותי מאוד.
באיזשהו שלב שמעון קיבל שיחת טלפון ויצא לרגע מהחדר. נשארתי לבד עם מוני, והוא אמר לי בגילוי לב: "עזוב מה ששמעון אומר. מבחינתו, שכולם יישארו ויהיו 30 שחקנים במכבי, רק שאף אחד לא ילך למקום אחר. אני אומר לך שלא בונים עליך מבחינה מקצועית. רוצים מישהו שינהיג ויחנוך את המתאזרחים, ויהיה סוג של סמל, כי אין לנו ישראלים חוץ מנדב. וזה מה שעומד מאחורי ההצעה. אם אתה שואל אותי, ואני מכיר אותך טוב, יהיה לך קשה להתמודד במהלך העונה עם העובדה שאתה לא משחק".
שמעון חזר למשרד. "נו, מה אתה אומר? תשחק עוד שנה ונראה מה יהיה", ניסה לשכנע. עניתי לו: לא, אם אתה חושב שאני טוב, תציע לי חוזה לשלוש שנים, ואחריהן אפרוש מכדורסל בתור שחקן מכבי. אני מרגיש שאני בפורמה טובה, אבל חוזה לעונה אחת יכול לשים אותי במקום פחות טוב. הוא לא השתכנע.
יצאתי מהמשרד בהבנה שאני צריך להתחיל לחפש קבוצה. עד אז לא ניהלתי משא ומתן עם אף אחד, מכיוון שחיכיתי לראות מה יהיה במכבי תל אביב. בתוך יום או יומיים הונחו בפניי שלוש אופציות: הפועל חולון, מכבי ראשון לציון והפועל ירושלים.
חולון הציעה חוזה לשנה (כמו מכבי), אבל היו"ר עמי מנור הודה שאין לו כל כך מאיפה לשלם לי. ירושלים, שבדיוק באותה עונה ניצחה אותנו בגמר גביע המדינה בפעם הראשונה, משכה אותי במיוחד לאור החיבור האישי שלי עם פיני גרשון ועדי גורדון, שלחץ עליי להגיע והבטיח שנזכה יחד בגביע. אבל הקבוצה גררה רגליים, וחוץ משיחת טלפון לא הצלחנו אפילו לקבוע פגישה; הרצינית ביותר הייתה ראשון לציון, שהציעה חוזה לשנתיים. ישבתי לארוחת ערב עם יו"ר הקבוצה יצחק פרי, הכל היה סגור לכאורה, ולא הייתי מסוגל לחתום. זה לא הרגיש לי נכון.
"אתה יודע שאם הוא קם עכשיו בלי לסגור, הוא לא ישחק אצלך", אמר חבר ההנהלה שלמה וייספילר. פרי ענה "אני רואה ומבין שהוא לא שלם, אז אולי עדיף ככה". לחצנו ידיים והיו לי 24 שעות כדי להחזיר תשובה. בינתיים, עורך הדין שלי ג'קי סידי קבע פגישה עם דני קליין, והגעתי לסיכום לשנתיים עם ירושלים. למחרת חתמתי.
בדרכי חזרה התקשרתי לשמעון מזרחי. אמרתי לו שההצעה לשנה לא מתאימה, ואני לא מקבל אותה, ותודה רבה על כל השנים היפות והטובות, ושאני עובר לירושלים. הוא ענה: "או.קיי, אבל למה לא לראשון? למה אתה צריך ללכת דווקא לירושלים?".
שיחקתי במשך שנתיים בהפועל ירושלים. זכינו בגביע, הגענו לרבע גמר היורוקאפ ושיחקנו ביורוליג של פיב"א. רצה הגורל - ובהמשך הגעתי גם לראשון לציון וחזרתי לחולון.