בווידאו: ההודעה על דחיית האולימפיאדה
בזמן ההתמודדות הלא פשוטה עם משבר הקורונה, צרפת מתאבלת היום (חמישי) על אחד מאנשי הכדורגל הגדולים שלה - מאמן העבר מישל הידאלגו, שהצעיד את הנבחרת לזכייה ההיסטורית באליפות אירופה ב-1984 והלך לעולמו בגיל 87.
לואיס פרננדז, מאמן נבחרת ישראל לשעבר ואחד מכוכבי הזכייה של צרפת ביורו 1984, נפרד ממאמנו: "הוא היה אדם דגול, איש של ערכים. כמובן שהוא נקשר לכדורגל היפה, הוא היה האיש שהכניס נשמה בנבחרת צרפת באמצע שנות ה-70'. הוא ידע כיצד למצוא את המילים, להביא את האנשים בהלך הרוח הטוב ביותר שלהם. היה לי העונג להקשיב לנאומי הרגועים שלו. הוא לא היה צריך לצעוק, אלא רק להסביר מה הוא מבקש מכל אחד. כשהוא ביקש ממני לשחק כמגן ימני נגד בלגיה במהלך היורו, עניתי 'בשמחה, מישל'. הייתי נתון למרותו, מוקסם מהיכולת שלו לנהל סיטואציות שונות, ולא משנה מה קורה. הוא ידע יותר טוב מכל אחד אחר כיצד להתמודד עם לחץ".
על הפגישה האחרונה סיפר פרננדז בן ה-60: "ראיתי אותו באירוע במארסיי לפני שבועיים, ב-12 במרץ. הוא זיהה אותנו, אבל לא יכולנו לדבר איתו כי הוא היה עייף מאוד. זה היה רגע יוצא דופן שאתקשה לשכוח. תודה לאל ששם אותי בנתיב משותף עם מישל הידאלגו. בכדורגל, אנשים כמותו הם נדירים. נדירים מאוד".
מישל פלאטיני, השם הכי מפורסם מאותה נבחרת ומי שערך את הבכורה הבינלאומית אצל הידאלגו, אמר: "המשחק הראשון שלי (מול צ'כוסלובקיה ב-1976) היה גם הראשון שלו. התחלנו יחד וצמחנו יחד. מישל לא היה רק מאמן גדול, אלא איש של פעם - טוב, הגון ורגיש. הוא רצה שנשחק טוב, שנהנה על המגרש. הוא המציע את רביעיית הקסים במהלך מונדיאל 1982: נפצעתי, וכשחזרתי הוא לא העז להוריד את ז'אן טיגאנה לספסל. הוא השאיר אותנו יחד. תמיד אזכור דבר אחד יותר מכל: הוא האמין בנו".
מקסים בוסיס, שרשם 76 הופעות במדי הנבחרת הצרפתית והיה גם הוא חלק מהזכייה באליפות אירופה: "אלה חדשות עצובות עבור כל הדור שלנו. תמיד יהיו לנו זיכרונות נפלאים ממישל. הוא היה המאמן הראשון שנתן לנו חופש על המגרש, האמין בנו והתייחס אלינו כאל מבוגרים. הוא היה אדיב ומוכשר מאוד כשחקן וכמאמן. הוא תמיד ידע למצוא את המיליאם הנכונות כדי לדרבן אותנו".