מעורר השראה: שחקן ראגבי של נבחרת איטליה, מקסים באנדה, נטש את הקריירה המקצוענית שלו - ועובד 13 שעות ביממה כנהג אמבולנס במדינתו מוכת הקורונה, שנלחמת בכל כוחה בנגיף. באנדה התבשר, כמובן, שכל משחקי הראגבי שלו לתקופה הקרובה בוטלו, ולאחר שגילה שהתפנה לו זמן גדול בחייו, ולנוכח העובדה ששירותי הרפואה באיטליה תחת עומס עצום של חולים, הוא החליט להתנדב ולהקדיש את עצמו למערכת הבריאות.
"כשהכל בוטל בראגבי, תהיתי איך אני יכול לעזור, גם בלי ידע רפואי או מומחיות מסוימת", אמר, "התחלתי לפני שמונה ימים, לא נחתי יום אחד מאז, עם משמרות של 12 או 13 שעות. אבל כשאני רואה את מה שקורה בחדרי המיון ובבתי החולים, אני אומר לעצמי שאסור לי להרגיש עייף.
"לפחד זה נורמלי. אבל עדיין יש הרבה דברים שאני יכול לעשות על מנת להעניק קצת מנוחה לאלה שבחזית, לאפשר להם חצי שעה או שעה של הפוגה. מבחינתם, שעה זה קריטי. כל עוד אני חזק, אמשיך. אני כאן, ונשאר כאן".
באנדה, שאביו הוא מנתח, עוזר בעיקר לאוכלוסייה מבוגרת באזור זברה, אחד המקומות שסבלו יותר מכל באיטליה מנגיף הקורונה, והמקום שבו נמצאת קבוצת הראגבי שלו. "מצאתי את עצמי מעביר חולים מבית חולים אחד לאחר", אמר, "אני גם עוזר להרים מיטות חולים, או לסחוב חולים לכיסאות גלגלים. אני גם מחזיק את בלוני החמצן".
השחקן בן ה-27 מספר שהוא ראה אנשים סובלים, חלקם לא מסוגלים לדבר מרוב כאב. "כשאתה רואה את המבט בעיניים שלהם... גם אם הם לא מדברים, הם מתקשרים דרך העיניים, ואומרים לך דברים שאתה לא יכול לדמיין", הוא מספר, "הם שומעים את האזעקות, הם רואים הרופאים והאחיות רצים סביבם... החולה הראשון שאספתי מבית החולים סיפר לי שכשהוא היה מאושפז, אחרי שלוש שעות בלבד האיש במיטה לידו מת. ובמהלך הלילה עוד שתי נשים מתו בחדר שלו. עד לאותו יום הוא מעולם לא ראה מישהו מת".
באנדה מאיץ באיטליקים להקשיב להוראות של המומחים הרפואיים ולהישאר בבתים על מנת שלא להפיץ את הנגיף. "אם אנשים היו רואים מה קורה בבתי החולים, הם לא היו עומדים בתור בסופרמרקט", הוא טוען, "הם היו חושבים פעמיים, שלוש, ארבע לפני שהם יוצאים מהבית, אפילו לריצה. אני רואה אנשים מכל הגילים מונשמים. רופאים ואחיות לא ישנים ימים שלמים, יש להם משמרות של 20 עד 22 שעות רצופות, בלי לישון דקה".