חולת שליטה: הקלאסיקו הוכיח - המשבר של ברצלונה עמוק, חמור ומבני

בווידאו: מנצ'סטר סיטי חוגגת זכייה בגביע הליגה

בדקה ה-85 העיף ליאו מסי את קאסמירו באוויר וספג כרטיס צהוב. הקרב עוד לא היה אבוד, אבל התסכול ניכר היטב על פניו של הארגנטיני, והוא תיקל בפראות דווקא את הקשר הכי קשוח של היריבה, כאילו העולם היה הפוך. היתה כאן תחושה של דז'ה וו, כי רק לפני פחות מחודש ביצע מסי עבירה גסה דומה מאוד על ראול גרסיה, הבריון הקשור של אתלטיק בילבאו, ברבע גמר הגביע. גם אז ירדה ברצלונה מנוצחת משער בזמן פציעות. הפעם, כאשר הבקיעה ריאל מדריד בזמן פציעות, היא כבר קבעה 0:2 והבטיחה נקודות קריטיות ביותר בסיומו של חודש עגום, כדי לטפס מחדש לפסגת הטבלה ולצאת לדרך חדשה.

"המשחק הזה חשוב יותר עבור ריאל", הצהיר מאמן ברצלונה קיקה סטיין לפני ההתמודדות. מצד אחד, אפשר להבין את האמירה הזו. היה כאן נסיון לא מתוחכם במיוחד לנהל מלחמה פסיכולוגית על מנת להפעיל לחץ נוסף על היריבה המושבעת. ריאל הודחה מהגביע בעקבות תצוגה הגנתית מזעזעת מול ריאל סוסיאדד, ביזבזה נקודות ליגה יקרות מול יריבות נחותות כמו סלטה ויגו ולבנטה, ונמצאת על סף הדחה בשמינית גמר ליגת האלופות אחרי שמנצ'סטר סיטי ופפ גווארדיולה חגגו בסנטיאגו ברנבאו. כן, ברור שהיה זה קלאסיקו חיוני עבור הלבנים, והם אף הראו זאת. המוטיבציה שלהם היתה בשיאה, ואוהדים לא ישכחו עוד זמן רב את תמונתו של קאסמירו מכה באטרף באגרופיו על הדשא אחרי שער היתרון של ויניסיוס.

אבל מה עם ברצלונה? איכשהו, ההכרזה של סטיין והעובדה כי דורגה ראשונה לפני הביקור במדריד פעלו לרעתה. משום מה, חשו הקטלאנים עליונות, אשר התבטאה בשאננות מסוימת ובאמונה כי תיקו יהווה תוצאה חיובית - וזאת למרות שהמצב בפועל היה שונה ב-180 מעלות.

ריאל אמנם חוותה בשבועות האחרונים סוג של משבר מקצועי, אבל המשבר של ברצלונה עמוק, חמור ומבני הרבה יותר. הוא לא רק מקצועי, אלא גם ניהולי וחברתי. זהו מועדון חולה, מצולק, שסוי ואכול מבפנים. זהו מועדון בו המנהל הספורטיבי אריק אבידאל מאשים בגלוי את השחקנים, והכוכבים הבכירים - ובראשם מסי וסרג'יו בוסקטס - מאשימים אותו בחזרה. זהו מועדון בו הנשיא ואנשי סודו איבדו לחלוטין את הלגיטימיות הציבורית, אשר נסיונותיהם להתגונן מפני דיווחים על שימוש ברשתות חברתיות על מנת לקדם את עצמם על חשבון השחקנים מעוררים גיחוך גם אצל מסי עצמו. זהו מועדון שלא הצליח להחתים אף חלוץ בחלון ההעברות ונאלץ לבקש אישור מיוחד על מנת להביא שחקן בינוני מקבוצת תחתית במחיר מופרז. לאור זאת, המשחק אתמול היה חשוב אפילו יותר מבחינת ברצלונה, ואם זה לא הורגש בשטח - הרי שזוהו סימפטום נוסף למצב הקטסטרופלי.

סטיין, קרויפיסט טהור ואיש עקרונות, עורר אופטימיות לא מובטלת בקרב רבים מאוהדי בארסה כאשר מונה לפני חודש וחצי במקומו של ארנסטו ואלוורדה המאוס. מובן שהשינוי המיוחל בסגנון לא יכול להתבצע מיידית, ומוקדם לשפוט את עבודתו, אך הסימנים הראשונים חייבים לערער את התקווה, כי התכליתיות שאיפיינה את עידן הבוס הקודם נעלמה, בעוד האובססיה להחזקת כדור לא משמשת לה תחליף ראוי. אתמול, במהלך המחצית הראשונה, היינו עדים למספר מהלכים הזויים למדי. בהיעדר לחץ מספק מצד ריאל, הניעה בארסה את הכדור להנאתה במחצית המגרש שלה, רק כדי שמארק-אנדרה טר סטגן יעיף אותו בסופו של דבר בבעיטה ארוכה קדימה, כאילו חוליו סלינאס ממתין ליד רחבת היריבה. אין שום הסבר הגיוני לתופעה הזו, והשליטה האופטית של בארסה לפני ההפסקה הניבה שני מצבי הבקעה בלבד. טיבו קורטואה, במשחק טוב, עצר את ארתור ואת מסי.

"מאכזב שהיו לנו הזדמנויות, ולא ניצלנו אותן. שיחקנו היטב במחצית הראשונה, איתרנו את השטחים, אך לא מצאנו את הסיומת", קבע סטיין במסיבת העיתונאים, אך הוא משלה את עצמו. ההזדמנויות היו מעטות מדי, וזה מאפיין את ברצלונה במשחקי חוץ מול יריבות ראויות לאורך הקדנציה הקצרה של סטיין עד כה. הפסד 2:0 בולנסיה, הפסד 1:0 בבילבאו, תיקו 1:1 בנאפולי בליגת האלופות, הפסד 2:0 בקלאסיקו. יש כאן שער אחד ב-360 דקות, ובארסה לא היתה ראויה ליותר.

זה נחמד להחזיק את הכדור, אבל שחקנים חייבים לנוע בתבונה ללא הכדור באיזורים המסוכנים, וזה לא תמיד קורה. אנטואן גריזמן עדיין תקוע בעיקר באגף השמאלי והולך לאיבוד. פרנקי דה יונג משחק בעמדה קדמית מדי, ואתמול הוסט אף הוא שמאלה והלך לאיבוד עוד יותר. מימין לא היתה אופציית מסירה ראויה למעט נלסון סמדו, אשר הפקיר כתוצאה מכך את האגף שלו לגיחות תכופות של ויניסיוס. גם כאשר התקרבה בארסה לרחבה, היא נמנעה מבעיטות. נדמה היא המטרה הסופית של כל המהלכים צריכה להסתיים ברגליים של מסי, אך המתכון הזה לא יכול לעבוד תמיד בהגדרה. בסופו של דבר, השחקנים בלבן הצליחו לזכות ברוב הכדורים הרבה לפני שקורטואה היה מודאג. וכל עוד התוצאה נותרה מאופסת, ניכרה תחושה כי אנשי בארסה לא ממש מצטערים על כך.

מהעבר השני, ריאל היתה נחושה לנצח. פעולותיה לא תמיד היו טובות, אך היה ברור שהיא מעוניינת לסכן את השער מהר ככל הניתן. ויניסיוס הוא הדוגמא האולטימטיבית לכך. הבחור בן ה-19, שהפך לאחד הכובשים הצעירים בתולדות קלאסיקו, עדיין חסר נסיון, וקבלת ההחלטות שלו לקויה בדרך כלל. הוא בועט כשצריך למסור, מוסר כשצריך לבעוט, ולעתים מכדרר קצת יותר מדי, אבל הוא רוצה לייצר מצב הבקעה בכל פעולה. התנועה שלו ללא כדור פנטסטית, וגם תרומתו ההגנתית עצומה. אז הוא בא על שכרו בסופו של דבר, בעיקר על המאמץ, בשער קצת מוזר בעזרת ההסטה מרגלו של ג'רארד פיקה.

השער המוצדק היווה גם פרס לריאל כולה, כי בדקות שקדמו לו היא לא הפסיקה לייצר הזדמנויות. איסקו הפעלתן היה נייד ויצירתי, ורק זינוק נפלא של טר סטגן מנע מכדור מסובב שלו לטוס לחיבורים. קארים בנזמה החמיץ צ'אנס נהדר אחרי מהלך קבוצתי נאה. האדריכלים של המארחת, טוני קרוס ופדריקו ואלוורדה, לא הניעו את הכדור לשווא. הם חיפשו את הדרך הקצרה ביותר לרחבה, והגרמני היה זה שבישל לנער הברזילאי את הרגע הגדול בקריירה עד כה.

כדאי להתמקד בביצוע הזה, כי זהו בית ספר להתקפה נכונה מצד אחד והגנה שערורייתית מצד שני. כאשר מתנהל קרוס עם הכדור באגף השמאלי, עושה ארתור רושם של שמירה עליו, אך בפועל לא מפריע לו. בנזמה מגיע לכיוונו, ומושך אליו את סמדו. לפיכך, אמור מרטין ברייתווייט, שנכנס זה עתה כמחליף, לפקוח עין על ויניסיוס - והדני לחלוטין לא מתאים לכך. קרוס מבצע סימון מטעה עם היד לכיוון מרכז הרחבה, לשם פורץ לפתע דווקא המגן הימני דני קרבחאל, אשר מושך את כל תשומת הלב של פיקה. הכדור המדוד של קרוס עושה את דרכו בדיוק בין סמדו לברייתווייט, והברזילאי דוהר באין מפריע, בעוד פיקה עדיין לא יודע אם לצאת לקראתו או לסגור את קרבחאל. כאשר הוא עושה סוף כל סוף הצעדים, זה כבר מאוחר מדי. הוא דווקא עוזר לכדור להיכנס לרשת.

העניין הוא שההגנה של ריאל לא אידיאלית בלשון המעטה. אם תצפו בשידור החוזר, תוכלו לראות את ג'ורדי אלבה חופשי ומאושר באגף השמאלי בהתקפת ברצלונה פעם אחר פעם. ואולם, הכדור בדרך כלל לא הגיע אליו, וכאשר זה קרה החזיר אותו אלבה בחזרה לקשר כלשהו במקום לייצר סכנה. זה ההבדל המהותי, והוא הביא לריאל את הנצחון המתוק והחשוב.

אחרי הספיגה, ניסתה גם בארסה להיות קצת יותר תכליתית, והפעולה ההתקפית המבריקה היחידה של דה יונג, שפרץ לשם שינוי במלוא הדרו דרך המרכז, כמעט הסתיימה בבישול למסי. הדרך בה הצליחו מרסלו ורפאל וראן לרדוף אחריו, להשיגו ולעצור אותו הצביעה יותר מכל על המגבלות של הפרעוש בקלאסיקו הנוכחי. מהירות על פני עשרות מטרים כבר לא מהווה יתרון מבחינת הארגנטיני בן ה-32. בעמדה הזו היה צריך להיות מישהו כמו מריאנו, יליד ברצלונה בשורות ריאל, אשר נכנס כמחליף בזמן פציעות והספיק לברוח לסמואל אומטיטי הכבד בדרך ל-0:2. לא לחינם אמר בוסקטס בשבוע שעבר שהסגל של ברצלונה קצר ולא מאוזן.

וכך סיימה ברצלונה קלאסיקו שני ברציפות ללא שער זכות, לראשונה מזה 45 שנה. סטיין היה אז נער בן 16, שבדיוק התאהב בסגנון המיוחד של רינוס מיכלס ויוהאן קרויף. בארסה זכתה באליפות בעונה שקדמה לכך, אך התרסקה ב-1974/75, סיימה 12 נקודות אחרי היריבה בלבן, וגם המאסטרו ההולנדי לא הושיע. לא תמיד גאון מסוגל להציל את הקבוצה, ולפעמים יכולה גם התרומה הסטטיסטית של מסי להסתכם בכרטיס צהוב בגין עבירה על קאסמירו. לרוע מזלם של הקטלאנים, זו ממש לא הצרה הכי גדולה שלהם בימים אלה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק