מאיר טפירו הסתובב ביום שני בחוסר מנוחה במסדרון של מתחם חדרי ההלבשה ביד אליהו. דקות ספורות קודם לכן הודחה קבוצתו עירוני נס ציונה בחצי גמר גביע המדינה, ובאופן טבעי המנכ"ל ויתר אנשי המועדון נראו מתוסכלים. הראשון שהצליח לחלץ ממנו חיוך היה דווקא אחד מאדריכלי הניצחון של עירוני נהריה, דיימון סימפסון. לפני שש שנים שיתפו השניים פעולה על הפרקט בלב המושבה, וכשנפגשו השבוע הם התחבקו ממושכות.
"התגעגעתי למאיר", סיפר לי סימפסון בזמן שטפירו החל להתרחק מהמקום. "הוא הרכז שהכי אהבתי לשחק איתו!", הוסיף בקול רם, כדי שחברו ישמע ויידע. בגיל 32, עוף החול האמריקאי יוביל מחר (חמישי, 21:00) את הנהריינים להופעה היסטורית בגמר הגביע נגד הפועל ירושלים, ואולי גם לתואר היסטורי. אחרי שהפסיד בגמרי הגביע והאליפות האחרונים, גם הוא רוצה תואר ראשון. הוא בוודאי לא יתנגד לשחזור ההופעה המפלצתית שלו נגד האדומים בפיינל פור אשתקד, שבה רשם 28 נקודות, 20 ריבאונדים ושיא קריירה של מדד 42.
לפני חודש פתח סימפסון קדנציה שישית בקבוצה חמישית בישראל, והוא האיש שפוגש אקסית בכל משחק שלישי בליגה; נס ציונה היא היחידה שאליה הגיע פעמיים; לארבע משש שנותיו בארץ הצטרף במהלך העונה ולא בתחילתה - והוא מייצג, אולי יותר מכל אחד אחר, את תופעת השחקנים הזרים שמצליחים כאן הרבה יותר מבכל מדינה אחרת.
"אני לא יודע למה, אבל הקבוצות הישראליות ממשיכות להתקשר אליי. בכל פעם שאני רואה על צג הטלפון הסלולרי שלי את הקידומת 972, אני כבר חוגג ורץ מיד לארוז את המזוודות", צוחק סימפסון. "הגעתי כבר למצב שקשה לי ללכת למקומות אחרים באירופה. אני כבר מכיר כל כך טוב את הליגה הזאת, וביליתי כאן כל כך הרבה זמן, שזה הפך למקום האהוב עליי בעולם".
דומיניק ווטרס תפס באופן טבעי את מירב תשומת הלב בחצי הגמר (לפחות במה שקשור לכדורסל, ולא למכות עם טל דן), ולאורך העונה משמש כברומטר של נהריה - עם 52% לשלוש ומדד 20.8 בניצחונות לעומת 18% ומדד 12.8 בהפסדים. אבל המטוטלת שלו יכולה לפעמים להטריף את הספסל הסגול. כך קרה גם נגד נס ציונה: ברבע הראשון הפציץ 17 נקודות, ברבע השני והשלישי צנח לשתיים ושלוש בהתאמה, ובשתי הדקות האחרונות קלע עוד שש כדי להבטיח את הניצחון. הוא סיים עם 28 נקודות ומדד 28 ב-29 דקות.
אלא שסימפסון היה הרוצח השקט מטעמו של המאמן דני פרנקו. הוא הגיע למדד דומה (25 ב-24 דקות) בעזרת שורה מגוונת של 14 נקודות, תשעה ריבאונדים, שלושה אסיסטים, שתי חסימות ושתי חטיפות, ואפילו פגע ב-6 מ-7 מהעונשין (אחרי 8 מ-21 במשחקיו הקודמים בקבוצה). התצוגה הסולידית הזאת מצטרפת לשלוש הופעותיו האחרונות בליגה, שבהן רשם 15.3 נקודות ו-6.3 ריבאונדים בממוצע.
"אני לא מביא שום דבר שלא ראו ממני בעבר, ואני מנסה בעיקר לתרום מהניסיון שלי", מסביר סימפסון. "האמת היא שהופתעתי מההשתלבות המהירה שלי בקבוצה. יש כאן חבורה נהדרת, עם מאמנים שאני מכיר היטב, והם הקלו עליי".
"אי אפשר להתעלם מהעובדה שיחד עם סימפסון, אנחנו עומדים על ארבעה ניצחונות בחמישה משחקים", מנתח עוזר המאמן עופר רחימי. "הוא מביא איתו המון בגרות, רוח וקשיחות. יש לנו קבוצה מנוסה מאוד, עם ארבעה זרים שמכירים היטב את הליגה וכולם חצו כבר את גיל 30, וביחד עם איתי שגב הם מובילים וסוחפים אחריהם את הישראלים הצעירים".
שגב מכיר אולי טוב יותר מכל אחד אחר את סימפסון, והוא כבר חלק איתו את הקו הקדמי גם במכבי ראשון לציון ובמכבי תל אביב. "אנחנו שני הפכים, וזה טוב שאנחנו משלימים אחד את השני", אומר הישראלי, שיופיע הערב בגמר הגביע השלישי ברציפות שלו. "אני יותר אתלטי והוא יותר מסיבי, הוא נותן מימד אחר ומקנה למאמן אופציות לשחק איתנו בצורה שונה. אני לא רואה הבדלים גדולים מדי בין מה שהוא עשה בקבוצות הקודמות למה שהוא עושה אצלנו. אין סיבה גם שיהיה הבדל: זה תמיד עבד טוב, וככה זה גם כרגע".
ההיכרות של סימפסון עם הכדורסל הישראלי החלה לפני שבע שנים וחצי, כשהצטרף למכבי אשדוד, ואת ההפתעה הגדולה ביותר רשם כשהצטרף לשלבי הסיום בקמפיין האירופי הכושל של מכבי תל אביב ב-2017. הוא שיחק רק חודש בקבוצה, והעמיד ממוצעים נאים של 9.2 נקודות ו-6.7 ריבאונדים (מדד 15.1 ב-20 דקות) בטבילת האש שלו יורוליג, אבל את משבצת הזר האחרון לליגה העדיף המנהל המקצועי ניקולה וויצ'יץ' לתת לקווינסי מילר ולא לו, למורת רוחו של המאמן איינארס בגאצקיס. "הייתי מאוכזב ופגוע", הודה סימפסון בעבר.
ב-11 שנות קריירה שיחק סימפסון ב-13 קבוצות שונות, ובאף אחת מהן לא נשאר יותר מעונה אחת ברציפות. יתרה מכך, בדרך כלל הוא בוחר למתוח את לוחות הזמנים ולשחק בשתי קבוצות, בשתי ליגות ובשתי יבשות באותה עונה כדי למקסם רווחים. כך החל את העונה הזו עם אלסקה אייסז בפיליפינים, כפי שעשה לפני הגעתו לראשון לציון אשתקד.
ברוב המקרים, תחלופה גבוהה כל כך של קבוצות מעידה על שחקנים בעלי אופי תזזיתי ובעייתי, אבל סימפסון יוצא דופן בתחום הזה. "הוא אדם חיובי ומנהיג שקט, שעובד קשה ולא מתלונן", מעיד מאמן גלבוע/גליל, ליאור ליובין, שהיה עוזר מאמן מכבי תל אביב בחודש שבו שיחק האמריקאי בקבוצה. "בתוך העונה המורכבת ההיא, הוא הביא איתו הרבה אנרגיה והיה מאוד נלהב מההזדמנות שקיבל. הוא השפיע לטובה על כל הקבוצה ועזר לנו.
"כל אחד שעבד עם סימפסון יספר עליו בדיוק אותם דברים, ולכן קל לקחת אותו כשאתה מחפש מישהו שיחזק את הקבוצה, והוא מסתובב פנוי בשוק. הוא גם אחד שאוהב לעבוד על עצמו ולשפר. אני זוכר שהיו לי המון שיחות איתו על עניין זריקות העונשין. כשהגיע למכבי, הוא היה זורק בטכניקה שהזכירה את ביל קרטרייט, עם הידיים מעל הראש, ומאז הוא שינה את הטכניקה. האחוזים לא השתפרו פלאים, אבל דווקא השבוע במאני טיים הוא קלע נקודות חשובות מאוד מהקו".
- היו חילוקי דעות ברורים בנוגע אליו בין צוות המאמנים להנהלה.
"הגענו לנקודת זמן שבה היינו צריכים להחליט מי יהיה הזר האחרון. על פניו נראה שסימפסון היה הבחירה הטבעית והנכונה, ואולי זה באמת היה כך גם במבט לאחור, אבל להחלטה נכנסו עוד כל מיני שיקולים. מילר בדיוק התאושש מהפציעה שהשביתה אותו לאורך כל העונה, ולמערכת היה קל יותר להחליט ללכת עם השחקן שחתום על חוזה ארוך טווח, ושחשבה שאולי הוא יישאר לעונה נוספת, מאשר על זה שחתום על חוזה זמני".
- למה הוא מצליח רק בישראל?
"היום יש לו כבר יתרון בכך שהוא מכיר כל כך טוב את הליגה, שהוא לא צריך תקופת התאקלמות. מבחינה מקצועית מתאים הוא מתאים לכדורסל הישראלי: סנטר אנדרסייז, עם מוטת ידיים ארוכה, שתפור לקצב המהיר ולפיק אנד רול, ויכול לעזור בריבאונד ההתקפה. הליגה הישראלית היא במה טובה לשחקנים מסוגו. עבור אלה שלא משתדרגים ממנה ליורוליג או ל-NBA, נוח לחזור אליה שוב ושוב".
והערה לסיום: טוהר הספורט מחייב שופט לשרוק לעבירה שהוא רואה - בין אם מדובר בדקה הראשונה ובין אם מדובר בשנייה האחרונה במשחק; כך גם עונש הרחקה צריך להיות מושת על שחקן בגמר הגביע ב-2020, כמו ברבע הגמר ב-2018 או בסתם משחק ליגה.
לכן יש, בעיניי, טעם לפגם במופע הסלחנות של איגוד הכדורסל כלפי ג'רל מקניל. ה"פגיעה בספורטיביות", אליה התייחס התובע בהמלצתו (שהתקבלה) כטיעון להקלה בעונשו של רכז נהריה, היא שיקול זר.
"קשה להתעלם מהעובדה שקבוצתו של מר מקניל העפילה למשחק גמר גביע המדינה, וכי הטלת עונש הרחקה בפועל על השחקן עלולה לפגוע, בנסיבות מיוחדות אלה, בספורטיביות ובמעמד", כך כתב בלשונו.
בוודאי (1) כשאותו תובע הפליג במסמך שחיבר על מודלים לדוגמה ולחיקוי, ובאותה נשימה הכשיר בקריצה התנהגות אלימה דווקא במעמד שבו צופים הרבה יותר אוהדים מאשר במשחק רגיל.
בוודאי (2) כשלפני שנתיים, אותו תובע התעלם בנוגע לאותו שחקן מאותה "פגיעה בספורטיביות", והמליץ להרחיק את מקניל מארבעה משחקים, בהם רבע גמר הגביע, משחק נוקאאוט גורלי בפני עצמו, בין הפועל תל אביב למכבי תל אביב.
ובוודאי (3) לאחר שתקנון המשמעת קבע במפורש שהרחקה במשחק גביע המדינה - דינה השעיה אוטומטית מהמשחק הבא. תתי הסעיפים הסותרים והפרצות במסמך פותחים פתח לשיקולים לא ענייניים ולתחושות לא נוחות.