הסרט "מאניבול" המבוסס על ספרו של מייקל לואיס הגביר את המודעות בחשיבות ניתוח הנתונים בספורט המקצועני. כך, בפיגור של כמה עשורים, תעשיית הספורט הצטרפה לענפים מסורתיים כמו שוק ההון, שלא ניתן לדמיין אותו ללא ניתוח אנליטי מעמיק.
מה שמעניין הוא, שבשנים האחרונות חלה התעניינות הולכת וגוברת בתחרויות ספורט גם מכיוון מאוד לא צפוי - עולם האקדמיה בכלל ומקצועות כלכלה ומנהל עסקים בפרט. ההתעניינות הזו מבוססת על דבר מאוד פשוט - איכות וזמינות של נתונים. בדומה לניוטון שהשתמש בתפוחים לצורך גילויים בפיזיקה, מדענים משתמשים בתחרויות ספורט כמעבדה ללימוד תפקוד האדם בסביבה תחרותית אמיתית עם תמריצים ולחץ מאוד גבוהים. בימינו ניתן למצוא נתונים כמעט על כל תחרות ספורט בעולם וכל מה שנשאר לעשות זה לשאול את שאלת המחקר הנכונה.
לקראת תחרות הגרנד פרי בג'ודו, שתיערך בקרוב בתל אביב, להלן כמה מחקרים על ג'ודו מקצועני בהם הייתי שותף.
הקרב על הארד: השפעת המומנטום הפסיכולוגי
אני אומנם לא ג'ודוקא ומעולם אפילו לא דרכתי על מזרן ג'ודו, אבל ככלכלן, שמתי לב לייחודיות שיש במבנה התחרות שמאפשר לחקור את נושא המומנטום. הבעיה המחקרית היא שיש שני סוגי מומנטום. הראשון הוא מומנטום אסטרטגי, לפיו מתחרה שנמצא בפיגור מקטין את המאמצים ובכך מעלה את ההסתברות של המתחרה שנמצא בהובלה לנצח בתחרות. דוגמא טובה לכך ניתן למצוא בפריימריז בארה"ב, בהם המתמודדים משקיעים במדינות שעורכות את הבחירות ראשונות בתור, תקציבים הרבה יותר גדולים ביחס לגודלן. זאת, על מנת להגדיל את הסיכוי לניצחון בשלבים הראשונים של הפריימריז ולפגוע ברצון המתחרים להשקיע תקציבים בבחירות במדינות הבאות בתור. זה, כמובן מגדיל את הסיכוי לניצחון גם בהמשך. סוג שני של מומנטום הוא מומנטום פסיכולוגי שמביא לתוצאה זהה, דהיינו למתחרה מוביל יש סיכוי גבוה יותר לנצח את המתחרה שנמצא בפיגור, אבל המנגנון הוא מנגנון פסיכולוגי ולא אסטרטגי. מכיוון ששני סוגים של מומנטום פועלים באותו הכיוון, מאוד קשה להפריד ביניהם.
אז מה הקשר לג'ודו, אתם שואלים? ובכן, תחרויות ג'ודו מספקות מעבדה מושלמת שמאפשרת לזהות ולאמוד את המומנטום הפסיכולוגי. זה קורה בקרבות על מדליית הארד. בקרבות אלה, מתמודד שהפסיד בחצי הגמר צריך להתמודד מול ג'ודוקא שניצח בשלב הניחומים (הידוע בכינויו כשלב repechage). קרב על מדליית הארד הוא קרב אחרון של התחרות בו למתחרים אין שום תמריץ לשמור על כוחות. כל מה שנשאר זה לאסוף נתונים על כמה שיותר קרבות כאלה (כולל דירוגים של ג'ודוקאים, היסטוריית קרבות העבר ביניהם, יתרון ביתיות וכו') ולראות האם למתמודד שמגיע אחרי ניצחון בשלב הניחומים יש סיכוי גבוה יותר לנצח את המתחרה שמגיע אחרי הפסד בשלב חצי הגמר.
במחקר שפרסמתי ביחד עם פרופסור דני כהן-זדה מאוניברסיטת בן גוריון וד"ר זאב שטודינר מאוניברסיטת אריאל בכתב עת Journal of Economic Behavior and Organization מצאנו שבתחרויות גברים, לג'ודוקא שמגיע עם מומנטום פסיכולוגי חיובי (זה שניצח בקרב הקודם בשלב הניחומים) יש סיכוי של בערך פי שניים גבוה יותר לנצח את המפסיד של חצי הגמר. עם זאת, לא מצאנו שום עדות למומנטום פסיכולוגי בקרבות הנשים. ההסבר האפשרי להבדל מגדרי זה, יכול להיות טמון בהבדלים מגדריים באפקט של טסטוסטרון. הרי ידוע שטסטוסטרון משפר ביצועים הן אצל גברים והן אצל נשים. יחד עם זאת, רק אצל גברים, הצלחה מביאה לעלייה ברמות הטסטוסטרון בדם וכישלון מביא לירידתו, ואילו אצל נשים אין קשר מובהק בין ביצועים קודמים לרמת הטסטוסטרון בדם.
עכשיו אתם שואלים מה הקשר בין קרבות הג'ודו לכלכלה? ובכן, אם תסתכלו על הרכב הסוחרים בוול סטריט בזמן המשבר הפיננסי, תגלו שכ-90% היו גברים. אם אכן, בדומה לג'ודו, הצלחה קודמת משפיעה על קבלת החלטות וגורמת לרצון להתחרות תוך לקיחת סיכונים עודפים (אחת מתופעות הלוואי של עודף טסטוסטרון בגוף), הרי הדרך להיווצרות בועה פיננסית היא קצרה. ולכן, הוספת נשים לשוק ההון עשויה להקטין את רמות הסיכון.
על הפתעות במשקל עד 66 ק"ג ויתרון הביתיות
במחקר אחר שפרסמתי ב- Journal of Sports Economics חקרתי האם יש משקלים יותר מאוזנים מבחינה תחרותית. במילים פשוטות, בחנתי האם יש משקל בו לאנדרדוג יש סיכוי גבוה יותר לנצח קרב בודד מאשר לאנדרדוג במשקל אחר. החשיבות של השאלה נובעת מהעובדה שבג'ודו ניתן לבחור שני משקלים לכל מגדר בהם יכולים להשתתף שני ג'ודאים/ות פר מדינה באליפות העולם. ביתר חמשת המשקלים ניתן לשלוח רק מתמודד/ת אחד. אז האם כדאי להעדיף מספר שתיים שדירוגו העולמי גבוה ממספר שתיים במשקל אחר שדירוגו העולמי יותר נמוך? ובכן, לא בטוח. מסתבר שבמשקל עד 66 ק"ג בתחרויות גברים, הסיכוי של אנדרדוג לנצח את הפייבוריט גבוה בצורה מובהקת משאר קטגוריות המשקל.
לדוגמא, גולן פולק, שהתמודד בקטגוריית משקל עד 66 ק"ג, היה מדורג 23 באליפות העולם 2015. הוא גבר על מדורג ראשון בעולם בדרך למדליית ארד. שנה לאחר מכן, אותו פולק הפסיד לג'ודאי מזמביה שדורג 112 בעולם (יותר מ-100 מקומות מתחת לפולק) באולימפיאדת ריו 2016. אני מקווה שבתחרויות הבאות הג'ודוקאים שלנו יפתיעו בתור אנדרדוגים ולא יהיו מופתעים בתור פייבוריטים.
אגב, גישה זהה של אמידת סיכויי הצלחה פר קרב בודד יכולה להיות מופעלת גם בקביעת הקריטריון האולימפי הישראלי, שבו כדאי לבדוק סיכויי הצלחה פר מקצוע בכל ענף (למשל בסוגים שונים של סייף, משקלים שונים בהיאבקות וטאיקוונדו וכדומה).
גם בג'ודו הביתיות משחקת
לסיום, לעובדה שישראל הרוויחה את הזכות לארח תחרויות ג'ודו בינלאומיות (וכאן מילה טובה לכל המעורבים בדבר) יש חשיבות רבה בצבירת נקודות דירוג אולימפיות, כי כל ניצחון הוא חשוב. העניין הוא שבדומה לכדורגל, גם בג'ודו קיים יתרון ביתיות לא מבוטל. כך, למשל, הסיכוי של מדורג 22 לנצח מול מדורג 8 במשקל עד 66 ק"ג עומד על כ-30% בלבד בתחרות בה לאף ג'ודאי אין יתרון ביתיות. אבל, אם האנדרדוג (מדורג 22) מתחרה מול הקהל הביתי, כל הפער מצטמצם ולשני הג'ודוקאים סיכויים זהים לנצח. נקווה שהביתיות תעבוד לטובתנו גם בתחרות הקרובה בתל אביב.
אלכס קרומר הוא פרופסור מן המניין לכלכלת ספורט במחלקה לניהול ספורט באוניברסיטת מולדה, שבנורבגיה. תחומי המחקר שלו כוללים את כלכלת ספורט, ספורט אנאליטיקס, כלכלה התנהגותית, תיאוריה של תחרויות וקבלת החלטות. הוא גם משמש כמרצה אורח במגמה לניהול עסקי ספורט באוניברסיטת בן גוריון בקורס בקבלת החלטות בסביבה תחרותית.