מזל שג'יימס קיין היה רעב, אחרת לכו תדעו לאן ג'ה מוראנט היה מתגלגל. בימים אלה הרוקי הסנסציוני לוקח את המושכות של ממפיס בשתי ידיים ולא מסתכל אחורה. אבל בעבר הקרוב מאוד, הוא נזקק לנס כדי למצוא מכללה צנועה שתהמר עליו.
קיין, אז עוזר מאמן באוניברסיטת מורי סטייט הקטנה, עשה לעצמו הפסקה כדי לנשנש דוריטוס בקיוסק שמחוץ למגרש המרכזי, באירוע AAU שנערך בקנטאקי. במגרש צדדי שיחק ג'ה שלוש-על-שלוש, וקיין הסקרן בסך הכל הלך בעקבות הצליל של הכדרורים. הוא הופתע לגלות שם רכז צנום שאף אחד לא הכיר, וידע מיד שהוא חייב להביא אותו למורי סטייט. הכישרון של ג'ה - היום הרכז המחשמל של הגריזליס והמועמד הראשי לתואר רוקי העונה - התחבא בתוך גוף דקיק שעוד לא היה בנוי לשאת את העול. או משהו. בשורה התחתונה, והסיבות פה פחות רלוונטיות, מערך הסקאוטינג האדיר של רמת הקולג'ים פשוט פספס אותו, בענק.
הזדמנויות לצפות בו לא חסרו - מוראנט שיחק בליגות ה-AAU עם השחקן היחיד שייבחר לפניו בדראפט 2019, זאיון וויליאמסון. אך האור שהוקרן מהכוכב הכי מדובר מאז לברון ג'יימס כנראה היה מסנוור מדי בשביל להבחין בכישרון הגולמי של מוראנט, והאחרון המשיך לעבוד ולהשתפר, גם כשאף אחד לא הסתכל.
זו הזדמנות טובה לתת קרדיט לאביו, טי, שהחדיר במוראנט מוסר עבודה פנומנלי, כזה שגם גבה מחיר מהשניים. לא מעט לחשושים קמו בקהילה שסביבם, כשטי התעמר במתבגר השדוף, בשעות מטורפות, כשהוא מבצע תרגילים שאף אחד לא ראה מעולם, ונושא משקלים מטורפים. היו אפילו מי שטענו שזו אינה התנהגות הורית ראויה, אבל ג'ה היה שותף מהרגע שהיה בוגר מספיק בשביל לבחור את דרכו בעצמו. וכנראה גם לפני כן.
מוראנט צוטט קורא לאביו "הטרול הכי גדול שלו". עכשיו, כשהוא בן 20 בלבד וכל הליגה מדברת עליו, אפשר לראות את האפקט של הנחישות שהחזיקה אותו גם כשאף אחד לא ספר אותו. כששומעים את מוראנט, כשרואים אותו משחק, קל לזהות את התכונה הזו אצלו - מן קשיחות טבעית, שנמהלה בביטחון עצמי שקט ובלתי ניתן לערעור. כשמאחדים את הגישה של מוראנט עם הכלים הפיזיים העילאיים שלו, מקבלים דברים שלא אמורים לראות על מגרש כדורסל.
עם קצת פחות מדקה לסיום של משחק צמוד מול פיניקס, מוראנט קיבל את ארון ביינס בחילוף. הסנטר המאסיבי ראה יותר טוב מכולם איך העיניים של הגארד הכספיתי נדלקו, וזה חלף על פניו עם קרוסאובר מהיר כמו הרוח, אבל ביינס הצליח להישאר בתוך המהלך. הדאנק שהאוסטרלי חטף על הראש שלו היה עשוי מהחומרים שמהם מייצרים אגדות. למי שעדיין לא ראה את דאנק העונה של 2019-2020 (ההצבעה נסגרה), אין הצדקה לכך - יש לכם אינטרנט. זה היה כמו לראות סנאי מטפס על עץ. מוראנט פשוט עף. וכל הנוכחים באולם, אוהדי הסאנס, לא ידעו מה לעשות עם עצמם.
אבל בניגוד להרבה אתלטים שמוצאים את עצמם בליגה הטובה בעולם, המשחק של מוראנט ממש לא מבוסס רק על מהלכים בעלי "פוטנציאל ויראלי" מהסוג הזה. מדובר ברכז טבעי שקורא את המשחק בצורה מהירה ומדויקת. הוא יצירתי ומוכשר מספיק פיזית בשביל לתרגם את הרעיונות שלו למציאות. בקיץ ממפיס נפרדה ממייק קונלי, שהיה הבורג המרכזי שלה מעמדת הרכז בעשור האחרון. אחת הסיבות המרכזיות לטרייד שביצעה עם יוטה הייתה כדי לפנות מקום לג'ה. רק חודשיים עברו מפתיחת העונה, קשה לראות אותם מתחרטים.
זה לא רק סל הניצחון הבלתי אפשרי מול שארלוט (אלף הילוכים חוזרים לא יסבירו איך הוא השחיל את היד שלו שם), או הגג האדיר בשניות הסיום של המועד החוקי מול קיירי אירווינג, ששלח את המשחק להארכה (מוראנט סיים עם 30 נקודות בניצחון, 17 מהן ברבע הרביעי). מוראנט מנהל את ההתקפה בקור רוח ובחוכמה שלא תואמת את גילו ואת הניסיון שלו ברמות הגבוהות. בזמן שרכזים צעירים אחרים קורסים תחת העומס של כל מה שהם צריכים לדעת כדי לתפקד, ג'ה נראה מוכן לאתגרים חדשים.
ב-21 המשחקים הראשונים בקריירה המקצוענית שלו, ג'ה קולע 18.8 נקודות לערב, שמגיעות לצד 6.5 אסיסטים. הוא מגיע לקו 5.3 פעמים ב-29 דקות משחק. היוסג'-רייט שלו (%Usage-Rate) עומד על 28.3 אחוזים, כיאה למנוע התקפי, ואחוז הקליעה האמיתי (%True Shooting) נמצא על 55.9 אחוזים סבירים ביותר. אי אפשר לבקש הרבה יותר מזה מרכז בעונה הראשונה שלו. לא שזה יעצור אותנו.
כשמחפשים, קל לראות מקומות שדורשים שיוף במשחק של מוראנט. אבל גם זה לא פוגם בפוטנציאל האדיר שלו - להפך. מדובר באלמנטים שהוא צריך ויכול לשפר. והוא הוכיח שיש לו את מה שצריך כדי לעשות זאת. הקליעה של מוראנט רחוקה מלהיות נשק התקפי. הוא קולע באחוזים טובים משלוש (43.1), אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם - הוא בוחר את הזריקות שלו בפינצטה, עם 2.4 שלשות למשחק בלבד, שהן פשוט לא מספיקות ב-2019, לא מעושה משחק שאמור להוביל התקפה. הוא לא קלעי זוועתי דוגמת בן סימונס או אלפריד פייטון, הוא בעיקר צריך לזרוק יותר. בהקשר הזה, מכניקת הקליעה שלו איטית ובעייתית, מה שעשוי לסבך אותו מול קבוצות שלא רוצות לתת לו זריקות פנויות.
משחק ההגנה של מוראנט גם הוא עדיין בגדר חיסרון. גם בהשוואה לרכזים אחרים, מוראנט רזה. אף אחד לא סופר את השחיף הצעיר, ויריבים מסיטים אותו מהדרך שלהם כמו וילון. הוא במקום ה-56 מבין רכזי הליגה במדד "RPM" הגנתי, עם מינוס 0.51 נקודות. זה יהיה חייב להשתנות כשבממפיס יתחילו לחלום על הפלייאוף.
ודבר נוסף - הוא לא נופל טוב. נכון, זו ביקורת משונה, אבל היא קריטית. אפשר לראות את זה אפילו בדאנק על ביינס. כשאתה עף גבוה כל כך, כדאי ש"תתקע את הנחיתה". טכניקת הנפילה של לא מעט שחקנים שאנחנו מגדירים כ"פציעים" לוקה בחסר - אנתוני דייויס, דרק רוז, דניס סמית' ג'וניור הם רק דוגמאות בודדות לשחקנים שלא מגינים על עצמם אינסטינקטיבית לפני שהם מתרסקים לרצפה. ג'ה יצטרך ללמוד איך לשמור על עצמו בנחיתות האלה. מעבר לכך, עוד קצת מאסה לא תזיק לו, כדי לעמוד בעונות המפרכות שלפניו.
הגריזליס בונים בסבלנות את הקבוצה שתירש את דור ה"גריט אנד גריינד". מוראנט מוביל חבורה עקשנית ומהנה, ובין השחקנים הצעירים והמעניינים שלצידו אפשר למצוא את ג'רן ג'קסון ג'וניור, ברנדון קלארק ודילן ברוקס. ג'קסון ג'וניור אמור להיות הכוכב השני לצד ג'ה - ביגמן ארוך, אתלטי ומגוון, בעל פוטנציאל הגנתי אדיר. גם קלארק וברוקס אמורים להיות דמויות מפתח ברוטציה של הקבוצה הרלוונטית הבאה של ממפיס. האוריינטציה ההגנתית שלהם תחפה על החסרונות של מוראנט בצד הזה, בין אם מדובר בחסרונות זמניים ובין אם לא.
ובינתיים הדובים ישנים את שנת החורף שלהם, ועורמים הפסדים במערב הקשוח לקראת הדראפט הקרוב. דבר אחד הם כבר יודעים - עמדת הרכז שלהם כבר סגורה להרבה, הרבה זמן.