לפני פתיחת העונה, תמונת הפלייאוף במערב כללה שמונה קבוצות שקשה היה לדמיין את הפוסט סיזן בלעדיהן. שלוש מהן - גולדן סטייט, סן אנטוניו ופורטלנד, פתחו את העונה רע מאוד ונמצאות רחוק ממקום בין שמונה הגדולות, כשהווריירס כבר ויתרו על העונה. בשבועות האחרונים ניתן להוסיף קבוצה נוספת מהשמינייה ההתחלתית שמאכזבת מאוד ביחס לציפיות ממנה. יוטה המתחדשת הייתה אמורה לרוץ לאליפות, אך לאחר כמעט שליש עונה היא צריכה להסתכל אחורה במקום קדימה, היא הרבה יותר קרובה להישאר מחוץ לפלייאוף מאשר לצמרת הגבוהה.
בשנתיים האחרונות יוטה נראתה נהדר בכל פעם שהיא הקיפה את רודי גובר בארבעה שחקני חוץ, והמסקנה המתבקשת הייתה שזו הדרך הטובה ביותר להשתמש בנוכחות הייחודית של הסטייפל טאוור, שחקן ההגנה של העונה בשנתיים האלה. השינויים שהג'נרל מנג'ר דניס לינדזי ביצע בקיץ נועדו להפוך את יוטה לקבוצה שעושה את זה באופן קבוע, עם הכי הרבה כלים התקפיים שאי פעם הקיפו את הסנטר הצרפתי. במקום ריקי רוביו הגיע מייק קונלי, אחד מאשפי הפיק נ' רול של העשור האחרון. במקום דריק פייבורס הגיע בויאן בוגדנוביץ', שהוכיח בחצי השני של העונה שעברה, לאחר הפציעה של ויקטור אולדיפו, שהוא סקורר איכותי במיוחד. אל הספסל הצטרפו הוותיקים היעילים ג'ף גרין ואד דיוויס, גם עמנואל מודיאיי הגיע עם תקווה שימציא את עצמו מחדש כסקורר מהספסל בקבוצה גדולה. הסגל נראה איכותי, מגוון ושלם, הקבוצה שניצחה 50 משחקים בעונה שעברה נראתה בשלה לקפיצת מדרגה משמעותית.
במקום, יוטה לקחה צעד אחורה ונראית כמו קבוצת מרכז טבלה פלוס. המאזן שלה הוא 11:14, הנט רייטינג כמעט מאוזן, היא לא מצליחה לשמור על יציבות ולצד ניצחונות מרשימים היא נראתה רע בלא מעט משחקים. בשבועות האחרונים היא הפסידה שישה מתשעה משחקים, כאשר שניים מהניצחונות היו על ממפיס החלשה. לעומת הקבוצות הגדולות, יוטה לא נראית כמו קבוצה מגובשת, עם שיטה ברורה לנצח משחקים. קשה מאוד לדעת מה לצפות ממנה ביום נתון.
אז מה לא עובד? למה השלם נראה כל כך יותר קטן מסך חלקיו? החלק הראשון והמטריד ביותר של התשובה קשור ליכולת האישית של כמה שחקנים. לפני כולם, זהו גובר עצמו שנראה הרבה יותר אנושי פתאום. קל יותר לקלוע מולו השנה, ככל שהעונה מתקדמת יותר ויותר שחקנים מרשים לעצמם לתקוף אותו ומגלים שהם מצליחים. הוא עדיין אחד הסנטרים ההגנתיים הטובים בליגה, אך לא אוטם את הצבע ולא משנה זריקות כמו בעבר. הוא מדורג השנה רק במקום ה-19 בהגנה על הטבעת ו-22 באחוזי קליעה של היריב במרחק של עד שני מטרים מהסל. נכון לעכשיו הוא רחוק מאוד מהדיון על שחקן ההגנה של העונה, דיון שנראה שהולך להפוך לדו קרב מסקרן בין יאניס אנטטוקומפו לאנתוני דיוויס.
בעוד שאצל גובר אין סיבה ברורה לירידה ביכולת ובהחלט ייתכן שהוא יחזור לעצמו בקרוב, במקרה של מייק קונלי יש הסבר יותר מדי טוב. הרכז הנהדר כבר בן 32, בשנים האחרונות הוא לא ממש מופת של בריאות, לפני שנתיים הוא עבר ניתוח בעקב ושיחק רק 12 משחקים, בעונה שעברה הוא שיחק בקבוצת טנקינג וקשה היה להעריך את היכולת שלו. רכזים בגילו ועם פרופיל הפציעות שלו נמצאים בסכנת דעיכה משמעותית מאוד. לכן, העובדה שקונלי קולע ב-36.9 אחוזים מהשדה, כולל 36.5 אחוזים לשתי נקודות (האחוז הגרוע ביותר מבין 117 שחקנים שזרקו לפחות 120 זריקות כאלה) יכולה להעיד על שחקן שכבר לא מסוגל להגיע לטבעת וגם לא לקלוע באחוזים סבירים את הפלואטרים המוכרים שלו. אם יוטה קיבלה גרסה דועכת של קונלי הפוטנציאל שלה הרבה יותר נמוך מכפי שחשבנו בקיץ.
אל רשימת הדועכים צריך כנראה להוסיף את אד דיוויס, שהגיע על תקן הסנטר המחליף. במהלך נדודיו בליגה דיוויס עשה לעצמו שם שחקן יעיל מאוד ולא מוערך, אך ביוטה בינתיים הוא לא מהווה פקטור בהתקפה ומסתפק ב-1.8 נקודות למשחק באחוזים שרחוקים מאוד מהסטנדרטים הרגילים שלו. בשנים האחרונות פייברוס תפקד גם כסנטר המחליף ואפשר לסניידר להשתמש ב-48 דקות של סנטר הגנתי בכיר עם יכולת סיום טובה קרוב לסל, השנה מאחוריי גובר אין לו שחקן ראוי.
אצל שחקנים אחרים, הבעיה היא בהתאמה לסגנון ולחומר השחקנים. מיטשל ובוגדנוביץ' ממשיכים לתפקד כסקוררים איכותיים, אבל הם לא מנצלים את הסיטואציה כדי להתייעל אלא פחות או יותר משחזרים את המספרים משנה שעברה. הציפייה הייתה שמיטשל ייהנה מאוד מהריווח החדש ומהנוכחות של סקוררים נוספים סביבו, אך המצב הזה רק מדגיש את העובדה שהוא דורך במקום בכל הקשור לקבלת החלטות ויכולת מסירה, בעיקר בחדירה והוצאה לקלעים. בוגדנוביץ' שיפר את אחוזי הקליעה מבחוץ וקולע 3.1 שלשות למשחק ב-44.3 אחוזים, אך נדמה שבכל פעם שהוא שם את הכדור על הרצפה הוא מגיע למבוי סתום, מה שמוביל ל-2.8 איבודים למשחק.
השיטה של סניידר מבוססת על תנועה וקריאת מצבים. התקפה ממוצעת שלו מתחילה בהנד-אוף לגובר שממשיך לפיק נ' רול שמתחיל סדרה של חדירות והוצאות עד שמגיעים לזריקה טובה. אבל למיטשל ובוגדנוביץ' יש נטייה לעצור את השטף ההתקפי כדי ליצור לעצמם מצבי זריקה, לכן הרבה מאוד התקפות של יוטה נתקעות באמצע. האיכות של מיטשל ובוגדנוביץ' באה לידי ביטוי פחות ביכולת ליצור מצבי זריקה טובים ויותר ביכולת לקלוע ממצבים קשים. לעומתם, קונלי וג'ו אינגלס הם בדיוק השחקנים שנהנים מסגנון כזה, אך זה בא לידי ביטוי בעיקר ביכולת המסירה, כי קונלי איבד את היכולת להגיע לטבעת ולאינגלס מעולם לא הייתה יכולת כזאת.
הבעיה של אינגלס הפוכה מזו של שני הסקוררים. סניידר בחר להוריד אותו לספסל כדי לנהל את היחידה השנייה, אך שם חסרים לו שחקנים לעבוד איתם. אין על הספסל של הג'אז סקוררים או שחקנים עם הבנת משחק גבוהה, גרין ומודיאיי הם שחקנים שזקוקים לשיטה פשוטה יותר, לכן אינגלס הולך לאיבוד לחלוטין על הספסל. במשחקים האחרונים קונלי היה פצוע ואינגלס החליף אותו בחמישייה, קל היה לזהות עד כמה שחקן הכנף האוסטרלי מרגיש בנוח יותר לצד השחקנים הבכירים. השינוי שסניידר ביצע גרם לכך שבחמישייה חסר מוסר איכותי בזמן שעל הספסל אין כל כך למי למסור, התוצאה היא שיוטה ירדה מהמקום הרביעי בעונה שעברה בקטגוריית אחוז הסלים שנקלעו מאסיסטים למקום ה-25 השנה ויחס האסיסטים/איבודים שלה הוא הגרוע בליגה.
כל זה מוביל לכך שיוטה איבדה את רוב היתרונות שהיו לה כקבוצה גבוהה מבלי לנצל את היתרונות שיש לה כקבוצה נמוכה ומרובת קלעים. ההתקפה שלה מדורגת במקום ה-23 בליגה, כשהיא אחת החלשות בליגה בריבאונד התקפה, נקודות מהזדמנות שנייה וזריקות מאיזור הצבע, כאשר במקביל, משום מה, היא גם זורקת פחות שלשות מאשר בעונה שעברה. ההגנה ירדה מהמקום השני בעונה שעברה למקום ה-11 השנה, בעיקר בגלל ירידה מהמקום ה-3 ל-15 בנתוני ההגנה על הטבעת. בשני הצדדים השחקנים של יוטה הרבה יותר רכים מכפי שהרגילו אותנו בשנים קודמות, אולי בגלל ריבוי הקשיים האישיים של שחקנים. החסימות בהתקפה לא מחויבות, היציאה לקלעים בהגנה איטית וחלבית.
אם מחפשים סיבות לאופטימיות, ניתן לציין שבשנים האחרונות יוטה נטתה להיות קבוצה שפותחת את העונה באופן בינוני ומשתפרת בהמשך. לוח המשחקים שנותר לה הוא הקל ביותר בליגה. היא כבר סיימה את צמד המשחקים מול מילווקי ופילדלפיה, עברה מסע חוץ שכלל את רוב הגדולות במזרח ושיחקה פעמיים נגד שתי הקבוצות של לוס אנג'לס. הלוח יתיישר מאוד בקרוב, 19 המשחקים הקרובים של הג'אז יכללו רק ארבעה מפגשים מול יריבות במאזן חיובי ולא יהיה בהם אף משחק בבק-טו-בק, זו הזדמנות נהדרת ליצור מומנטום חיובי.
סניידר הוכיח בשנים האחרונות שהוא מאמן נהדר וסבלני, כזה שנותן לקבוצה זמן להתגבש בלי להיגרר לשינויים מוגזמים, אך אם הבעיות יימשכו סביר שינסה לבצע שינויים ברוטציה. המהלך המתבקש הוא החזרת אינגלס לחמישייה. האוסטרלי ירד לספסל גם כדי לסייע למחליפים וגם כדי לאפשר לרויס אוניל לתפקד כסטופר ההגנתי בחמישייה. שני הצדדים של הניסוי לא צלחו. תפקיד השומר העיקרי של השחקנים הבכירים נראה גדול על אוניל, הוא קטן מכדי להתמודד עם שחקני הכנף הפיזיים ולא מספיק זריז בכדי להתמודד עם גארדים איכותיים.
אך שינוי מעניין יותר יכול להיות הורדת בוגדנוביץ' לספסל. הפורוורד הקרואטי הרגיש מאוד בנוח בשנה שעברה בסיטואציה בה נדרש לתפקד כמוציא לפועל העיקרי באינדיאנה, וזה יוכל להיות התפקיד שלו ביחידה השנייה של הג'אז. סניידר יוכל לארגן את הדקות של מיטשל וקונלי כך שאחד מהם תמיד יהיה על הפרקט, מה שיעזור להימנע מהרכבי מחליפים עם מעט מדי כישרון.
בקיצור, ליוטה בהחלט יש כלים להשתדרג, ויכול להיות שלוח המשחקים יעשה את העבודה בעצמו, השאלה היא עד לאן זה יכול להוביל את הקבוצה עמוסת הציפיות. כרגע קשה לדמיין את יוטה מתמודדת ברצינות על התואר, קודם כל בגלל המצב של קונלי. אם הרכז החדש אכן נמצא בדעיכה, גם הוא וגם הקבוצה יצטרכו לחשב מסלול מחדש, הוא יצטרך להתאים את עצמו באופן דומה למה שחברו הטוב מארק גאסול עשה בטורונטו. בסופו של דבר, לא בטוח שהוא יהווה שדרוג משמעותי ביחס לריקי רוביו.
בדרך כלל, כדי שקבוצה תתמודד על אליפות היא צריכה להראות משהו מהיכולת הזו בעונה הרגילה. יוטה הנוכחית לא נראית כמו קבוצה כזאת. ריבוי הכשרונות ההתקפיים לא בא לידי ביטוי בזריקות טובות וביעילות התקפית, וההגנה תתקשה מאוד להתמודד עם הצמדים האיכותיים של הגדולות במערב. גובר עוד לא הוכיח שהנוכחות שלו בצבע יכולה להקשות, לאורך סדרה שלמה, על הכוכבים הגדולים ביותר דוגמת ג'יימס הארדן, לברון ג'יימס וקוואי לאונרד, וגם לסגל שסביבו אין מספיק כלים להתמודד איתם. הדרך לאליפות המערב עוברת לפחות בשניים מהם ובכוכבים הגדולים שלצידם.