ראש לשועלים: הבעיה המנטלית שהורסת את העונה של בית"ר ירושלים

הניצחון של מכבי חיפה בטרנר שלשום (שני) חילק את רביעיית הצמרת לשני מאבקים שונים, לפחות בשלב זה - המאבק על האליפות והמאבק על המקום השלישי. עבור מכבי תל אביב ומכבי חיפה זו בשורה משמחת, אך בהפועל באר שבע ובבית"ר ירושלים כבר ישנה אווירת נכאים המלווה בתחושת כישלון ללא טיפת סבלנות לתהליכים שהקבוצות עוברות העונה. האווירה הזאת היא תולדה של הקיץ והמסרים על חלומות אליפות המועברים לקהל למרות שמדובר על שתי קבוצות שנבנות מחדש, ודי ברור שהסיכויים שלהן להתמודד על התואר נמוכים מאוד.

בעוד שניתן להבין את הציפיות של באר שבע, שרק לפני שנה וחצי עוד נשמה אוויר פסגות עם אליפות שלישית ברציפות, לא ברור מהיכן בית"ר שואבת את השאיפות הנוכחיות שלה. ההייפ הגדול שעשתה בית"ר בקיץ יצר רף ציפיות לא ריאלי שעדיין מלווה את הקבוצה ויוצר תחושה כי שאפילו כרטיס לאירופה לא יהווה מדד לעונה טובה.

לאחר התיקו באשדוד ביום ראשון (2:2) נרשמה אכזבה גדולה בבירה בשל איבוד ההזדמנות לצמצם את הפער ממכבי תל אביב בשתי נקודות. אלא שמה שלא מבינים בבית וגן הוא שגם אם בית"ר היתה ניצבת ביתרון של שתי נקודות מעל הצהובים, היא לא היתה לוקחת אליפות עם הסגל הנוכחי, שחסר לפחות שלושה שחקני מפתח כדי לקרוא תיגר על מכבי תל אביב ומכבי חיפה, כפי שראו זאת היטב במשחקים נגד הקבוצות הללו.

גדי קינדה, עלי מוחמד וליוואי גרסיה הם סוג של מדד לבית"ר הנוכחית. שלושתם מוכשרים, שלושתם יחסית דומיננטיים, אך הפער בין הנקודה המנטלית בה הם נמצאים לבין להוביל קבוצה לתואר הוא גדול מאוד. בעוד קינדה הוא השחקן היציב בבית"ר העונה ומנסה לקחת על עצמו, מוחמד וגרסיה כמעט ולא מוציאים מלה מהפה ואינם בעלי מבנה אישיות שיכולים להוביל קבוצה במצבים מורכבים, שלא לדבר על אנטואן קונטה. כולם מוכשרים אך לא מובילים ולא בשלים למאבק אליפות אמיתי. עם אנז' פרדי פלומן לבית"ר יש בעיה קשה - הוא לא מספיק מחוייב וקשה מאוד לסמוך עליו. הוא יקבל הזדמנויות עד חלון ההעברות אך אם לא ישנה פאזה הוא יחזור למשבצת של שחקן שמחפשים לו קבוצה שתקלוט אותו. יכול להיות שזר מנוסה במקומו של פלומן יכול לעזור הרבה יותר לאוסף הכישרונות של רוני לוי.

גם כשבית"ר הצליחה לייצר מומנטום מסויים עם הניצחונות על הפועל תל אביב והפועל חדרה, היא חזרה לסורה מול אשדוד כששילמה מחיר על הבעיות שלה בהגנה. מתחילת העונה חיפש לוי צמד בלמים לרוץ איתו ולא מצא. דיוגו ורדאסקה עשה קפיצה גדולה אך הוא רק בן 22 וצריך בלם איכותי לידי על מנת לקבל ביטחון ולהתפתח עם הקבוצה. טל בן חיים לא נמצא במשבצת הזאת. הבלם הוותיק מביא איתו הרבה שקט וניסיון, אך הגיל עושה את שלו ובכל פעם שהקבוצה משחקת קצת גבוה היא משלמת על האיטיות שלו בחזרה, כפי שקרה בשני השערים שספגה באצטדיון הי"א.

והקהל? בפורומים וברשתות ניכר תסכול רב, המופנה בעיקר כלפי המאמן. האוהדים אולי צודקים שמגיע לשלום אדרי ואנתוני וארן לקבל יותר דקות, אבל ברמת הציפיות הכלליות נראה שכולם קצת איבדו את זה. זה לא משנה מה בית"ר תעשה בחלון ההעברות או מי ייאמן אותה, המקסימום אותו היא תוכל להשיג השנה הוא כרטיס לאירופה. המקסימום הזה הוא לא מעט ולא פשוט להשיג אותו, אם האווירה במועדון וסביבו תתמקד בלהגיע לשם, גם את המטרה הזאת היא תפספס. והאמת? נבנה במועדון משהו חדש הן ברמה הניהולית והן ברמה המקצועית, הגיע הזמן שיידעו ליהנות גם מהדרך.