הפלופ המצטיין: האם גביגול, גיבור גמר גביע ליברטדורס, מסוגל להצליח באירופה?

בווידאו: החגיגות של פלמנגו בחדר ההלבשה

תארו לעצמכם סקורר צעיר, רק בן 23, שזוכה פעמיים ברציפות בתואר מלך השערים בליגה הברזילאית, במדי שתי קבוצות שונות - ומצעיד את הנוכחית לאליפות עם 22 כיבושים ב-26 משחקים בלבד. במקביל, הוא גם מלך השערים בגביע ליברטדורס, עם תשעה כיבושים ב-12 משחקים, כולל צמד בחצי הגמר וצמד בגמר - בדרך לזכייה היסטורית ראשונה מאז 1981. המאזנים מציתים את הדמיון, הכושר יציב, הכישרון ניכר בכל נגיעה בכדור. איזה טירוף צריך להיות סביב הניסיונות להחתימו באירופה!

ובכן, כאן מגיעה התפנית הביזארית בעלילה, כי גביגול כבר חתום במועדון אירופי - אינטר - על חוזה עד 2022, אבל הנראזורי רואים בו סחורה פגומה, וניהלו בחודשים האחרונים משא ומתן על מכירתו לפלמנגו. אחרי שקנו אותו מסנטוס עוד בקיץ 2016 תמורת 30 מיליון יורו, הם היו מוכנים לקבל תמורתו חזרה כ-20 מיליון בלבד. המחלוקת היתה בעיקר מול החלוץ עצמו, שלא הסכים להפחית את שכרו האסטרונומי, אך באיטליה דווח כי הסיכום מתקרב. חוזה ההשאלה לפלמנגו מסתיים בסוף 2019, והיה צורך דחוף למצוא פתרון לסוגיה.

אולי כעת, אחרי המופע הדרמטי בגמר גביע ליברטדורס, הכיוון בכל זאת ישתנה. כאשר סיימה אתמול אינטר את המשימה שלה עם 0:3 קליל בטורינו, בעוד שני כוכבי החוד - לאוטרו מרטינס ורומלו לוקאקו - מוצאים את הרשת, וכולם נמלטו מהגשם החזק והקר לחדרי ההלבשה, אולי מישהו הדליק טלוויזיה כדי לראות את דקות הסיום באיצטדיון מונומנטל בלימה.

בשלב זה, הובילה ריבר פלייט 0:1 בדרך לזכיה שניה ברציפות באליפות דרום אמריקה, ופלמנגו נראתה כבויה ואובדת עצות. ואולם, לגביגול היו תוכניות אחרות. הוא המשיך לצוד הזדמנויות עם חושיו המפותחים, ובדקה ה-89 היה במקום הנכון כדי לגלגל לרשת החשופה ולהשוות בתום התקפה מתרפצת. עוד שלוש דקות חלפו, והוא ניצל טעות בעורף הארגנטינאי כדי להשלים מהפך מופלא. הרוח של מנצ'סטר יונייטד סטייל קאמפ נואו ב-1999 ריחפה באוויר בפרו. שני עשורים אחרי הקאמבק המיתולוגי של טדי שרינגהאם ואולה גונאר סולשיאר, הפעם שני השערים רשומים על שמו של שחקן אחד. דבר כזה עוד לא היה במעמד, בין היתר כי גמר גביע ליברטדורס נערך לראשונה במשחק בודד. המוציא לפועל של פלמנגו נכנס באופן מיידי לספרי ההיסטוריה, ולא רק מחירו צריך להאמיר. הוא ראוי גם להערכה גדולה יותר ביבשת הישנה, שם נחשב באופן אוטומטי לפלופ מוחלט ולא רלוונטי.

מדוע, בעצם? הדעה הנחרצת על גביגול מתבססת על סמך שנה וחצי, במהלכן כמעט ולא עשה דבר באירופה. מאידך, הוא כמעט ולא קיבל הזדמנויות לעשות משהו. הברזילאי אמנם לא היה בשל מנטלית לאתגר, לא הסתגל לסביבה החדשה, ולא הפגין את המחוייבות הנדרשת, אבל חשוב להדגיש במקביל שהנסיבות היו נגדו. הוא הגיע בעיתוי אומלל עם ציפיות לא מציאותיות, וההידרדרות היתה מיידית. איך אפשר לשפוט ביצועים של שחקן שלא פתח בהרכב אפילו פעם אחת במשחק ליגה? זה הרי לחלוטין לא מתקבל על הדעת.

גביגול לא היה אמור לעבור לאירופה כבר בקיץ 2016, אבל הלחץ על סנטוס למכור אותו לפני הזמן היה כביר. זה היה הקיץ בו זכה במדליית הזהב האולימפית לצד אלילו הגדול ניימאר ובן גילו גבריאל ז'סוס. האחרון הוחתם בתחילת אוגוסט על ידי מנצ'סטר סיטי, אם כי הושאר בפלמייראס עד סוף השנה - והמאבק על גביגול נהכנס להילוך גבוה אף הוא. אינטר ויובנטוס הגישו הצעות דומות, גם לסטר היתה בתמונה כאלופת אנגליה, ומאחורי הקלעים היה גם ההסכם בין סנטוס לברצלונה שהעניקה לקטלאנים זכות ראשונים על השחקן. הסעיף הזה הוכנס בחוזה המכירה של ניימאר, ובארסה איימה בדיעבד לתבוע את המועדון הברזילאי בגין אי עמידה בהסכם. כך או כך, הסוכנים היו לחוצים לגזור קופון, והבחור עשה את דרכו לסן סירו שלושה ימים לפני יום הולדתו ה-20, למרות עצות מפורשות שקיבל להישאר בברזיל לפחות לחצי עונה נוספת, כפי שעשה ז'סוס.

עכשיו דמיינו את מצבו - הוא הגיע למועדון שהחליף זה עתה בעלים, ומינה גם מאמן חדש בדמותו של פרנק דה בור. גביגול היה עייף פיזית ומנטלית אחרי האולימפיאדה, החמיץ את מחנה טרום העונה של אינטר ונזרק הישר לסגל שהתכונן עם הרכב מגובש יחסית. הוא עשה זאת ללא הכנה מוקדמת, בהחלטה שנכפתה עליו ברגע האחרון. הוא הגיע למדינה זרה לחלוטין, עם שפה לא מוכרת ומוסר עבודה שונה בתכלית. והוא גם לא היה אדם רגוע מלכתחילה - כל חייו של גביגול לוו בבעיות משמעת, וההמולה העצומה סביבו מגיל צעיר גרמה לשתן לעלות לראשו כבר מזמן. הרי שמו האמיתי הוא גבריאל ברבוסה, אבל כולם קוראים לו גביגול מאז גיל שמונה אז כבש מאות שערים במגרש קטרגל. בסנטוס ראו בו יורש לניימאר, ובאינטר היו פרשנים שהקבילו אותו לרונאלדו אחרי החתמתו.

לנער לא ממש מסודר, דרוש בנסיבות אלה מנטור חזק על מנת לסייע לו להתאקלם בהדרגה. גביגול ממש לא קיבל אותו. דה בור הבטיח לו הזדמנויות, אבל פוטר כבר בתחילת נובמבר כאשר אינטר שקעה בחלק התחתון של הטבלה, והחגיגה התקשורתית סביבה היתה גדולה. המאמן החדש, סטפנו פיולי, רצה לסמוך על שחקנים מוכחים, ולא להתגרות במזל עם ברזילאי צעיר ומופרע. בתנאים אלה, שער אחד ב-111 דקות במצטבר על הדשא בתשעה משחקים שונים זה דווקא סביר. ועוד היה זה שער ניצחון בבולוניה, ולרוע מזלו של גביגול זה בדיוק האיצטדיון בו הבקיע רונאלדו את שערו הראשון במדי נראזורי - אז שמם הוזכר שוב באותה נשימה. הוא הזמין אז את כל הסגל לארוחה על חשבונו והתפייט בתמימות: "ידעתי שאחזיר לאינטר על ההשקעה. חיכיתי לרגע הזה, ואזכור אותו כל חיי". מה הוא ידע? הוא עדיין היה לא רלוונטי.

בסופו של דבר, גם פיולי פוטר, וסטפנו וקיו מילא את מקומו באופן זמני. ממנו לפחות קיווה גביגול לקבל צ'אנס קטן, אך לשווא. כאשר נותר שוב מחוץ להרכב במחזור הלפני האחרון מול לאציו, וכל החילופים בוצעו, הוא נטש בהפגנתיות את הספסל וירד לחדר ההלבשה. ואולי הברזילאי התנצל, אך זה היה גם הקש ששבר את גב הגמל מבחינת אינטר. למועדון נמאס מתלונות של נציגיו על מזג האוויר והחיים הקשים באיטליה. הם שמו עליו פס. לוצ'אנו ספאלטי שהגיע לקבוצה בקיץ 2017, בכלל לא רצה לשמוע על גביגול ודרש לשלוח אותו בהשאלה - רק שהעסק התמהמה, והעסקה יצאה שוב לפועל בשלהי חלון ההעברות.

על הנייר, אינטר פעלה בתבונה כאשר העבירה את הרכש הבעייתי לבנפיקה. זה מועדון מצוין בו חלוצים יכולים לבוא לידי ביטוי, מדברים שם פורטוגזית, ואפילו האקלים נוח. ברזילאים עשויים להשתקם בה. ואולם, היו אלה חודשי משבר בשורות הנשרים, וגביגול ממש לא השתקם. בדיוק להיפך - הוא שוב יובש על הספסל, התסכול התגבר, וההרפתקה האירופית התקצרה. כבר בתחילת 2018 בוטל ההסכם עם בנפיקה, והוא שב לסנטוס. בחלוף שנה, בושלה גם ההשאלה לפלמנגו. במועדון הביתי, ההצלחה היתה גדולה. במועדון החדש, היא כבר היתה מסחררת.

הכל התחבר במיוחד אחרי מינויו של ז'ורז'ה ז'סוס ביוני האחרון. ניתן רק להעריך מה היה קורה לו היה המאמן הוותיק בבנפיקה כאשר גביגול הגיע לשם בזמנו. הקשר ביניהם פרח, והתקופה היתה סנסציונית - הן בליגה המקומית והן בגביע ליברטדורס. כעת הם חוגגים דאבל חסר תקדים, ואפשר להבין מדוע אוהדי פלמנגו חושקים בהישארותו של הכוכב, אבל ההצגה אתמול בליגה מעמידה באופן פרדוקסלי את המשך שיתוף הפעולה בסימן שאלה. כי עכשיו אינטר כבר לא תרצה להתפשר במחיר, וגביגול עצמו בוודאי לא יסכים להתפשר בסוגיית השכר. ויש לו גם שאיפות גדולות. אחרי שזכה הן באליפות והן בטורניר הבינלאומי החשוב ביותר בדרום אמריקה, הוא מיצה את הזירה הזו. הוא חושב בקול רם על חזרה לאירופה.

"אני בוגר יותר ומוכן יותר. מובן שלנער עלול לקחת זמן להסתגל לתרבות חדשה ולדרכי עבודה חדשים, וזה הפריע לי. עכשיו, אחרי שתי עונות מצוינות בברזיל, אני מרגיש שהתפתחתי טכנית, טקטית ופיזית. אני יכול לשחק בכל מקום. אנגליה, גרמניה, ספרד - זה לא משנה", הכריז גביגול עוד לפני הגמר, והשמיט את איטליה מהרשימה. הוא כנראה לא מאמין שאינטר תקלוט אותו מחדש, וגם לא מעוניין לשוב למקום בו הרגיש לא רצוי. הוא מחכה לקבוצה אחרת שתסכים להשקיע בו ולהמר עליו.

וזה יהיה הימור. אפילו ז'ורז'ה ז'סוס, עם כל ההערכה כלפי חניכו המצטיין, מעיר: "גביגול עדיין לא למד לשלוט ברגשותיו תוך כדי משחק, והוא חייב לעשות זאת על מנת להפוך לשחקן ברמה הגבוהה". החלוץ נוטה להתפרצויות זעם, סופג יותר מדי כרטיסים צהובים, ועלול להתנהג בילדותיות. ובכל זאת, עם הפוטנציאל שהוכח מעבר לכל ספק העונה מישהו צריך לקחת את הסיכון. לא ייתכן ששחקן כזה ייחשב לפלופ עוד לפני ששיחק באמת באירופה. בקיץ קושר שמו להרפתקאות ביזאריות כמו דינמו מוסקבה מתחתית הליגה הרוסית, והוא ראוי להרבה יותר מכך. אחרי שחולל אתמול את אחד המהפכים הדרמטיים ביותר בתולדות משחקי הגמר בכל הזמנים, ותמונתו המחוייכת התפרסמה בכל העיתונים והאתרים, סביר שההצעות בינואר יהיו מתאימות הרבה יותר. אם הכל יסתדר, זו יכולה להיות העסקה החשובה הראשונה של שנת 2020.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק