"תעביר את הכפתור אחי", אומר לך אחד החברים ובשנייה מחזיר אותך למציאות. לפני רגע הפסדת קופה גדולה, ותוך כדי שהצ'יפים מתרחקים ממך המחשבות סחפו אותך, ואיפשהו עמוק בפנים אתה מרגיש שהערב הזה מיצה את עצמו.
אתה מעיף מבט בשעון ורואה שהשעה 3:17. אם תקום עכשיו, ב-4:00 אתה כבר במיטה אחרי מקלחת ואפילו תצליח לחלץ שלוש שעות שינה לפני העבודה. מצד שני, יותר דחוף לך לחלץ את ההפסד שנכנסת אליו אחרי היד האחרונה כשהאסים שלך התנפצו מול 67 אוף. ולמי בכלל אכפת משעות שינה כשהפלופ הבא כבר מגיע.
אז אתה קרוע בין לקום ולהישאר - לא יודע אם להקשיב לשכל או להיכנע לרגש, אם לחכות לעוד ריבר שאולי הפעם יביא איתו את הקלף המיוחל. לפעמים בחיים הדבר שהכי קשה לעשות אותו הוא גם הכי נכון, ויש ימים בהם ההחלטה הכי טובה שתקבל בשולחן היא פשוט לקום ממנו.
אז למה כדאי לכם לשמור על סשנים קצרים?
בפוקר - המילה שלכם היא מילה. אמרתם "רייז" - אתם מחויבים להעלות. אמרתם "קול" - תחויבו להשוות גם אם פתאום לא ממש מתחשק לכם. העיקרון הזה מלווה אותנו גם במציאות. אם תקומו בזמן שהצבתם לעצמכם, תגיעו למצב בו השליטה בידיים שלכם ולא תיתנו לפוקר להכתיב את לוחות הזמנים שלו.
עצם הידיעה שיש לכם זמן מוגבל לשחק, תעצים את רמות הריכוז ותשומת הלב שלכם בכל יד ויד במהלך הערב, ותחדד את יכולת קבלת ההחלטות שלכם. דמיינו לרגע כדורגלן שעולה למשחק, ויודע שיש לו חלון זמן של 90 דקות, בהן עליו להיות מפוקס, רגוע וחד ככל האפשר. העובדה הזו תוציא ממנו את הגרסה הטובה ביותר שלו כשחקן. זה בדיוק כך גם בפוקר. אם שחקן כדורגל מצליח לעשות כל-כך הרבה דברים ב-90 דקות, אתם בהחלט יכולים להוציא מעצמכם את המקסימום בארבע שעות. (משך הזמן האופטימלי לסשן פוקר).
דמיינו לרגע את הכדורגלנים בזמן ההארכה. כמה הם סחוטים פיזית ומנטלית. כמה הם רחוקים מלהוציא מעצמם את המקסימום כשהחמצן בריאות שלהם הולך ואוזל. כשאתם משחקים פוקר, אתם רוצים להרגיש רעננים ואנרגטיים, הדבר האחרון שאתם רוצים הוא שגורל הצ'יפים שלכם יוכרע בפנדלים.
בנוסף, אם תקפידו על סשנים קצרים ותרוצו ממש טוב בבית, אולי תתפקסנו על סשן נוסף במהלך השבוע. ואז תמצאו את עצמכם משחקים בפועל יותר פוקר, כאשר המשחק הוא חלק מהחיים שלכם, ולא שהחיים שלכם הם חלק מהמשחק.
הכותבים הם שחקני פוקר מקצועיים ומנהלי תוכן באקדמיה לפוקר, הבית של שחקני הפוקר בישראל.