בוידאו: התגובות בהפועל תל אביב לאחר התבוסה להפועל חיפה
קרוב ל-8,000 אוהדי מכבי חיפה צפויים להגיע הערב לבלומפילד. הפועל תל אביב הייתה מחויבת להעביר לירוקים רק כ-3,000 כרטיסים, אבל בפועל יגיעו יותר מפי 2 בואך פי 3. חלוקת כרטיסים מוגברת לקבוצה האורחת הגיונית כשמדובר ברוב קבוצות הדרג הבינוני והתחתון בליגה, אבל עבור הפועל תל אביב זה נראה לא טוב בכל אספקט אפשרי - הקבוצה משחקת נורא, הקהל מצביע ברגליים והבעלים מעדיפים כסף על תחושת ביתיות (אם כי לא צריך להיות צדקנים - על הזדמנות לעשות קופה לא מוותרים כל כך מהר, בטח לא במצבו הכלכלי של המועדון).
לכל מטבע יש שני צדדים, ובמקרה של הפועל תל אביב אין צד מנצח. ניהולית, האחים ניסנוב הביאו אותה לסף קריסה. מקצועית, הקבוצה של ניסו אביטן משחקת ללא שיטה, ההגנה נראית כמו אוסף של תרנגולות ערופות ראש שמתרוצצות בחוסר היגיון וההתקפה לא פוגעת. הפועל תל אביב כבר מזמן איבדה את הלגיטימציה להיקרא "קבוצה גדולה" מכל אספקט אפשרי, השכונתיות המקצועית והעסקנות הניהולית רק מתעצמות. יש אנשים שלא קלטו את זה - אביטן, למשל.
בואו נדבר קצת על ראיית הנולד וניצול נכון של הזדמנויות. מאמן כדורגל נמצא תמיד במוד הישרדותי. הביקוש בליגת העל תמיד גדול בהרבה מההיצע. אם אתה יושב על הגדר, ההחלטה להגיע למועדון כמו הפועל תל אביב, על כל הכאוס שבו, נכונה. זה לא היה המקרה של אביטן. הוא היה חתום בהפועל חדרה ושבר חוזה כדי להגיע להפועל תל אביב. אולי זה היה גם הסנטימנט לקבוצה שבה שיחק, אבל עושה רושם שאביטן חשב שזו הזדמנות, שהוא מיצה את עצמו והגיע הזמן להמשיך הלאה ולהתקדם. יותר נכון, "להתקדם".
ההצלחה של אורי גוטמן בחדרה רק מעצימה את שיקול הדעת המוטעה של אביטן. כשיש לך ציפור אחת ביד, אל תנסה לתפוס שני ניסנובים על העץ, במיוחד כשהפירות שלו לא ממש מדהימים, אם נאמר זאת בעדינות. אביטן ראה ברוחו הפועל תל אביב אחרת, הפועל תל אביב ראתה ברוחה אביטן אחר. הפסד, ובמיוחד תבוסה חד משמעית הערב, וייתכן שזו תהיה הפעם האחרונה שלו על הקווים בבלומפילד.
אם אביטן, שאחרי הכול הוא איש טוב ומאמן ראוי, ימצא את עצמו בחוץ, הוא לפחות יספק שיעור חשוב עבור הקולגות. האם מישהו מהמאמנים האחרים יפנים את השיעור? האם יופקו ממנו לקחים בעתיד? אל תהמרו על האפשרות הזאת.
אין הרבה קהלים שקל להדליק כמו זה של מכבי חיפה. תן להם 2-3 ניצחונות, והם יביאו למשחק חוץ עשרת אלפים איש עם עוד עשרת אלפים ברשימת ההמתנה. אבל מסורים ככל שיהיו, הם עדיין חשדנים ואפשר להבין מדוע. כמי שהיו כבר בסרטים דומים בשנים האחרונות, הם יודעים איך נראית הסיכה שמוציאה את האוויר מהבלון.
יש שיגידו, במידה רבה של צדק, שהמטרה מקדשת את האמצעים. מכבי חיפה עושה השנה את מה שלא עשתה בשנים האחרונות - מלקטת נקודות במקומות שבהם צריך לקחת אותן. עד לשנה שעברה אי אפשר היה לסמוך על כך שמשחק ביתי נגד קרית שמונה או משחק חוץ נגד כפר סבא יסתיים בניצחון. אם השנה המטרה הזאת מושגת, מה לנו כי נלין?
ובכל זאת, היציעים לא שקטים. פעם זה גיא חיימוב, פעם אחרת זה החילוף של וילדסחוט ברז מאיר - לא צריך יותר מדי כדי לחלץ מהם קריאות בוז. מבחינת אוהדי הקבוצה, מכבי חיפה איבדה את ה-DNA שלה ולבלבול יש הרבה מניות בכך. לפני חודש, מול מכבי תל אביב, התדמית שלו הייתה בקרשים. ההחלטות המקצועיות (המערך וספסול שרי) והרפואיות (השארת גיא חיימוב במגרש) קיבלו הרבה הדים שליליים. בלבול קיבע אז את מעמדו כמאמן זהיר מדי (גם השחקנים הודו שעלו אז בפחד למגרש) וסומן כמי שלא יביא את הבשורה למכבי חיפה. מאז אספו הירוקים 10 נקודות מ-12 אפשריות, החלומות על עונה גדולה חזרו והקולות מעט התפוגגו, אבל לא צריך יותר מדי כדי שהעסק יבעבע שוב.
בניגוד לאביטן, מעמדו של בלבול יישאר, כמובן, איתן גם במקרה של הפסד, אבל המשחק הזה חשוב עבורו לא פחות מאשר למאמן שמנגד. הפועל תל אביב היא קבוצה מפורקת שבנוסף לכל צרותיה עולה עם הרכב חסר במיוחד. היא לא יותר טובה מהפועל כפר סבא או מנס ציונה, ועדיין מדובר במעמד ואווירה אחרים. מכבי חיפה חייבת לנצח, אין פה שאלה, רק שהיא נוטה לא להתמודד טוב עם היותה פייבוריטית ברורה. מכבי חיפה צריכה לנצח את המשחק הזה, אבל במקרה של הערב האמצעי לא פחות חשוב מהמטרה, או בהטיה קלה אך משמעותית למשפט המפורסם של וינס לומבארדי: הניצחון הוא הדבר הכי חשוב, הפעם הוא בהחלט לא הדבר היחיד.
